בשנים האחרונות המודעות לשמירה על הסביבה עלתה, ומונחים, כמו איכות הסביבה וקיימות תופסים חלק משמעותי מהחיים של כולנו. גם גופים עסקיים וחברות החלו ליישם פרקטיקות בתחום ולהתייחס למילה ירוק בצורה אחרת. במקביל גם הציבור הרחב מעניק דגש מיוחד לעניין. אחד הענפים שבו הסוגיה הזו הולכת וצוברת תאוצה הוא הנדל"ן, ובנייה ירוקה מיושמת היום על ידי לא מעט חברות.
"בנייה ירוקה בישראל נמצאת במגמת עלייה בשנים האחרונות, אך עדיין רחוקה מלהוות גורם מהותי ומרכזי בתכנון המגורים", כך מסביר ראובן אורבך, סמנכ"ל הנדסה של חברת רוטשטיין. "חשוב להבין שההשקעה היזמית בשלבי התכנון וההקמה משתלמת. לטווח הארוך, עבור הצרכן, ישנו חיסכון של אלפי שקלים בשנה בצריכת חשמל, מים וקירור, וזאת כתוצאה מהתקנת מערכות מיזוג חסכוניות, בידוד תרמי איכותי, תאורה טבעית ועוד. בנוסף שיפור איכות האוויר, הפחתת קרינה והפחתת רעש מוסיפים ערך בריאותי ואיכות חיים אמיתית.
ראובן אורבךצילום: רז רוגובסקייחד עם זאת חשוב לזכור, שהבנייה הירוקה היא לא רק שאלה של איכות סביבה, אלא של חוסן: בניינים ירוקים הם לרוב עמידים יותר, חסכוניים יותר ומתוכננים טוב יותר לאורך זמן. דווקא לאחר המלחמה, כשברור לכולם שהבית הוא מרכז ההגנה והיציבות – בנייה איכותית, חסכונית ובריאה הופכת לרלוונטית מתמיד".
אורבך מוסיף שעל אף שיישום הבנייה הירוקה נמצא בעלייה בשנים האחרונות, המלחמה וההרס הגדול שהביאה איתה עלולים לשנות את המצב. "בעיתות חירום, כמו במלחמה, ישנה תחושה של בהילות בהוצאה לפועל של פרויקטים, במיוחד בתחום ההתחדשות העירונית או דיור חירום, וישנו חשש שערכים, כמו קיימות, סביבתיות והתייעלות אנרגטית, עלולים להידחק לשוליים. האתגר כעת הוא לא לאבד את המומנטום גם כשיש רצון להאיץ בנייה. חשוב שמקבלי ההחלטות יבינו: בנייה ירוקה איננה מותרות, אלא השקעה בעתיד בריא, כלכלי ובטוח יותר לכל הצדדים".
גם חגית וולף, מנכ״לית קן התור התחדשות עירונית, סבורה כי הבנייה הירוקה היא לא רק סיסמת שיווק: ״בשנים האחרונות מדברים הרבה על קיימות ובנייה ירוקה, אבל מבחינתנו, זה לא מונח תיאורטי - אלא דרך עבודה מחייבת. כחברה שמובילה עשרות פרויקטים של התחדשות עירונית ברחבי הארץ, ברור לנו שאין בנייה אחראית בלי התייחסות לסביבה, לחומרי הגלם ולמיחזור הפסולת. אנחנו לא רק שואפים לעמוד בתקנים - אנחנו לוקחים חלק פעיל ביצירה שלהם. קן התור היא אחת משלוש חברות היזמות היחידות שמשתתפות בוועדת המומחים המנסחת את תקן הבנייה הירוקה בישראל, ובמקביל אנחנו מקדמים יוזמות בשטח כמו פיילוט ראשון מסוגו עם תאגיד המיחזור 'תמיר', שמטרתו להבין - ולא רק להניח - מה באמת קורה עם פסולת באתרי בנייה.
חגית וולף קן התורצילום: רז רוגובסקיאנחנו מאמינים שלשאוף לבנות בתקן ירוק, נלמד מהיישום בשטח ומהניסיון ולא על ידי מחקרים, מאמרים או הנחיות ומדיניות". וולף אף מספרת על מיזם שמתייחס לנושא: "המיזם Just a Second הוא המשך טבעי לאותה גישה: לא הורסים - מפרקים. מה שנראה כמו סוף של מבנה ישן, הוא בעצם התחלה של שינוי. בזכות פירוק סלקטיבי של ריהוט פנים הדירות, אנחנו מצליחים להחזיר עשרות טונות של חומרים לשימוש, ומי שמבצעים את העבודה ומתפרנסים מכך, זו אוכלוסייה שזקוקה להזדמנות – לוחמים, מילואימניקים, פנסיונרים ובוגרי בתי הספר לאומנות בישראל. החיבור הזה, בין קיימות לסולידריות חברתית, הוא הבסיס לכל מה שאנחנו עושים. בנייה ירוקה זו לא רק שאלה של בידוד תרמי או תכנון - אלא של אחריות כלפי הסביבה, החברה והעתיד״.
ד״ר יעל שטימברג, מייסדת שותפה של מיזם "Just a Second״, מתייחסת אף היא לנושא: "Just a Second היא יוזמה פורצת דרך המבקשת לחולל שינוי מערכתי בישראל – בשאלה כיצד אנו מתמודדים עם אוצרות הרחוב: אותם פריטים שימושיים ואיכותיים שנזרקים מדי יום להטמנה, ללא הצדקה. המודל שפיתחנו מבוסס על פירוק סלקטיבי לפני הריסה – אנו נכנסים לדירות ולחנויות לפני פינוי, מצילים את הפריטים שעדיין ראויים לשימוש, ומעבירים אותם לבתי המלאכה שלנו.
יעל שטימברגצילום: מיה כץשם לוחמים משוחררים, הלומי קרב ומתנדבים מעניקים לכל פריט חיים חדשים – באמצעות תיקון, מחדוש (Upcycle) ועיצוב קפדני, כאשר כל הרווחים ממכירת המוצרים בחנות גלריה שלנו נתרמים לעמותת 'בשביל המחר', התומכת בבריאות הנפש של לוחמים ולוחמות. חברות מובילות, כמו תדהר, קן התור וקבוצת עזריאלי כבר שותפות למהפכה – המשלבת קיימות, חדשנות טכנולוגית, כלכלה מעגלית וערבות הדדית עמוקה. העמותה עובדת בשיתוף פעולה מלא עם המשרד להגנת הסביבה ליצירת תמריצים ליזמים שמקדמים פירוק סלקטיבי״.
"החירום דוחק את הערכים"
בעוד בענף הנדל"ן מספרים שהבנייה הירוקה והיוזמות הסביבתיות מקבלות יותר ויותר מקום, אדריכלית אורנה אנג'ל, יו"ר התאחדות האדריכלים, חוששת שהמלחמה עלולה לפגוע במגמה זו: "המלחמות בישראל לא מסתיימות ביום הפסקת האש. הן זולגות לשגרת התכנון והבנייה, מעצבות מחדש את סדרי העדיפויות — ולא תמיד לטובה. מי שעקב אחרי אתרי הבנייה בשנה האחרונה ראה את אותו דפוס חוזר: בטון, עוד בטון ועבודה מואצת על מיגון — לעיתים מתוך פאניקה ולא מתוך חשיבה מערכתית. נדמה שהחירום דוחק את הערכים, והקיימות נדחקת לשוליים. במקום לעסוק בצמצום משאבים ושימוש נכון בחומר, חוזרים להרגלים ישנים של עמידות כמותית במקום עמידות איכותית. בשפה פשוטה: ככל שהאיום הביטחוני עולה, כך גם עולה השימוש בבטון — הרבה פעמים מבלי לשאול איך, כמה, איפה ולמה בכלל כך נדרש. לפי דוחות מבקר המדינה, גם כיום ל־70% מהאוכלוסייה אין מיגון תקני; ובאזורים של סיכון גבוה אין פתרון קבוע גם במבני ציבור. במקביל חסרים תקנים עדכניים, תיאום בין הרשויות ותפיסה כוללת של מרחב מחוזק, אך גם בריא וראוי למגורים.
אורנה אנג'לצילום: רונית ולפרכאן נכנסת השאלה הקריטית: האם תיתכן בנייה ירוקה במציאות לא ירוקה? מלחמות, מטבען, דוחפות אותנו אחורה — גם טכנולוגית, גם פסיכולוגית. הקפאה של שיטות מתקדמות, הסתמכות מחודשת על כוח עבודה בלתי סדיר ובעיקר – שיח מתגונן ולא יוזם. אבל זה בדיוק הרגע שבו נדרשת פריצת דרך. זהו הזמן לשאול לא רק כיצד נבנה מהר, אלא כיצד נבנה חכם — עם אחריות אקלימית, תכנון גמיש והתמודדות עם ריבוי תרחישים: טילים, רעידות אדמה, הפסקות חשמל, עומס חום. ולא פחות חשוב — נדרש שינוי תודעתי. במקום לראות בתכנון רק תגובה לאיום, יש לראות בו הזדמנות לבנייה מחזקת — לא רק פיזית, אלא גם חברתית. וכאן, אולי יותר מבכל תחום אחר, יש מקום להובלה של אדריכלים. לא כמוציאים לפועל של מפרטים מוכתבים, אלא כמי שמובילים תהליכים מורכבים מתוך ראייה אנושית, סביבתית ועתידית. אדריכלים — כשהם פועלים מתוך תחושת שליחות — יודעים לא רק להניח בטון, אלא לעצב תקווה. הם יכולים להחזיר לתכנון את היכולת להציע ריפוי, קירבה, משמעות. דווקא עכשיו, בתוך השברים, נדרשת הנהגה יצירתית וערכית של המרחבים שלנו — וההובלה הזו חייבת לבוא מהאדריכלים עצמם".
עוד סיבה לכך שהבנייה הירוקה תופסת תאוצה קשורה גם להתפתחות הטכנולוגית המהירה של השנים האחרונות. דניאל בירץ, מנכ"ל קבוצת BK-BR העוסקת בניהול, תכנון ופיקוח הנדסי בתחום הבנייה, מרחיב בנושא ומתמקד בנושא ההדפסה התלת־ממדית שמשפיעה על התחום: "המהפכה של הדפסה בתלת־ממד בענף הבנייה היא לא רק קפיצה טכנולוגית, אלא שינוי עמוק בתפיסת המגורים והסביבה. כשאנחנו מדפיסים מבנה, אנחנו יכולים לתכנן אותו בהתאמה לאקלים המקומי, עם קירות מבודדים שמפחיתים את הצורך במיזוג אוויר ומקטינים את צריכת האנרגיה לאורך שנים.
דניאל בירץצילום: יח''צהתוצאה היא מבנה שמספק איכות חיים גבוהה לדיירים, חוסך בעלויות תפעול, ומצמצם משמעותית את טביעת הרגל הפחמנית של הפרויקט. זהו שילוב נדיר של קיימות, חדשנות ונדל"ן חכם לטובת הדיירים והסביבה גם יחד. היתרון הגדול של הדפסת תלת־ממד טמון בדיוק וביעילות: אנחנו משתמשים רק בכמות החומר הנדרשת, שכבה אחר שכבה, ומפחיתים עד 95% מהפסולת לעומת בנייה מסורתית.
פחות פסולת פירושה הפחתת תנועה של משאיות, שיוצרת זיהום אוויר מופחת. מעבר לכך ניתן לשלב חומרים ממוחזרים בתערובות הבטון, וליצור מבנים שממחזרים את העבר ובונים את העתיד".
בירץ מסכם: "החיסכון בזמן ובכוח אדם הוא דרמטי: פרויקטים שהיו לוקחים חודשים, מסתיימים בתוך שבועות ספורים, תוך שמירה על תקני איכות ובטיחות מחמירים. כך אנחנו לא רק פותרים את מצוקת הדיור, אלא עושים זאת בדרך שמתחשבת באיכות הסביבה, בבריאות הדיירים ואף מקדמת את העתיד של ענף הבנייה".
טכנולוגיה בשירות הסביבה
בזמן שבישראל רק מתחילים לגלות וליישם את הטכנולוגיות החדשות בתחום, בעולם אפשר למצוא פתרונות שנראים כאילו נלקחו מספר מדע בדיוני. ד"ר בלה ברדה ברקת, מומחית לחדשנות והשקעות בנדל"ן, מספרת על כמה פיתוחים כאלו. "בעולם אפשר למצוא יוזמות ופיתוחים טכנולוגיים פורצי דרך", כך ד"ר ברדה ברקת. "הראשון קשור לתחום ניקוי הקרקעות המזוהמות: בלוזון שבפיליפינים מדענים גילו גיבור בלתי צפוי: צמח נדיר בשם Rinorea Niccolifera, שנראה תמים, אבל מתנהג כמו מכונת ניקוי ביולוגית. צמח שיכול לאגור מתכות כבדות, ובראשן ניקל, בכמויות מסחררות: עד 18 גרם ניקל לקילוגרם עלים. בעידן שבו כל דונם חשוב, שיקום קרקעות מזוהמות הוא לא עניין אקולוגי בלבד, אלא עניין חברתי, כלכלי ולאומי. בישראל יש מאות אתרים שבהם הקרקע זוהמה לאורך השנים, ממפעלי תעשייה ישנים, דרך בסיסים צבאיים נטושים ועד תחנות דלק ונמלים. תהליכי השיקום הקיימים יקרים, איטיים, ומבוססים בעיקר על חפירה, פינוי וטיפול מרחבי. אבל מה אם אפשר פשוט לשתול פתרון? הצמח הזה פותח דלת לגישה אחרת לגמרי: טיהור ביולוגי דרך נטיעה, צמיחה ותיקון טבעי. בלי טרקטורים. בלי חומרים כימיים. רק סבלנות והבנה עמוקה של מה שהטבע יודע לעשות”.
בלה ברדה ברקתצילום: ליה יפהד"ר ברדה ברקת ממשיכה עם הפיתוח השני, שכולל תאורת לילה ממקור בלתי צפוי. "דמיינו את זה: אתם רוכבים בלילה בכביש שקט. אין פנס, אין מכוניות, אין תאורה. רק שביל כחול זוהר, שנפרש לפניכם כמו נהר של אור. לא מדובר במדע בדיוני. זה קורה באמת, בפולין. שביל אופניים אחד, שעשוי מחומרים סולאריים מיוחדים, סופג את אור השמש במשך היום, ומחזיר אותו בלילה כמו קסם. בלי חשמל, בלי בטריות, בלי לזהם. והתוצאה? שביל שמאיר גם כשאין איש סביב, חוסך באנרגיה, מגביר את הבטיחות, והופך הליכה לילית לחוויה מרהיבה".
פיתוח שלישי שמציינת ד"ר ברדה ברקת, מגיע מכיוון אחר לחלוטין - צבע שמקרר. "הכירו את הצבע שיכול לקרר את כדור הארץ, והוא לא צריך חשמל. מדענים פיתחו את הצבע הלבן ביותר שנוצר אי פעם, שמחזיר 98% מאור השמש ומקרר עד 8 מעלות מתחת לטמפרטורת הסביבה. בלי חשמל. בלי מזהמים. בלי רעש. הסוד? חלקיקי בריום סולפט, כמו בנייר צילום, רק כאן הם מחזירים אור טוב יותר מכל חומר מסחרי ומשאירים את החום בחוץ. המשמעות היא גגות שדורשים פחות קירור. ערים שפולטות פחות פחמן. שכבת צבע אחת. פתרון פשוט, שקט וחכם".
