המלחמה עדיין מתנהלת ורוב חברי קיבוצי העוטף עדיין לא חזרו אל הבתים שלהם, אבל למרות המלחמה והטראומה שעברו ב-7 באוקטובר חברים חדשים נקלטו כעת בקיבוצים. בימים אלה קיבוץ גברעם, שנמצא בקו 7-4 ק"מ מהגדר, קולט 39 חברים חדשים, מתוכם כ-10 בני קיבוץ חוזרים. יתרת הנקלטים הגיעו מבחוץ. קיבוץ עין השלושה, ששוכן כ-2.5 ק"מ מגבול רצועת עזה מול חאן-יונס, קלט לאחרונה 8 חברים חדשים, שלמרות הזוועות שעברו בקיבוץ החליטו לבנות בו את ביתם.
גברעם, שמוכר בעיקר בזכות מפעל המעטפות שלו, ניצל באותה שבת בנס בזכות יחידה של ימ"מ שעברה במקום ב-7 באוקטובר ובלמה את המחבלים שהיו בשביל הגישה לקיבוץ, ובזכות כיתת הכוננות שלו. הקיבוץ הוכר כקיבוץ לפינוי והתפזר לכל עבר. אולם מאז אותה שבת חזרו לקיבוץ כבר יותר מ-90% מהתושבים.
1 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: שחר זפרן, ליאת ופדה מנה, שחף וניקו פלסיק, אלינה וגדעון דאור
מימין לשמאל: שחר זפרן, ליאת ופדה מנה, שחף וניקו פלסיק, אלינה וגדעון דאור
מימין לשמאל: שחר זפרן, ליאת ופדה מנה, שחף וניקו פלסיק, אלינה וגדעון דאור
(צילום: מיכאל כשר, קיבוץ עין השלושה)
אל קיבוץ עין השלושה חדרו ב-7 באוקטובר כ-90 מחבלים שרצחו 4 מחברי הקיבוץ (הקיבוץ איבד עוד 10 בני קיבוץ ברחבי המועצה), בזזו, ירו ושרפו בתים. רק לפני כחודש ימים עברו החברים, לאחר פינוי של חמישה חודשים במלון באילת, לפתרון הביניים בשכונה חדשה בנתיבות. הקיבוץ מונה 320 איש, מתוכם 92 ילדים. אולם מתברר שלמרות הכל ישנן משפחות שנמצאות בתהליך הקבלה לחברות בקיבוץ שכולל אבחון כלכלי, אבחון חברתי ולאחריהם שנת מועמדות, שאותה סיימו כשהיו בפינוי באילת. לאחר הצבעת חברי הקיבוץ, הם התקבלו ברוב קולות.
יוסי לוי, רכז צמיחה דמוגרפית בעין השלושה, אמר ל-ynet ו"ממון": "זה מרגש ולא מובן מאליו. אנחנו ממשיכים בתהליכי הקליטה לחיזוק הקהילה, גם ודווקא בעת הזו". מנהלת הקהילה, שירי אביב, אמרה: "זהו רגע היסטורי ומרגש. קבלה של חברים חדשים מעוררת גאווה ונותנת הרבה תקווה. קהילת עין השלושה חזקה, מתחזקת ותחזור חזקה יותר.
קידר פיינגולד מקיבוץ גברעם אמר כי בקיבוץ יותר מ-600 תושבים, מתוכם 214 חברים. "אנחנו קולטים 39 משפחות שעברו כבר שנת קליטה בקיבוץ והחליטו בכל זאת להישאר. יש לנו מגרשים ייעודיים לנקלטים, ועליהם ייבנו בתים חדשים עבורם. למרות 7 באוקטובר יש אלינו פניות חדשות רבות של אנשים שלא מהעוטף ומתוכו - חלק חיו בקיבוצים על הגדר ורוצים קצת להתרחק, אבל לא לעזוב את העוטף. 7 באוקטובר תפס את כל הקיבוץ בלינה על הדשא במרכז הקיבוץ לכבוד יום ההולדת ה-81 של גברעם. הנקלטים עברו איתנו את הימים הנוראים ובחרו להישאר בקיבוץ. אי-אפשר להסתיר - כולם חבולים, אנשים חזרו לא אותו דבר, אבל אנחנו צריכים לסמוך על עצמנו ולהמשיך בתוכניות הקליטה הדמוגרפית בשיקום הקיבוץ".

"ראינו כמה כוח יש לקיבוץ"

גדעון (37) ואלינה (29) דיאור נקלטו יחד עם ילדם בעין השלושה. "הגענו לקיבוץ מאופקים", מספר גדעון. "החלטנו לעבור לקיבוץ בגלל החינוך של הילד. אני מנהל שיווק בחברת פרקטיקל בעומר, ואלינה אחות בפגיית טיפול נמרץ בסורוקה. הגענו בדצמבר 22' לקיבוץ והקליטה הייתה אמורה לקחת שנה, אבל בגלל המלחמה התעכבה. הסיבה שאנחנו נשארים למרות 7 באוקטובר היא כי ראינו כשהיינו מפונים באילת כמה כוח יש לקיבוץ בהשוואה למפונים משדרות שכל אחד היה לעצמו. האמת שאחרי 7 באוקטובר אני רציתי לעזוב, היינו 15 שעות בממ"ד, אבל אלינה היא זו שדחפה להישאר".
שחף (32) וניקו (35) פלסיק נקלטו בעין השלושה יחד עם שתי בנותיהם. שחף: "ניקו הוא בן הקיבוץ. אני הגעתי אחרי צבא מעפולה לעבודה מעודפת ברפת לחצי שנה ושם הכרנו. כשניקו יצא ללימודי אגרונומיה עזבנו את הקיבוץ וגרנו ברחובות ובבאר טוביה - שם נולדו הבנות. לפני שנתיים החלטנו שאנחנו רוצים לחזור לעין השלושה והיינו בתהליך קליטה. ניקו התמנה קצת לפני המלחמה לראש צוות החירום בקיבוץ. אני כלבנית טיפולית והייתה לי קליניקה בבית יחד עם העבודה במערכת החינוך האזורית. החל מ-7 באוקטובר, נקראתי לדגל ומוניתי למנהלת בריאות ורווחה בקיבוץ - אחראית על המענים הרגשיים והבריאותיים בקהילה.
"ב-7 באוקטובר הייתי עם הבנות בממ"ד 36 שעות. לא יצאנו כי השטח לא היה נקי, התקשורת נפלה, ולא ידענו מה קורה. למרות הכל החלטנו להישאר בקיבוץ. אני בת לחלוצים, סבא וסבתא שלי ברחו מהנאצים באירופה והקימו את כפר רופין. אני הרגשתי את כוח התקומה, אני לא יודעת להסביר, זאת תחושה חזקה שאנחנו בחבל ארץ שחשוב שניישב אותו. מתוך השבר הגדול והאובדן העצום, אנחנו רוצים את התקומה ואנחנו מאמינים שעם הכוח של הקהילה נחזור חזקים יותר".
שחר זפרן ויניב זפרן, שהתחתנו במהלך המלחמה, החליטו למרות הכל להמשיך את תהליך הקליטה בקיבוץ. שחר: "עברה לי מחשבה שאם היו לנו ילדים אולי לא הייתי חוזרת. אבל התפיסה שלי היא שאנחנו נשארים. מי הם שיוציאו אותי מפה? זה הבית שלנו".