לקוחה שקנתה מאתר ישראלי של מוצרי יצירה והמשלוח שלה מאחר מאוד, גילתה שהמוצרים שמוצעים באתר בעצם נמכרים אחד לאחד בעלי אקספרס במחיר בדיחה, לעומת התמחור שלהם באתר הישראלי. היא קנתה שם ב-350 שקל והמשלוח לא מגיע גם אחרי חודש והסיבה פשוטה: האתר פשוט מזמין את המוצרים מאתרים סיניים שהמשלוח מהם לישראל מתעכב בגלל המלחמה.
כלומר, הצרכנית פשוט יכלה להזמין מהאתרים האלה בעצמה, לוותר על המתווך ולשלם פחות. גם אז המשלוח צפוי היה להתעכב בשל המצב, אבל את הכסף היא היתה מקבלת בחזרה לו היתה מבקשת. באתר הישראלי, כך היא טוענת, שירות הלקוחות "מחרטט" אותה.
לקוח אחר קנה תיק ונעליים מאתר ישראלי. שניהם לפני המלחמה במועדים שונים. התיק שהוזמן בפברואר הגיע אחרי המתנה של 33 ימי עסקים: "האתר נראה מהמם וישראלי. כתוב בו שזה תיק בעיצוב איטלקי. הגיע תיק באיכות נמוכה, עם עיטוף של עלי אקספרס. לפי תיאור המוצר והתמונה בדקתי את המחיר שלו שם והלבנתי. שילמתי כמעט 400 שקל לתיק שנמכר ב-80 שקל לא כולל קופונים. הנעליים לא הגיעו ופניות לאתר דרך המייל לא נענו. אני מחכה כבר למעלה מ-40 ימי עסקים וזה לא מגיע".
דרופשיפינג זאת שיטה ותיקה: יזם קטן יכול לבנות אתר בזריזות ולהציג בו תמונות של מוצרים מאתרים סיניים במחירים שהוא ממציא. לאתר אין שום מלאי משל עצמו. לא מחסנים ולא אנשי קשר בסין. כשהצרכן מזמין מוצר מהאתר, הבעלים פשוט נכנס לאתרים כמו עלי אקספרס, עליבאבא, טמו, או שיאין ומזמין מהם את המוצר. רק שכאמור: הצרכן יכול בעצמו להזמין מהאתרים האלה, ללא צורך בתיווך המיותר ובמחיר נמוך יותר, משום שמפעילי האתרים גורפים לעצמם רווח שצרכנים יכולים לחסוך בקלות. אתרים כאלה נבנים היום במהירות בזכות ai ופלטפורמות לבניית אתרים והם התרבו מאוד.
חלקם אתרים לגיטימיים, שאמנם פועלים בשיטות אפורות עד מפוקפקות, אבל כן מספקים מוצרים (אם כי ביוקר). חלקם אתרים שמספקים מוצרים, אבל מעמידים פנים כאילו מדובר באתר עם חנות פיזית בכתובת כלשהי בארץ, כלומר מסתירים את היותם מתווך שפשוט מזמין מאתר בסין. וחלק מהאתרים האלה הם נוכלויות ממש. מתחזים לאתרים שמייבאים מאירופה, מוכרים זיופים או לא מספקים סחורה בכלל.
עכשיו כשהמשלוחים מסין התמעטו, האתרים האלה בבעיה: המשלוח מתעכב מאוד והלקוחות שבטוחים שמדובר באתר ישראלי שמחזיק מלאי בארץ - מגלים שהם שילמו מחיר גבוה ולא מקבלים תמורה.
איך תזהו אתרים כאלה?
קודם כל מומלץ שלא לקנות באתרים לא מוכרים, שאף אחד מחבריכם ומכריכם לא מכיר. זיהוי ראשון הוא פשוט מאוד: עימדו על תמונת מוצר באתר, קליק ימני: מצא תמונה זו בגוגל או בגוגל lense. בסלולר: לחיצה ממושכת על התמונה או צילום מסך וחיפוש התמונה בגוגל. החיפוש ימצא לכם את התמונה שלרוב שאובה ללא כל שינוי מאתרים סיניים ושם תוכלו לראות את המחיר האמיתי של המוצר.
כך למשל, ערכת ציור ביהלומים שנמכרת בארץ ב-130-100 שקל מצאנו בטמו ב-25 שקל. תיק איפור שמוצע באתר ישראלי ב-50 שקל נמכר בטמו ב-6.48 שקלים: אותו נוצר בדיוק. לעומת זאת, תיק עור שחיפשנו באתר ישראלי אחר, התגלה כמותג איטלקי אמיתי.
עוד דרך היא לבדוק אם יש לאתר שירות לקוחות פעיל וכתובת מייל שאינה של ג'ימייל. לחלקם הגדול: אין. אם יש מספר טלפון: תתקשרו.
אם האתר טוען שיש לו חנות ברחוב x בעיר y חפשו את החנות הזאת. לפי חיפוש כתובת בגוגל, לפי תמונות רחוב, או לפי מי שגר באזור.
אם האתר מציע מגוון עצום של מוצרים רנדומליים זה חשוד. אם האתר מציע הרבה יבוא מקביל שרובו "אזל מהמלאי" - זה חשוד. אם האתר מציע מותגים מוכרים במחירים נמוכים מאוד: אלה זיופים והמחירים שלהם נמוכים יותר באתרים הסיניים.
אם אתר ישראלי מצהיר שהמוצר יגיע תוך 30 יום - זה חשוד. גם תוך 14 יום זה יותר מדי כשמדובר במוצרי צריכה ולא במוצר בהתאמה אישית או רהיט.
גם מוצרים מסוימים בהתאמה אישית אמורים להגיע מהר. למשל חותמות. אתר ישראלי הציע חותמות מיוחדות לספרים עם זמני משלוח ארוכים. בדיקה העלתה שניתן להזמין את החותמות האלה בעיצוב אישי זהה מעלי אקספרס. אתרים לגיטימיים שמעצבים חותמות בארץ יספקו את המשלוח אפילו תוך שעה.
אל תמהרו לקנות באתרים גם אם כתוב: "נשארו רק 2 במלאי", או "מלאי אוזל במהירות" או "מבצע זמני". ערכו את הבדיקות שלעיל קודם לכן.
קנייה מחו"ל דרך מתווך משתלמת אך ורק אם מדובר באפיליאטור או משפיען. כי הם עושים בחירה מושכלת של פריטים (אם בזכות חוש סטייל ואם בזכות התנסות במוצר, הכרות עם טעמו של הקהל הישראלי וחוש למחירים טובים). ההבדל בין אפיליאטור ומשפיען לדרופשיפינג, הוא שאפיליאטור יקבל דמי תיווך מהאתר ולא מכם. להיפך, אתם תקבלו הנחה. גם ברכישה כזאת יש להיזהר מתמרוץ לקניית מוצר שאתם לא צריכים.
