אחרי מחירי הכרטיסים היקרים, הטיסות המנופחות וחדרי המלון שמרוששים את האוהדים - מתברר שיש עוד הפתעה לרעה שמחכה לאוהדים במונדיאל: מחירי הבירה והאוכל באצטדיונים. כך, למשל, כוס בירה עשויה להגיע כמעט ל-20 דולר - בערך פי 5-4 ממחירה באצטדיונים באירופה.
המזנונים מציעים גם מנות מיוחדת, כמו למשל, מגש טייטר-טוטס (חטיף תפו"א) בתוספת קוויאר ב-75 דולר, ואמפנדה במשקל חמישה פאונד (2.2 ק"ג) ב-40 דולר, לאמיצים או לחלוקה, במיאמי. בגוודלחרה, מקסיקו, המזנון מציע טאקו אנטריקוט ב-8 דולר ובלוס אנג'לס מנה בשם "צ'יזבורגר טווינקי" נמכרת ב-22 דולר.
המחירים, במקרים רבים, אינם גבוהים בהרבה ממה שמוצע לאוהדים אמריקנים בימי ראשון במשקי של ה-NFL. אבל חלק מהאוהדים הבינלאומיים אינם רגילים לתמחור הזה. "זה לא הוגן. זה לא בסדר. זה פשוט עוול", אמר תומאס שילר, מהנדס מגרמניה שהגיע לטורונטו כדי לצפות בנבחרתו משחקת נגד חוף השנהב. לדבריו, הבירה שקנה במגרש עלתה לו 24.25 דולר קנדי (כ-50 שקל). "זה פי שלושה ממה שאני משלם בגרמניה".
האוהדים האירופים גם לא ממש רגילים לגודל המנות. "מעולם לא ראיתי דבר כזה", אמרה ג'נין ארבטר, אוהדת אוסטרית, בעודה ממתינה לנקניקייה, צ'יפס ומשקה באצטדיון במיאמי בשבוע שעבר. המחיר: 19.35 דולר (כ-60 שקל), אחרי הנחה על תשלום בוויזה. "זה הרבה אוכל בשביל נשנוש קטן".
כריכי לובסטר ב-34 דולר ממשחק בקנזס סיטי, וכריך בריסקט עם צ'יפס ובקבוק שתייה קלה שנמכר ב-40 דולר קנדי (כ-85 שקל), נהפכו לוויראליים ברשתות החברתיות ועוררו את זעמם של הגולשים. אלא שיש שלא עושה עניין מהמחירים. "זה בסדר, פחות או יותר, בשביל מונדיאל", אמר אוהד גרמני על מחירי האוכל בעודו צופה במשחק בוונקובר בשבוע שעבר.
הצעות הדוכנים משתנות מאצטדיון לאצטדיון
ל-FIFA, הגוף שמנהל של הכדורגל העולמי ומארגן הטורניר, יש כללים מאוד מדויקים כמעט בכל הקשור למונדיאל, ויש גם הנחיות שזכייני המזון מחויבים לעמוד בהן. אבל המחירים יכולים להשתנות ממקום למקום, וכך גם במזנונים.
ה-"Fancy AF Tots" ב-75 דולר (מנת הטייטר-טוטס עם הקוויאר) באצטדיון מיאמי אינה בעצם טוטס כלל - מדובר בשלוש לביבות תפוחי אדמה מטוגנות, עם קוויאר, קרם פרש ועירית (למי שרוצה רק את הקוויאר, זה יעלה 70 דולר). ה"צ'יזבורגר טווינקי" של דרום קליפורניה הוא למעשה המבורגר בתוספת "טקסס טווינקי" - חלפיניו עטוף בייקון, ממולא בבריסקט ובגבינת שמנת.
יש גם שלל בחירות ייחודיות לשוק המקומי. בוונקובר, למשל, מציעים פוטין שורט-ריב (מאכל קנדי איקוני של צ'יפס עם רוטב, נתחי שורט-ריב פרוסים וגבינה), לצד "מייפל בייקון סמוקי" (נקניק מעושן בתוספת ריבת בצל ובייקון עם סירופ מייפל קנדי).
במיאמי, בין ההצעות המזוהות עם המקום נמצאים גם "פאן קון לצ'ון" (כריך בסגנון קובני עם בשר חזיר) ו"אמפנדה מונדיאל" ששוקלת חמישה פאונד. גם בוונקובר וגם במיאמי משמשת חברת Sodexo Live כספקית מזון ומשקאות, והתפריטים המוצעים במגרשים הם מותאמים לטובת קהל הכדורגל. "אנחנו רוצים שזה ירגיש כמו מיאמי", אמר זאק ויליאמס, סגן נשיא התפעול של החברה באצטדיון מיאמי. "בכל מה שאנחנו עושים סביב האצטדיון, אנחנו רוצים לוודא שכל מי שמגיע לכאן מקבל חוויה מיאמית".
צדיק בסדום: המזנון באצטדיון אטלנטה
באטלנטה, הבעלים של הפלקונס ומפעיל האצטדיון, ארתור בלאנק, הבטיח כי מחירי הדוכנים הנמוכים שעליהם הוא מקפיד זה שנים יישמרו גם במונדיאל, והוא עמד במילתו. משולש פיצה נמכר ב-3 דולר, 900 מ"ל משקה קל ב-4 דולר, צ'יזבורגר ב-5 דולר, אצבעות עוף עם צ'יפס ב-6 דולר, ובירות ב-8 דולר בלבד.
ג'ונתן ארנגו, בן 33 מגרינוויל שבדרום קרוליינה, היה במשחק באטלנטה עם אשתו, בתו ואביו. "בסך הכול, על מה שלקחנו - שלוש מנות טאקו, משולש פיצה, שתי כוסות מים וכוס קולה - עלה לנו בערך 50 דולר", אמר ארנגו. "בהשוואה למה ששילמנו באירועים אחרים זה ממש זול. זה נחמד אחרי שכבר שילמת כל כך הרבה על הכרטיסים".
