האויב הגדול של הגיל השלישי הוא הבדידות, כך עולה ממחקרים רבים העוסקים בנושא.
היא עלולה להוביל לדיכאון, שעמום, חולשה ואף לבעיות בריאות. וכשהתופעות הללו מופיעות, האדם נדרש למומחים לפתולוגיות השונות שיטפלו בו - פסיכולוגים, פסיכו־גריאטריים, גרונטולוגים, רופאים ומטפלים מומחים נוספים. לא בכדי באנגליה מונתה שרה ל"בדידות" בכדי להתמודד עם האתגר.
אם כך, אחת המשימות החשובות בהכנה לפרישה היא למנוע מראש מצב שבו הבדידות משתלטת על החיים.
המפתח לכך הוא הכנה לתקופה חדשה, שבה משתנה שגרת החיים המוכרת: לקום בבוקר, להתארגן, לצאת לעבודה, לעבוד, לחזור הביתה ולמחרת – להתחיל הכול מחדש.
עד הפרישה חלק גדול מניהול חיינו היה באחריותם של אחרים: ההורים והמורים בילדות, המפקדים בצבא והמנהלים במקום העבודה. עם הפרישה, לראשונה בחיינו, האחריות עוברת אלינו. זהו אתגר מורכב, שכדאי להיערך אליו מבעוד מועד.
ד”ר צבי ברק
(צילום: גישות)
ככל שמנעד העיסוקים של הפורש רחב יותר, כך ההסתגלות לתקופת הפרישה קלה יותר
עיסוקים, תחביבים, פעילות גופנית, לימודים, התנדבות, קבוצות שייכות, עבודה נוספת או כל פעילות קבועה אחרת – כל אלה יכולים לסייע ביצירת שגרה ומשמעות גם לאחר היציאה ממעגל העבודה. אם הדברים הללו אינם חלק מהחיים, מומלץ להתחיל לפתח אותם זמן רב לפני הפרישה.
גם לארגון המעסיק יש תפקיד בתהליך. כשנה לפני הפרישה מומלץ שהארגון יקיים סדנאות הכנה, כפי שנעשה כיום במקומות עבודה רבים. סדנאות ההכנה חשובות משלושה היבטים:
האחד - הקניית ידע רלוונטי שמעסיק את הפורש, ובכלל זה נושאי ביטוח, פנסיה, קרנות, צוואות ייפוי כוח מתמשך ועוד
השני - הפורש נפגש עם קבוצת עמיתים על לבטיהם הרבים, משתף את חששותיו בקבוצת השייכות, מקבל חיזוקים ותמיכה מהקבוצה וכו'.
השלישי - פיתוח מיומנויות התנהגותיות - תקשורת בינאישית, חשיבות בהכנת המשפחה לפרישה, השתלבות חברתית, הופעה אישית, ניהול זמן, דרך לחיפוש תעסוקה על־פי העדפה וכו'.
רבים מעורבים בתהליך הפרישה, אך מי שנושאים באחריות לתהליך ומשלמים את מחירו הם הפורש ומשפחתו.
החלק הבא - יעסוק באירוע הפרישה ותרומתו לפורש ולמשפחתו.
ד"ר צבי ברק – מרצה להיבטים ההתנהגותיים של תהליך הפרישה, מנכ"ל קבוצת גישות למצוינות.
