שקיפות בחקלאות: החוק לסימון ארץ המקור על תוצרת חקלאית בתפזורת נכנס הבוקר (א') לתוקף. עד כה חובת סימון ארץ מוצא הוטלה לגבי תוצרת ארוזה בלבד. מהיום, תוצרת חקלאית שאינה ארוזה (נמכרת בתפזורת) תסומן על פי חוק בנקודות המכירה ברחבי הארץ. בעוד חודשיים (24 בפברואר) תיכנס לתוקף גם חובת הסימון בפלטפורמות המכירה המקוונות.
מבדיקה ראשונה שערכנו הבוקר בכמה רשתות, בהן שופרסל ונוי השדה נראה כי יש סימון לגבי התוצרת המיובאת - אם כי בחלקן הוא אינו מלא. כך, ברשת נוי השדה לא חשפו את ארץ הייבוא של תפוחי פינק ליידי ורק כתבו ייבוא.
חובת הסימון תחול על פירות וירקות טריים, מוצרי חלב, בשר טרי (עופות, בשר בקר, הודו) ודגים. חובת הסימון תחול גם על תוצרת חקלאית הנארזת בנקודות השיווק. החובה תיאכף על ידי פקחי הרשות להגנת הצרכן, שבימים אלה עוברים הדרכה בנושא על ידי משרד החקלאות. אל תסמכו רק על הפקחים, ואם אתם רואים עוולה צרכנית - פנו ל-ynet או לרשות להגנת הצרכן.
החוק הוא תיקון לחוק הגנת הצרכן, שעבר בכנסת ביולי האחרון. כל מי שעוסק במכירה קמעונאית יצטרך כאמור מעתה לסמן בשילוט בולט ובצמוד למחיר את ארץ המקור של התוצרת החקלאית הטרייה הנמכרת בתפזורת. יש בתי עסק, כמו ירקניות, שלא יתבקשו לעשות זאת לצד כל פרי וירק, שכן רוב מה שהם מוכרים בתפוזרת הוא מתוצרת הארץ. ירקניות כאלה בעיקר מייבאות מוצרי חקלאות ארוזים, אך לעיתים גם הן מקבלות עגבניות מטורקיה ומירדן והצרכן לא יודע זאת. כך או כך, תוצרת חוץ שכיחה מאוד ברשתות השיווק ושם תידרש הקפדה על הסימון.
מטרת החוק היא יצירת שקיפות לצרכנים כדי שיידעו מהיכן הגיעה התוצרת שלהם. למשל, יש צרכנים שלא מעוניינים לקנות סחורה ממדינות שעוינות את ישראל. צרכנים יוכלו לבחור לקנות תוצרת ישראלית כדי לעודד את החקלאות המקומית שנפגעה במלחמה ולסייע כך לשמירה על ההתיישבות באזורי ספר.
צרכנים יגלו כך גם שאין פער ענק בין תוצרת מקומית לתוצרת זרה. הם יוכלו לגלות למשל שמוצרים שמגיעים מסין נמכרים במחיר גבוה. באופן הזה, החוק ייצר יותר שקיפות לגבי רשתות שמוכרות יבוא במחירים גבוהים והוא עשוי לגרום להן להוריד מחירים. הוא יכול גם למנוע הסתרת ארץ מוצא של ירקות, כפי שאירע לאחרונה ברשתות השיווק. ברוב מדינות העולם סימון ארץ ייצור זאת חובה – בשם השקיפות ובשם עידוד מכירת תוצרת מקומית.
חשוב לזכור שהחוק לא בהכרח יביא לקניית תוצרת ישראלית, אם יבוא השתלט על ענף מסוים. כך למשל: יבוא שום מסין הפך לדומיננטי עד כי תוצרת הארץ כמעט נכחדה. עוד דוגמא: שופרסל מייבאת תפוחים כבר שנים ומוכרת אותם במחירים זהים לתוצרת הארץ ולרוב אף גבוהים יחסית לתוצרת הארץ. מי שירצה לקנות ברשת זאת תפוחים מתוצרת הארץ יצטרך לחפש אותם היטב בינות לשפע הייבוא, שכן בתקופות מסוימות רוב התפוחים שם הם מתוצרת ארה"ב.
בנוסף, צרכנים לא יקנו תוצרת הארץ בכל מחיר: אם מחיר של בשר טרי מקומי גבוה, צרכנים יעדיפו בשר יבוא שנמכר לצידו, על אף הסימון. ולהיפך: צרכנים יעדיפו סחורה ישראלית לעיתים, לא בגלל פטריוטיות ועל אף מחירה הגבוה, פשוט משום שהם רגילים לטעם. לדוגמא: העדפת גבינת עמק על פני גבינת יבוא זולה.
יו"ר התאחדות חקלאי ישראל ומזכ"ל תנועת המושבים עמית יפרח ומזכ"ל התאחדות חקלאי ישראל אורי דורמן מסרו כי "התיקון לחוק הגנת הצרכן שמחייב את סימון ארץ המקור של תוצרת חקלאית הוא חוק חשוב שנאבקנו עליו במשך שנים. לצרכן הישראלי מגיע לדעת אם הוא קונה עגבנייה מטורקיה או עגבנייה ישראלית. מה גם, שהחוק יתרום רבות לחקלאים הישראלים שעובדים ללא הרף, ובחודשיים האחרונים תוך סכנה ממשית לחייהם, כדי לספק תוצרת טרייה ומקומית לאזרחי ישראל. אנו דורשים מכל המשווקים לקיים את החוק כלשונו ולסמן בצורה בולטת את ארץ הייצור של התוצרת החקלאית".
