בשיתוף המרכז לצמיחה פיננסית מבית בנק הפועלים
צפו בפודקאסט המלא:
הורות באמת, אפרת לקט- פרק 5 גירושים- קנייה
עבור קניה (33), אמא לארבעה ילדים – תאומים בני 11, בן 10 ובן 6 – החיים אחרי הגירושים הם בעיקר ניסיון מתמשך לייצר לילדים יציבות בתוך מציאות מפוצלת. “הם כבר התרגלו לקפוץ מבית לבית”, היא אומרת לאפרת לקט (אמא מאמנת) בפודקאסט "הורות באמת", “אבל עדיין קשה להם לקחת כל פעם את הדברים שלהם ולעבור. יש להם חפצים בבית שלי, אצל אבא, אצל סבא וסבתא. לפעמים הם פשוט אומרים: ‘אוף, אני לא רוצה ללכת’”.אבל מבחינתה, לצד הקושי, יש גם עיקרון אחד שלא משתנה: “הם צריכים את אבא שלהם. זה משהו שבחיים לא אקח מהם”.
"הם לא חפצים – הם אנשים"
השיחה בין השתיים נוגעת באחת הסוגיות המורכבות ביותר בהורות אחרי גירושים: איך מגדלים ילדים שחיים בשני בתים, כשבכל מקום יש חוקים אחרים, סגנון אחר, ולעיתים גם בני זוג חדשים. “לפעמים הילדים אומרים לי שהם לא מרגישים ממש בבית אצל אבא”, משתפת קניה. “מאז שיש לו בת זוג, הם מרגישים פחות שזה המקום שלהם. בסוף, אישה מנהלת הרבה מהדברים בבית – מה אוכלים, איך מתנהלים, באילו שעות – ואם זו לא אמא שלהם, זה מרגיש להם אחר”.
ובכל זאת, במקום להיכנס למלחמה מול האב, קניה בוחרת שוב ושוב להקשיב לילדים – אבל גם לעודד אותם לדבר איתו בעצמם. “אני אומרת להם: תדברו עם אבא. תספרו לו מה אתם מרגישים. אם קשה לכם מול בת הזוג שלו, תגידו”. לקט עוצרת בדיוק שם. “זה לא מובן מאליו בכלל”, היא אומרת לה. “הרבה זוגות גרושים מכניסים את הילדים לאמצע. אבל את עושה שני דברים מאוד חשובים: מצד אחד את מקשיבה להם, ומצד שני את לא פותרת במקומם – אלא עוזרת להם לבטא את עצמם מול מי שצריך לשמוע”.
"אני רוצה להיות המקום הבטוח שלהם"
בהמשך השיחה עולה נושא נוסף שמעסיק את קניה מאוד: גיל ההתבגרות של בתה הבכורה. “אני ממקסיקו”, היא מספרת, “והרבה דברים פה בישראל עדיין חדשים לי. הבת שלי התחילה להתעניין בבנים, הורידה שערות מהרגליים, ואני חושבת לעצמי – אם אני הייתי עושה את זה בגיל שלה, אמא שלי הייתה מתחרפנת”.
אבל דווקא מתוך הפער התרבותי, קניה מבינה איזה סוג של אמא היא רוצה להיות. “אני לא רוצה שהיא תפחד ממני כמו שאני פחדתי לספר לאמא שלי דברים”, היא אומרת. “אני רוצה להיות המקום הבטוח שלהם”. לקט מסבירה לה שזה אולי הדבר הכי חשוב שילד צריך מהורה: מקום שבו מותר לדבר על הכול – גם על טעויות, גם על אלכוהול, גם על פחדים. “כשילד יודע שהוא יכול לבוא ולספר הכול בלי שישפטו אותו – זה ביטחון אמיתי”, היא אומרת. קניה מסכימה מיד. “אני אומרת לילדים שלי: גם אם תעשו טעויות, אני פה. גם אם ניסיתם משהו שלא אהבתי – אני לא אעזוב אתכם”.
לא רק לפתור בעיות – ללמד לחשוב על פתרונות
אחד הרגעים המשמעותיים בפרק מגיע כשקניה מספרת מה היא עושה כשהילדים מתקשרים אליה מבית אבא ואומרים שלא טוב להם. “אני תמיד אומרת להם שהם יכולים לבוא אליי”, היא מספרת. אבל לקט מציעה זווית נוספת: “אני רוצה שגם תשאלי אותם – מה יעזור לכם להרגיש יותר טוב שם? מה אתם צריכים כדי להרגיש שייכים?”.
לדבריה, המטרה היא לא רק להרגיע את הילד באותו רגע, אלא ללמד אותו להבין את הצרכים שלו ולחשוב על פתרונות בעצמו. “לא תמיד אמא תהיה זמינה לפתור הכול”, היא אומרת. “אבל אם ילד יודע לשאול את עצמו מה הוא צריך כדי להרגיש בטוח – זה כלי שילך איתו לכל החיים”.
ומה עושים כשנכנס בן זוג חדש לתמונה?
גם מערכת היחסים עם בן הזוג החדש של קניה עולה בשיחה. השניים חיים יחד כבר שנתיים, אבל קניה עדיין מנסה להבין מה בדיוק המקום שלו בתוך המשפחה. “אני רוצה שהוא יהיה דוגמה טובה לילדים”, היא אומרת, “אבל אני גם לא רוצה שהוא ייכנס למקום של כוח מולם”.
לקט מסבירה שאין תשובה אחת נכונה, אבל כן חשוב שלהורה יהיה ברור מה הגבולות שלו. “מה מותר לו? על מה הוא יכול להעיר? איזה קשר את רוצה שיהיה לו עם הילדים? אלה שאלות שאת צריכה קודם כל לענות עליהן לעצמך”. לדבריה, גם הילדים עצמם צריכים להיות חלק מהשיח. “כשילד שואל ‘אתם מתחתנים?’, הוא לא באמת שואל על חתונה”, היא מסבירה. “הוא שואל: מה יקרה איתי? איפה אני אהיה בתוך המשפחה החדשה הזאת?”.
גם על כסף צריך לדבר
בסיום הפרק מצטרפת רנין מורדי, מנהלת המרכז לצמיחה פיננסית מבית בנק הפועלים, ומתייחסת לאחד האתגרים הכי נפוצים אצל הורים גרושים: איך מחנכים ילדים להתנהלות כלכלית נכונה כשיש שני בתים – ושתי גישות שונות לכסף. “לא יכול להיות שבבית אחד ילד מקבל הכול ובבית השני יש גבולות”, מסבירה מורדי. “אם בבית אחד מזמינים וולט בלי הגבלה ובבית השני יש תקציב ברור – הילד לא לומד לנהל כסף, הוא לומד לבקש”.
לדבריה, הבעיה האמיתית אינה רק הפער בין ההורים, אלא הבלבול שנוצר אצל הילדים. “המטרה שלנו היא לתת לילדים כלים להתנהלות כלכלית נכונה, וזה חייב להגיע דרך הרגלים עקביים ומסגרת ברורה. ילדים צריכים לדעת מה הגבולות, מה התקציב ומה הכללים – ולא לבדוק בכל פעם אצל מי אפשר לקבל יותר”. מורדי מדגישה שחינוך פיננסי עובד בדיוק כמו כל חינוך אחר: דרך שגרה והרגלים קבועים. “ילדים לא באמת לומדים מ’אסור’ ו’מותר’. הם לומדים ממה שחוזר על עצמו בבית. אם כל פעם הכללים משתנים – אין להם דרך להבין מה נכון”.
כסף, הורות וגירושים
אחת ההמלצות המרכזיות שלה היא לייצר לפחות קו בסיסי משותף בין שני הבתים: דמי כיס קבועים, תקציב להזמנות אוכל, גבולות סביב קניות ואפילו הסכמה על מוצרי קוסמטיקה, בגדים או משחקים. “זה לא חייב להיות מושלם”, היא אומרת, “אבל כן צריך שתהיה עקביות. אם החלטנו שמותר להזמין אוכל פעם או פעמיים בשבוע – צריך לעמוד בזה”. לדבריה, דווקא בתקופה שאחרי גירושים הורים רבים נופלים למקום של פיצוי רגשי דרך כסף. “יש הורים שמרגישים אשמה – אז הם קונים יותר, מרשים יותר או מוותרים על גבולות. אבל בסוף זה משרת את ההורה, לא את הילד”, היא מסבירה. “ילדים לא צריכים לקבל הכול. הם צריכים להרגיש שיש מבוגר שמחזיק עבורם מסגרת ברורה ובטוחה”.
לקט מוסיפה שגם כשיש הבדלים כלכליים בין ההורים, חשוב לא להפוך את הכסף לזירת השוואה. “ילדים באופן טבעי משווים – מי קונה יותר, אצל מי מזמינים יותר, איפה יש יותר חופש. אבל ברגע שהורים מסבירים שהתקציב נועד לטובת הילד ולא קשור לאהבה או ליכולת הכלכלית, זה משנה את כל השיח”. מורדי מסכמת שהמטרה אינה לנהל אחד את השני – אלא לעזור לילדים לפתח עצמאות ואחריות. “בסוף, כשיש גבולות ברורים והרגלים עקביים, הילדים מרוויחים כלי שילך איתם לכל החיים”.
"לא תמיד תהיי שם – וזה בסדר"
לקראת סוף הפרק, קניה משתפת מה היא לוקחת איתה מהשיחה. “אהבתי את מה שאמרת – לשאול שאלות שמכוונות לפתרון”, היא אומרת. “לא רק להגיד להם ‘בואו אליי’, אלא לעזור להם להבין מה הם צריכים”.
ולקט מסכמת במסר שנשאר הרבה אחרי שהפרק נגמר: “הדבר הכי חשוב הוא שילד ירגיש שיש לו מקום בטוח. מקום שבו רואים אותו, מקשיבים לו, ומאמינים שהוא מסוגל להתמודד”.
בשיתוף המרכז לצמיחה פיננסית מבית בנק הפועלים
האמור מהווה מידע כללי ואינו מהווה ייעוץ המתחשב בצרכיו של כל אדם
פורסם לראשונה: 08:50, 20.05.26
