אולם הנוסעים היוצאים בנתב"ג היה כמעט ריק מאדם, בלי כל זכר לתורים האינסופיים ולצפיפות המוכרת, בעיקר בימים של חג הפסח. בתור הדליל עמדה משפחת רון, עם שלושה ילדים קטנים והמון מזוודות, ממתינה לטיסה לארה"ב דרך מדריד. לפתע נשמעה האזעקה, והמשפחה מיהרה לצד שאר הממתינים בתור למרחב המוגן. הסצנה הזו חזרה על עצמה עוד פעמיים, לפני בדיקת הדרכונים ובמהלכה. בסופו של דבר הגיעה המשפחה בשלום למדריד, אולם לאחר שהייה של חצי יממה בטרמינל החלו לפתע כל הטלפונים והטאבלטים של המשפחה להשמיע קולות התראה צורמניים שהחרידו את שאר הנוסעים בשדה, שלא מכירים את הסיטואציה.
החוויות בדרך לרילוקיישן בארה"ב של גיל רון, מנהל מסחרי (COO) בחברת Sela, נשמעות כמו פתיחה לסרט הישרדות שמתאר בריחה והגעה לחוף מבטחים נגד כל הסיכויים. ואולם ספק אם המשתתפים בסרט הזה, ששמו עשוי להיות "יציאת מצרים של ההייטק הישראלי", יאהבו את ההגדרה "בריחה". מבחינת אותם יזמים ומנהלים בהייטק, זוהי המציאות היומיומית בחודש האחרון, מציאות שבה לקוחות בעולם לא יחכו עד שתסתיים המלחמה כדי לקבל את מבוקשם, ושבה החמצה של כנס בינלאומי חשוב עלולה להביא לאובדן לקוחות (קיימים ופוטנציאליים) ולעיכוב של חודשים בתוכניות החברה.
מסע של ארבעה ימים לכנס של שלושה ימים
רק רגע, בוודאי תאמרו לעצמכם: אם כל העסקים בישראל תקועים עכשיו, שגם ההייטקיסטים יואילו לוותר על הטיסות בביזנס, לנוח ולחכות לפתיחת השמיים כמו כולם. הבעיה היא שאת המחיר של עצירת קטר ההייטק הישראלי כולנו נשלם. אם יש איזשהו סיכוי להיחלץ בעתיד הנראה לעין מהמצב הכלכלי הקשה שגורמת המלחמה ומהחובות שהמדינה נקלעת אליהם, הרי שהוא תלוי ביכולתו של ההייטק הישראלי לשמור על תנופה ולחזור למסלול צמיחה בהקדם האפשרי – וכדי שזה יקרה, החברות הללו חייבות לשמור על קשר עם העולם.
בשבועות האחרונים מוצאים עצמם מנהלי ההייטק חוזרים לתקופת הטיול אחרי הצבא. הם מזגזגים בין שדות תעופה נידחים, פותחים חמ"לים לאיתור טיסות, יוצאים ממצרים וירדן או דרך הים מישראל, מבלים שעות ארוכות בקפריסין, יוון ובולגריה בדרך לשאר העולם, לנים על ספסלים בשדות תעופה – ונזקקים גם להרבה מזל. היו מקרים של שכירת מטוס פרטי, אך ברוב המקרים טיסה של שעות ספורות בביזנס בימים רגילים - הפכה למסע מתיש של יממה או יותר באוויר, בים וביבשה.
"אנשים מוכנים להילחם על כל מושב במטוס ולחשוב מחוץ לקופסה", מספרת גל שור, סמנכ"לית פעילות (SVP Operations) בחברת ה-AI לייטראן (Lightrun). החברה הייתה חייבת להשתתף בכנס KubeCon באמסטרדם בחודש שעבר כדי לחשוף מוצר חדש ללקוחות. האתגר לא היה פשוט: "הגענו למצב שקנינו עשרה כרטיסי טיסה לכל עובד, בחברות שונות ובימים שונים, רק כדי לייצר הסתברות כלשהי שמישהו מהם יצליח להמריא. אנשים יצאו מהארץ ארבעה ימים קודם, עם שלושה קונקשנים מפרכים דרך לרנקה ואתונה, רק כדי להגיע לכנס של שלושה ימים. יצרנו רכבת אווירית מאולתרת שדרשה מאיתנו לעבוד מסביב לשעון בין אזעקה לכניסה למקלט".
הקושי במציאת טיסות מישראל בזמן המלחמה יצר נתיבי נסיעה יצירתיים. תומר שפירא, מנהל מכירות של חברת הרחפנים היילנדר (HighLander), שביקש להגיע לכנס Exponential בדיסלדורף, מצא את עצמו עם שחר עמיאל, סמנכ"לית אסטרטגיה בחברה, יוצאים למסע שהחל בנסיעה במונית לטאבה, משם טיסה לאתונה, קונקשן בבודפשט – ורק אז הגעה ליעד. מסע שארך 26 שעות.
"הייתה לנו טיסה של לופטהנזה", הוא מספר. "אבל כשהתחילה המלחמה היא כמובן ישר בוטלה. לקחנו סוכן שיעזור לנו והזמנו כרטיסים בטיסה של ארקיע – אבל גם היא בוטלה". אחרי ההוצאה הגדולה על הקמת הביתן בתערוכה ועם כל הפגישות המתוכננות, ויתור לא היה אופציה. "החלטנו שאנחנו הולכים על זה, לא משנה מה. בהתחלה סגרנו יאכטה לשיט של 28 שעות ללרנקה, אבל בגלל מזג אוויר זה בוטל. ואז החלטנו שיורדים לטאבה במונית, עברנו את הגבול, נסענו לשדה התעופה, משם לאתונה, מאתונה לבודפשט, מבודפשט לדיסלדורף. אחרי 26 שעות הגענו ליעד".
זה לא מזכיר נסיעות להודו או לדרום אמריקה?
"ממש טיול אחרי צבא, זה מה שנקרא 'יום מעברים', כשאתה בדרך מברזיל לפרו דרך פנמה ואקוודור אבל בסוף מגיע. רק שהפעם, זה מצחיק, אנחנו רגילים לטוס לכנסים בטיסות הכי נורמליות, ופתאום אתה צריך לעשות נסיעה כזאת. לא הגענו למצב של שינה באוהל, אבל כן ישנו על שלושה כיסאות בטרמינל".
דור אליגולא, ממייסדי חברת טכנולוגיות המסחר הבורסאי ברידג'ווייז (Bridgewise), היה צריך להגיע לכנס של החברה בתאילנד. מצד שני הוא לא רצה להתרחק מהמשפחה בארץ לזמן ארוך, לאחר נסיעה משותפת קודמת רק כמה ימים קודם לכן. התוצאה: מסלול טיסה של 50 שעות דרך דובאי ורומא – עבור שהייה של 25 שעות בלבד בבנגקוק.
"לפני שהתחילה המלחמה טסנו, אני אשתי והבת, ליפן – שילוב של ביזנס ופלז'ר", הוא מספר. "אחרי שלושה ימים פרצה המלחמה וחזרנו בדרך לא דרך: מטוקיו לדובאי, מדובאי ללרנקה, 24 שעות בלרנקה עם תינוקת בת שנתיים וחצי, ואז חזרה לארץ".
ואחרי זה היית ממש חייב לצאת שוב לבנגקוק?
"הסיבה היחידה היא כנס הלקוחות שאנחנו עורכים שם לכל הלקוחות האסייתיים שלנו. מגיעים מנהלים בכירים מכל אסיה, ואתה רוצה לא רק לכבד – בסוף זו תרבות שבה הכבוד הוא דבר מאוד חשוב – אלא גם לנצל את האירוע כדי לחזק קשרים וליצור הזדמנויות עסקיות. זה מה שנקרא 'אסון או ששון': אם הצלחת להגיע הם אומרים 'איזה עמידות, איזה נחישות', אבל אם חס ושלום היית מפספס – הם יגידו שהם לא רוצים לעשות איתנו עסקים בגלל חוסר יציבות".
הנסיעה לבנגקוק התבררה כהרפתקה לא קטנה, שילוב של תושייה ומזל: טיסת אל על שיצאה לתאילנד הייתה האחרונה לפני שנכנסו מגבלות מספר הנוסעים. הבעיה הייתה בטיסה חזרה, שבוטלה. "פתחנו חמ"ל עם שלושה מחשבים בו-זמנית, חיפשנו טיסה שמגיעה לישראל ואיכשהו קניתי את הכרטיס האחרון מרומא לתל אביב. ואז חיפשתי איך להגיע לרומא. אחרי 25 שעות הייתי שוב בשדה התעופה – טיסה לדובאי, מדובאי לרומא, מרומא לתל אביב. בשביל 25 שעות בבנגקוק ביליתי בדרכים 50 שעות".
היו איתך עוד ישראלים?
"בנגקוק הוא כנראה המרכז הגדול ביותר באסיה של אל על, אז המון ישראלים היו תקועים שם והייתה מלחמה אחת גדולה על כל מקום בטיסה. הטיסה הייתה מפוצצת ויכולת לדבר עברית – במקום להגיד 'אקסקיוז מי' להגיד 'סליחה', האנשים היו מבינים".
איש ממנהלי ההייטק שדיברנו איתם לא חש שהמסע היה בזבוז זמן. להיפך – התגובות שקיבלו היו תומכות. המנהלים מספרים על חיבוק חם משותפים זרים שמעריכים את הנחישות הישראלית. "פגשנו אנשים מאיראן ומכל העולם שבאו לחבק אותנו ולהגיד תודה", מספרת שור. לדבריה הנכונות להשקיע מאמצים כאלה נובעת מהבנה שהחוסן העסקי הוא חלק בלתי נפרד מהחוסן הלאומי. "בחרנו לייצג את ישראל בתערוכה – הצגנו את הצד היפה שלנו: החדשנות, החוסן, היכולת להמשיך קדימה גם כשהמציאות מורכבת". התוצאה אינה רק לידים עסקיים, אלא גם הוכחה לעולם ולעצמנו שהחדשנות חזקה מכל סגירת שמיים.
שפירא מוסיף שלמרות הדימוי שיש לישראל בעולם, דווקא בגרמניה ההערכה שקיבלה החברה הייתה גבוהה מאוד. "היו אמורות להציג בכנס 21 חברות ישראליות אבל הרבה מהן ויתרו על ההגעה", הוא מספר. "אני אגיד שזה היה שווה את זה לחלוטין. מול הביתנים הישראלים הריקים, רואים אותנו שנמצאים – וזה היה מאוד כיף לייצג ככה גם את החברה".
אליגולא מספר גם שהכנס בבנגקוק היה מוצלח: "השותפים הזרים שלנו מאוד מעריכים את הנכונות שלנו להמשיך לתפקד בצורה מיטבית גם בזמן כזה. אפילו יצא לי לצחוק עם אחד מהלקוחות היפניים שישראל היא המקום היחיד שמוציא טיסות חילוץ אל המדינה בזמן מלחמה".
הקטר של המשק צריך מסילה למשוך אחריו את שאר הקרונות
מצבו של ההייטק הישראלי כיום הוא פרדוקסלי: מצד אחד החברות מגלות חוסן יוצא דופן. "DNA של אנשים שמוכנים ללכת עד הסוף", כמו שאומרת שור – יכולת לאלתר פתרונות, להטיס צוותים דרך מדינות שלישיות ולתפעל מערכי שיווק גלובליים מתוך מקלטים. מנגד, יש תסכול עמוק על כך שנדרשים כאלה מאמצים והמדינה אינה מסייעת. "בכנות, אני מתוסכלת מהגישה של המדינה לכל הסיטואציה. ההייטק הוא מנוע הצמיחה של הכלכלה הישראלית, אבל בתקופה כזו לא רק שאנחנו לא מקבלים סיוע – לפעמים מרגיש שמקשים עלינו עוד יותר. כשחברות צריכות להילחם לבד כדי להגיע ללקוחות שלהן ולעולם, זה משהו שצריך להדליק נורה אדומה".
ההתייחסות להייטק כ"קטר המשק" אינה רק קלישאה: ההייטק תורם כ-18% מהתוצר הלאומי ומעל 50% מהייצוא הישראלי. זה מנוע הצמיחה העיקרי שיכול לחלץ את ישראל מהבור הכלכלי העמוק שחופרת המלחמה. אלא שקטר, חזק ככל שיהיה, זקוק למסילה מהירה ופתוחה כדי להמשיך ולמשוך אחריו את קרונות המשק.
ככל שהמערכה מתארכת, העלות הכלכלית שלה הופכת למשקולת מאיימת: הגירעון מעמיק, דירוג המשק מאוים, הוצאות הביטחון הולכות וגדלות. במציאות הזו ההייטק הוא לא רק מקור להתעשרות יזמים ומשקיעים – הוא גלגל הצלה למשק. הסיפורים של מנהלים שישנים בשדות תעופה ונוסעים 50 שעות עבור פגישה עם לקוחות אולי יהפכו לסיפורי מורשת בתוך החברות עצמן, אבל הם גם תמרור אזהרה גדול. ההייטק לא יכול להתנהל כך לאורך זמן, מול מתחרים שמנצלים את ההזדמנות לדחוק את רגליו, ולקוחות מודאגים שתוהים אם להתחייב בחוזים ארוכי טווח מול חברות שמרכזי הפיתוח שלהן נמצאים בטווח הטילים.
הפתרון די פשוט: ההייטק אינו זקוק לסיוע כלכלי מהמדינה, אבל הוא זקוק לכך שהמדינה תכיר בחשיבות יכולת התנועה שלו – זה ממש אינטרס לאומי. טיסות העסקים של אנשי ההייטק הן צינור החמצן של המשק. כדי להבטיח זאת אפשר לחשוב על פתרונות יצירתיים, כמו סבסוד ערבויות לחברות תעופה זרות כדי שימשיכו לטוס לישראל, או הבטחת "מסדרון אווירי" רציף באמצעות חברות ישראליות. העלות של צעדים כאלה לתקציב המדינה תועיל לכולנו הרבה יותר מהעלויות האחרות שהממשלה אישרה בתקציב הנוכחי.
