בליבה של החברה הישראלית פועל ארגון יד לבנים, הבית של המשפחות השכולות. מרחב של זיכרון, קהילה, משמעות ואחריות משותפת.
מאז הקמתו בשנת 1949 על ידי אימהות שכולות שביקשו להעניק בית למשפחות שאיבדו את היקר להן מכל, הפך הארגון לעוגן מרכזי עבור המשפחות השכולות בישראל. בתי יד לבנים הפרוסים ברחבי הארץ מהווים מרכזים של הנצחה, זיכרון, תרבות ומורשת. אלפי משפחות, הורים, אחים ואחיות, ובשנים האחרונות גם סבים וסבתות, מוצאות בהם מקום של שייכות וחיבור. אנשי יד לבנים בסניפים ברחבי הארץ מספקים מעטפת רחבה של תמיכה, ייעוץ וליווי למשפחות השכולות מכל מגזרי החברה הישראלית ובכל שלב בחייהן.
באירועי השבעה באוקטובר ומלחמת "חרבות ברזל" נוספו בתוך זמן קצר למשפחת השכול אלפי משפחות חדשות, ובהן אחים ואחיות צעירים מאוד. היקף המצטרפים שקול לעשרות שנים בעבר, מציאות שחייבה התאמה מהירה, רגישה ומדויקת. הצורך להיות חלק פעיל בקהילה נוצר גם אצל המשפחות השכולות הוותיקות והן הצטרפו בהמוניהן. תמונה בלתי נתפסת זו אילצה את הארגון לבצע התאמות מהירות ומדויקות כדי לתת מענה לצרכים המשתנים של דור ותיק ודור צעיר.
"כי באדם אאמין" (נתן אלתרמן)
את הארגון מובילים שניים המביאים עמם ניסיון, ממלכתיות ורגישות אנושית עמוקה: היו"ר אלי טהר והמנכ"ל מושיק אביב. אלי טהר, שעלה מתוניס בגיל חמש למושב עזריקם שבו הוא מתגורר בגאווה עד היום, נושא על כתפיו משא כבד של שכול אישי עוד מצעירותו כאשר אחיו יוסי ז"ל שהיה ממפקדי מבצע אנטבה נפל בדרגת סגן אלוף במבצע "צלצל" בלבנון בשנת 1981. למרבה הצער, השכול היכה בטהר פעמיים נוספות לאחר מכן: בפעם הראשונה כאשר שכל בשנת 2001 את בנו רועי, לוחם נח"ל, ובפעם השנייה, בשבעה באוקטובר עם נפילת בנו גיבור ישראל, יוסי חי טהר, שהיה קצין בשייטת ומפקד בכיר בשב"כ, והציל אנשים רבים בקרבות גבורה עם פתיחת המלחמה. תמונתו של יוסי ששימש כסגן ראש יחידה באגף המבצעים של השב"כ והיה בן 39 בנופלו, אסורה בפרסום עד היום. "למרות האובדן והכאב המלווים אותי בכל רגע, החלטתי לבחור בחיים", אומר טהר, המבצע את תפקידו בארגון בהתנדבות. "אני הולך בגאווה על מה שילדיי עשו למען המדינה. זה המסר שאני מבקש להעביר למשפחות - גם בתוך החשיכה, לבחור לחיות".
המנכ״ל מושיק אביב גדל בלוד וכעת מתגורר עם משפחתו במודיעין. אביב החל את תפקידו בארגון לפני שנה וחצי לאחר קריירה רבת שנים במערכת הביטחון, משרד התרבות ומשרד ראש הממשלה, שם כיהן כראש מערך הטקסים והאירועים הממלכתיים ומערך ההסברה. תפקידים אלו עיצבו את תפיסתו הממלכתית ואת הבנתו העמוקה בחשיבות המורשת וההנצחה. אביב, שפרש מצה"ל לאחר שפיקד על יחידות חינוך, תרבות והסברה, רואה בתפקידו הנוכחי שליחות קדושה שאין שנייה לה, ומסביר כי "ארגון יד לבנים הוא הבית של המשפחות השכולות. עבורי, המעבר ליד לבנים הוא בחירה ערכית. אחרי שנים בשירות המדינה, בחרתי להגיע למקום שבו מתקיימת החובה הערכית העמוקה ביותר של מדינת ישראל, כלפי המשפחות שנתנו את היקר להן מכל".
טהר מוסיף כי "בארגון כ 1,200 מתנדבים: הורים ואחים שכולים הפועלים מתוך תחושת שליחות ויוצרים קהילה של משפחות למען משפחות". מושיק מחזק, ואומר: "הנופלים לחמו כתף אל כתף, ללא הבדל דת, השקפה או רקע. גם בארגון יד לבנים מתקיים אותו עיקרון. מתוך הכאב צומחת גם אחריות: לא רק לזכור, אלא לבנות. לבנות חברה שמכירה במחיר, מוקירה את מי ששילמו אותו, ויודעת להישאר יחד ולהוות סמן לכלל החברה הישראלית".
מציאות חדשה, מחויבות מתחדשת
כיצד שבעה באוקטובר שינה את הארגון?
מושיק: "השינוי הדרמטי שהתחולל בארגון בעקבות המלחמה האחרונה מתבטא לא רק במספרים. הצטרפו אלינו כ-5,000 חברים חדשים, מתוכם כ-2,000 הורים וכ-3,000 אחים ואחיות. אופי הפעילות מותאם כעת גם לדור הוותיק ולדור הצעיר, הזקוקים למענים שונים מאלו שהיו בעבר. התחלנו להשקיע רבות במחקר במטרה לפתח תוכניות מבוססות נתונים. המחקר האחרון שלנו, שזכה לפרסום רב, מצא כי אחד מכל שלושה בני משפחות שכולות מ’חרבות ברזל’ לא חזר למעגל העבודה. הנתון מניע את הארגון לפעול למתן מענים מותאמים".
טהר מוסיף כי כחלק מפעילותו החדשה הארגון שם דגש על הטיפול באוכלוסייה הוותיקה והן על הילדים ובני הנוער שהצטרפו לארגון, החל מחגיגות בר ובת מצווה ועד לסדנאות אימון אישי מקצועיות במסגרת פרויקט "צעד קדימה", שנועדו להוביל את הצעירים קדימה דרך פעילות ספורטיבית ותמיכה רגשית. "עם השנים הכאב אינו נעלם, אלא משנה את פניו", הוא אומר. "המשפחות השכולות הן עדות לכוח האנושי הגדול ביותר. הן נושאות כאב שאין לו מילים, ובכל זאת בוחרות לקום בכל יום מחדש, לחיות, לתמוך זו בזו ולהמשיך קדימה".
קהילה שמחברת בין קצוות
אחד הפרויקטים המשמעותיים והמרגשים ביותר שהארגון מוביל בשנים האחרונות הוא המסע התרפי לקפריסין, שבו יוצאים מדי שבוע זוגות של הורים שכולים למסע משנה חיים המלווה על ידי מטפלים מקצועיים. טהר עצמו מצטרף לרבים מהמחזורים הללו כדי להוות דוגמה אישית לכך שניתן לבחור בחיים, גם מתוך השבר הגדול ביותר.
הארגון גם התפתח לעולמות הדיגיטליים דרך מיזמים של זיכרון ברשתות החברתיות ומעגלי שיח וירטואליים, אך הליבה נותרה המפגש האנושי ב-65 בתי יד לבנים הפרוסים ברחבי הארץ. הבתים מהווים מרכזי תרבות, פנאי והנצחה ומורשת עבור המשפחות. "אחד הדברים המייחדים את הארגון שלנו הוא ערך השוויון המוחלט שעליו הוא מושתת, ללא הבדל דת או השקפה פוליטית. יד לבנים הוא המקום היחיד במדינה שבו יכולים לשבת אנשים מקצוות מנוגדים של המפה הפוליטית ולקיים שיח מכבד ומאחד", מציין אביב.
מהו החזון שלכם עבור הארגון לשנים הקרובות?
טהר: "בחזוני אני רואה את המשפחות השכולות כ’סמן לאחדות לאומית’, ולכן אנו פועלים ללא לאות כדי להרחיב את פעילות הארגון לכל מקום שבו יש צורך, כולל הקמת סניפים חדשים ביהודה ושומרון והגעה לכל יישוב מדן ועד אילת".
אביב: "אני מאמין שמתוך השבר העצום של המשפחות ניתן וצריך לבנות חברה מאוחדת וראויה יותר, חברה שזוכרת את עברה ומחבקת את אלו ששילמו את המחיר היקר ביותר עבור עתידה. יד לבנים הוא עדות חיה ליכולתה של הרוח האנושית לצמוח מתוך נתינה ולהוכיח כי גם בימים החשוכים ביותר, הערבות ההדדית והזיכרון המשותף הם הכוח המניע של החברה הישראלית".
