בשיתוף עוגן
ועידת "עוגן" השנייה, שהתקיימה ב־25 בדצמבר, הציפה על פני השטח את האתגרים הכלכליים והחברתיים הקשים שעימם מתמודדת ישראל מאז 7 באוקטובר. "עוגן", קרן ההלוואות החברתיות שמסייעת כבר 35 שנים לעסקים קטנים, משקי בית ועמותות שאינם מצליחים לקבל מענה הולם מהמערכת הפיננסית, אירחה ועידה שעסקה באתגרים, הזדמנויות ואימפקט חברתי בישראל לאחר שנתיים של מלחמה. שניים מהאתגרים המרכזיים שבהם התמקדה הוועידה השנה הם המשבר העמוק בצפון הארץ ומאבק הקיום של העסקים הקטנים בענף המסעדנות.
בפאנל שעסק בסיוע לצפון, אותו הנחה כתב "ידיעות אחרונות" יאיר קראוס, השתתפו דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה; ירדן ארליך, מנהל אגף תעשייה, עסקים ותיירות בעיריית קריית־שמונה; ד"ר רוני טברסקי, מנכ"ל עמותת המרכז לחינוך קשוב ואכפתי; יואל קופלנד, מנהל החטיבה הפרטית ב"עוגן"; ואליהו גליל, בעל העסק "טקסטורה גלילית" שמשתתף בתוכנית הליווי העסקית של "עוגן".
"אנחנו מפסידים"
התמונה שהצטיירה קודרת במיוחד. ארליך ציין כי "מה שקורה בצפון זה לא אירוע רגעי, זה אסון. אם לא נתייחס לזה כך, לא נצליח לשקם את האזור ממה שקורה לו". לדבריו, 30% מתושבי קריית־שמונה לא חזרו לבתיהם, ורובם דווקא "בעלי הכישורים, האנשים שהגיעו לעיר אחרי הקורונה, אנשים שעזרו להניע את הכלכלה בצפון לפני המלחמה". הבעיה, לדבריו, היא לא רק במי שלא חזר, אלא בגל העזיבה הצפוי. "אנחנו לפני גל נוסף של סגירת עסקים והגירה שלילית", הוא מזהיר, "אם לא ישתנה משהו, בסוף שנת הלימודים הנוכחית תראו מסות נוספות שעוזבות. בקצב הזה, לפחות בצפון, אנחנו מפסידים".
גליל, שביתו בשתולה נפגע פעמיים מטילי נ"ט, שיתף כי "לאחרונה הגיע טכנאי של רשות החשמל לנתק אותנו, כי אנחנו לא צורכים חשמל מאז שהבית נפגע, אבל חייבו אותנו על הגג הסולארי שהתפרק לרסיסים כשהבית נפגע. הבירוקרטיה בישראל לא פוגשת את האדם שנמצא בקצה. היא עובדת בצורה שיטתית. היא לא יודעת את הסיפור הפרטי של 'אליהו גליל' ומה שקרה לו, וזו בעיה".
אזולאי העיד כי "28 מבני ציבור מתוך 32 שהיו במטולה, נפגעו. כשפניתי לוועדה לתכנון ובנייה ואמרתי שאני משקם ובמקביל מקדם את ההיתרים, הוועדה הוציאה צו עצירה למרכז טיפולי שיקומי שאמור לקום בחודש מארס. למה אני צריך להיות עבריין כדי שהתושבים יקבלו את מה שמגיע להם?" אזולאי לא חסך בביקורת על הממשלה. "אין באמת שיקום לצפון", הוא קובע, "נציג משרד הכלכלה, למשל, לא היה במטולה מעולם – לא לפני המלחמה, לא במלחמה, לא אחרי המלחמה. וצריך להבין: אנחנו לא רוצים רק שיקום בצפון, אנחנו רוצים צמיחה של הצפון, שיהיה יותר טוב מאשר לפני המלחמה, אזור שימשוך אליו אנשים וייתן להם הזדמנויות".
קופלנד תיאר את הפער בין הסטטיסטיקות לשטח, כשאמר כי "מאחורי כל המדדים והמספרים, אנחנו ב'עוגן' רואים את המשפחה עצמה. אנשים לא יודעים מה מגיע ומה לא מגיע להם. הם מתמודדים עם בתים הרוסים, נזקי רטיבות, נזקי חשמל. המדינה מכירה את זה, אבל רק כשמסתכלים בלבן של העיניים של בני המשפחה, אפשר לתת סיוע מדויק".
ד"ר טברסקי, אשר דיבר על הממד הנפשי של ההתמודדות של תושבי הצפון, אמר כי "לכאורה, המלחמה נגמרה אולי בהפסקת אש ארוכה, אבל מבחינת הטיפול הנפשי, המלחמה בעיצומה וצפויה להימשך פרק זמן ארוך. הפתרונות הפיזיים חשובים, אבל ללא הכרה בכך שיש אתגר נפשי שדורש התייחסות, לא יהיה פתרון אמיתי – וזה תחום שבכל מקרה מקבל תקצוב נמוך ותשומת לב נמוכה".
"רגולציה משוגעת"
בפאנל המסעדנות, בהנחיית יהונתן כהן, השתתפו השף יוסי שטרית, הבעלים של מסעדת HIBA ועסקים נוספים בתחום; השף חיים כהן, הבעלים של מסעדת מרים, רשת קפה פיצי ועוד; המסעדן מוחמד עודה, בעליה של מסעדת Ries ;וארז אושרי – מסעדן, מפיק אירועים ומנטור ב"עוגן".
שטרית פתח בכנות ואמר: "אם אתם חושבים לפתוח מסעדה, ההמלצה שלי היא לא לעשות את זה. מסעדנות מלווה בהרבה יצר ותשוקה, אבל אחוז הרווח מאוד נמוך". כהן סיפר כי "ברגע המטלטל, כשאתה עומד בפני סגירה של מסעדה שהייתה חלום, תשוקה, אתה מרגיש שנכשלת באיזשהו מקום. זה רגע שבו אתה מחליט האם אתה מרים ידיים ועוזב את הענף הזה, או שאתה אומר 'לא, אני אתמיד'. זה חשבון נפש שרבים מאיתנו היינו צריכים לעשות בדרך".
כהן גם הצביע על הבירוקרטיה בתחום, כאשר העיד כי "יש רגולציה משוגעת בישראל. אם תיקח אותה ותעביר אותה לפריז, אני מבטיח לך שרוב המסעדות בעיר ייסגרו. פעם היה יותר קל לפתוח מסעדה: לקחת שטח, להביא כיסאות ושולחנות, להקים מטבח ושירותים. היום יש יועץ אקוסטיקה, יועץ נגישות, יועץ כלכלי, יועץ מוזיקה – וכל זה עוד לפני שהדלקת את האש לבשל".
עודה הוסיף כי "כל יום מקבלים כאפות, לפעמים יותר מכמה פעמים באותו יום. כבעל מסעדה, אתה צריך להיות היום כלכלן, פסיכולוג, קניין, משווק - ולתת מענה לקהל ולאנשים שיש להם ציפיות גבוהות ממך". לדבריו, "הבנקים מתנהגים בצורה גסה מאוד לכל העסקים הקטנים, ובעיקר למסעדות. מחוץ לתל־אביב יש עוד בעיות: אני בעצמי צריך לסלול את הדרך מול המסעדה שלי, לנקות אותה, לדאוג לפינוי אשפה".
אושרי אמר כי "הרגולציה דווקא טובה לענף, כי ככל שיש יותר רגולציה ומודעות, ככה הכל הרבה יותר קל וברור. כשנכנס יזם כלשהו לעולם הזה ומבין שהוא צריך ללמוד ולגעת בכל התחומים, המספרים מסתדרים טוב יותר". בכל הנוגע להתמודדות היומיומית, אושרי הצהיר כי "צריך לעשות התאמות לאורך כל הדרך, לא רק התאמות יומיות במלח ופלפל, אלא ברמת ההסתכלות העסקית בעסק והתאמה שלו למגמות ושינויים שקורים כל הזמן".
לסיום, כהן אמר באופטימיות כי "אוכל מייצר חום אנושי. כשאני רואה במסעדה שלי דתיים וחילונים ושיושבים ומבלים ביחד - אני חושב שעשינו פה משהו יותר גדול ממני, ממסעדה ומאוכל".
בשיתוף עוגן
פורסם לראשונה: 07:00, 31.12.25
