מה יעלה בגורל בית העצמאות בתל אביב, אחד המקומות החשובים ביותר בהיסטוריה של הציונות אשר בו הוכרזה הקמתה של מדינת ישראל על ידי דוד בן גוריון? בית המשפט המחוזי בת"א התייחס אתמול למצבו הרעוע של הנכס ההיסטורי וציין כי הוא "ניצב כאתר בניה הרוס, וישועה לא נראית באופק".
מפסק הדין החלקי שניתן אתמול עולה כי המדינה, שאחראית מכוח החוק לממן את פעולות השחזור, השימור וההפעלה של הבניין, התקשרה עם עיריית תל-אביב כדי שתדאג לביצוען, וזו הפקידה את המלאכה בידי חברה עירונית - מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. אולם, כולם רבים עם כולם ובשנים האחרונות הוגשו תביעות הדדיות. המדינה טוענת כי ניהול הפרויקט סבל מאי סדרים כספיים, והעירייה טוענת כי המדינה מתנערת מחובת המימון המוטלת עליה מכוח החוק. אלה טוענים ואלה טוענים, ובינתיים העבודות הופסקו. בתווך ניצבה לה חברה קבלנית בשם ע. אליאס שביצעה את עבודות השלד, וגם היא טוענת כי לא קיבלה תשלום נאות עבור שירותיה.
כאמור, לבית המשפט המחוזי בתל אביב הוגשו במהלך השנים האחרונות מספר תביעות הדדיות במסגרתן כל צד מטיל את האחריות על משנהו והשיפוצים של בית העצמאות בשדרות רוטשילד מתעכבים. אתמול (א') בית המשפט המחוזי חייב את חברת המוזיאון, שהינה תאגיד עירוני בבעלות עיריית תל אביב, לשלם לחברה הקבלנית ששימשה כקבלן לביצוע עבודות השלד בפרויקט כ-1.1 מיליון שקל בגין חשבונות מאושרים שטרם נפרעו וכן להשיב כספי עיכבון בסך כ-567 אלף שקל לאחר שנקבע כי הקבלן אינו בן ערובה במחלוקת התקציבית בין משרד ראש הממשלה לעיריית תל אביב וחברת המוזיאון בבעלות העירייה .
במסגרת פסק הדין החלקי שניתן לטובתה של החברה הקבלנית השופט הביע עמדתו על המצב המצער: "המקום בו מוכרזת עצמאותה של אומה, אמור להיות אתר של חג.... המבקר בהיכל העצמאות בפילדלפיה, המקום בו הוכרזה לפני 250 שנה האומה האמריקאית, טוב ייעשה אם יירשם מראש לסיורים במקום... ומה אתנו? גם לנו יש בית שבו הוכרזה מדינת ישראל המתחדשת. שם הוקראה, כידוע, מגילת העצמאות בתאריך ה' באייר תש"ח, ה- 14 במאי 1948 , בשעות בין ערביים...".
השופט אף מתייחס לחוק וקובע כי חוק בית העצמאות, שבא לעולם בשנת 2009, פותח בחזון רב רושם. סעיף 1 לחוק קובע כי "מטרתו של חוק זה לשחזר ולשמר את הבניין שבו הוכרזה עצמאות ישראל... בהיותו בעל חשיבות לאומית והיסטורית בתולדות העם והמדינה'". אולם, השופט ממשיך וקובע כי "הצהרות לחוד ומציאות לחוד. חלפו להם למעלה מחמש עשרה שנה מאז נחקק החוק, ומה יגלו אלה המבקשים לסור למקום? במקום בניין משופץ ומרשים יראו שלד בניין הרוס, שהיה מט לנפול אלמלא ננקטו צעדים לשמור עליו מפני קריסה... והציבור לא יוכל להיכנס למה שנראה כאתר בנייה זנוח. הכך יאה וכך נאה לבניין שבו הוכרזה עצמאות המדינה לפני למעלה מ-78 שנה? האם מדינת ישראל מזה וחברת המוזיאון ועיריית ת"א מזה לא יוכלו למצוא הדרך לפתרון שיאפשר להחזיר עטרה ליושנה, בימים האלה ובזמן הזה?".
בית העצמאות בימים יפים יותר
(באדיבות עיריית תל אביב)
מפסק הדין עולה כי משרד ראש הממשלה פרסם מכוח החוק לפני שנים מכרז פומבי לבחירת גוף מנהל לניהול בית העצמאות ולהפעלתו. בעקבות המכרז, נבחרה עיריית ת"א כגוף המנהל, והיא הציעה לבצע את השירותים באמצעות חברת המוזיאון. ואכן, בספטמבר 2011 נחתם חוזה ההתקשרות המקורי בין המשרד ובין העירייה, עליו חתמה גם חברת המוזיאון כמי שתספק בפועל את שירותי הגוף המנהל.
עבודות הבנייה בפרויקט החלו במרץ 2019 עם קבלן קודם שהוחלף ובשנת 2021 נבחרה חברת אליאס כקבלן לביצוע עבודות השלד ובמהלך שנת 2022 נחתם הסכם בין חברת המוזיאון ובין חברת אליאס למתן שירותים לביצוע עבודות שלד. העבודות התקדמו כסדרן, אך עד מהרה צצו המחלוקות. משרד ראש הממשלה טען, במחצית השנייה של שנת 2023, לקיומם של אי-סדרים כספיים חמורים, וכי התגלו פערים בין רישומי המשרד, לבין רישומי חברת המוזיאון ביחס לכספים שהועברו לטובת הפרויקט.
לפיכך, החליט המשרד חד צדדית לעצור את המשך העברת הכספים. לשיטת חברת המוזיאון והעירייה הדבר נעשה ללא יידועם. באפריל 2024 פנתה גנזת המדינה למנכ"ל חברת המוזיאון והודיעה לו על החלטת המשרד שלא להאריך את ההתקשרות. על רקע זה הודיעה חברת המוזיאון לקבלנית על סיום התקשרות ומכאן שהעבודות שהיא מבצעת תפסקנה לצמיתות. חברת אליאס פנתה לחברת המוזיאון ולמשרד ראש הממשלה והעלתה שורה של דרישות כספיות בשים לב לעבודות שבוצעו, אך הצדדים לא הגיעו להסכמות.
אתמול הוציא בית המשפט פסק דין חלקי במסגרתו הורה כי חברת המוזיאון תשלם כ-1.1 מיליון שקל בגין חשבונות מאושרים שטרם נפרעו לקבלנית וכן להשיב כספי עיכבון בסך כ-567 אלף שקל. עוד קבע השופט כי "כפי שראינו, עמדת משרד ראש הממשלה היא כי אושר תשלום והועבר תשלום בסכומים העולים על אלה שנתבעים בפסק הדין החלקי. בעניין זה קיימת מחלוקת בין משרד ראש הממשלה ובין חברת המוזיאון. ועוד השניים לא מסכימים בשאלה היכן נמצאים כספי התמורה שהיו מיועדים להעברה לתובעת (לחברת אליאס-ל.ד), שעוכבו עד להשלמת העבודה על ידה. כך או כך, אינני סבור שיהיה זה ראוי והוגן לחייב את התובעת (חברת אליאס-ל.ד), שסיימה עבודתה, להמתין שנים עד שייושרו ההדורים בהסכמה או בפסק דין בין משרד ראש הממשלה מזה ובין חברת המוזיאון מזה", נקבע.
השופט: "הצהרות לחוד ומציאות לחוד. חלפו להם למעלה מחמש עשרה שנה מאז נחקק החוק, ומה יגלו אלה המבקשים לסור למקום? במקום בניין משופץ ומרשים יראו שלד בניין הרוס, שהיה מט לנפול אלמלא ננקטו צעדים לשמור עליו מפני קריסה... והציבור לא יוכל להיכנס למה שנראה כאתר בנייה זנוח. הכך יאה וכך נאה לבניין שבו הוכרזה עצמאות המדינה לפני למעלה מ- 78 שנה?"
לבסוף, קבע השופט כי בשלב זה לא מצא לחייב בתשלום הוצאות בגין הבקשה. "חברת המוזיאון נהגה באחריות שעה שסייעה בבירור המחלוקת ביחס לזיקוק אותם רכיבים שמגיע לתובעת תשלום בגינם. ואשר לחלקו של משרד ראש הממשלה בתשלום, הרי שאין לשלול כי יוטל עליו בסופו של יום לשאת בו".
יש לציין כי הסכסוך המשפטי העיקרי והטענות ההדדיות בין משרד ראש הממשלה לעיריית ת"א ולחברת המוזיאון ימשיכו להתברר במסגרת התביעות בין הצדדים המתנהלות בבית משפט, אם לא יגיעו לפשרה.
את חברת ע. אליאס ייצגו עוה"ד גיורא בן-טל וזהר פדובה ממשרד גולדפרב גרוס זליגמן ושות. את מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב, מייצגים עוה"ד יורם זמיר ודותן שני ממשרד שפיגלמן, קורן, זמיר ושות' ואת משרד ראש הממשלה מייצג עו"ד יהונתן גלנטי ממשרד לוסטיגמן לפלר ושות'.
