ביום שישי האחרון הושבתו בצרפת כ-400 בתי ספר תיכוניים, אחד מכל עשרה, זאת בתום שבוע שבמהלכו נחסמו, שותקו או הוצתו יותר מכ-1,200 בתי ספר. ובזמן שהתלמידים שורפים פחים בטולוז ובליל, ממשלתו של סבסטיאן לקורנו הגישה לפרלמנט את תקציב 2027 הכולל "התייעלות" (או קיצוצים) בהיקף של 54 מיליארד אירו.
לא במקרה מתרחשים האירועים הללו בסמיכות. מדובר בחלקים שונים של אותו אירוע מאקרו-כלכלי שעובר על צרפת זה זמן ו"מתפוצץ" בכל פעם במוקד אחר. אף כי בארמון האליזה יעדיפו לא לנסח זאת כך, מהות הבעיה היא כזו: הצרפתים רוצים לקבל מהמדינה כמות ואיכות מסוימות של שירותים ציבוריים – כולל שירותי חינוך – שהמדינה אינה מסוגלת עוד לממן.
מפגינים בעיירה ברסט במערב צרפת, ביום שישי האחרון
(צילום: AFP/Fred Tanneau)
בשבוע שעבר דווח, כי החוב הציבורי של צרפת צפוי להגיע השנה ל-119.3% מהתוצר – שיא של כל הזמנים – ולזנק ל-121.7% כבר בשנה הבאה. כך לפי אומדנים שמסר משרד האוצר הצרפתי למועצה הפיסקאלית – גוף ייעוץ-פיקוח עצמאי ציבורי הבודק את התחזיות הממשלתיות הרשמיות.
בזו אחר זו, ממשלות צרפת כשלו בהשתלטות על הגירעון, העומד על 5.4% מהתוצר, מהגבוהים באיחוד האירופי ורחוק מאוד מהתקן האירופי המקובל (עד 3% תוצר). השווקים כבר מספרים את כל הסיפור ומזמן הבינו את התמונה הפיסקאלית. ביום שבו הוגש התקציב טיפסה התשואה על אג"ח צרפתיות לעשור ל-4.96%, שיא של 24 שנים.
שר האוצר רולאן לסקור הודה, שתשלומי הריבית לבדם יהוו יותר ממחצית הגירעון בשנה הבאה ועלולים להגיע ל-100 מיליארד אירו בסוף העשור. המשמעות: החוב הציבורי שממשלת צרפת סוחבת הוא כל כך משמעותי, שהוא מתחיל להכביד על החשבונאות התקציבית. כך, ב-2027 תשלם צרפת ריבית בהיקף של 74 מיליארד אירו על החוב שלה, יותר מתקציב החינוך העומד על 65 מיליארד אירו ומתקציב הביטחון (63 מיליארד אירו), שקיבל את התוספת הגדולה ביותר. למעשה, סעיף הריבית יוכתר כגדול ביותר.
הסיבה שהחשבון לא מתאזן איננה התנהלות בזבזנית של שנה אחת, כי אם פער מבני בין מה שהמדינה מבטיחה לבין מה שהכלכלה מייצרת. להערכת הנציבות האירופית, ללא צעדים חדשים ימשיך הגירעון לתפוח ויגיע בשנה הבאה ל-5.7%. לטענת לקורנו, ללא קיצוצים, הגירעון היה חורג ל-6.5% תוצר, וגם לאחריהם, שר האוצר הודה כי חזרה לתקרה של 3% צפויה רק ב-2029. קצב צמיחה איטי יותר מהריבית מחייב ויתורים, וההחלטה עליהם היא בדיוק הסיבה שמונעת את שרידותן של ממשלות צרפת בשנתיים האחרונות.
השווקים, כאמור, כבר הגיבו. תשואה של כ-5% על אג"ח של כלכלה מקרטעת איננה עונש, כי אם תמחור סיכונים. ממדינה שהפילה שני ראשי ממשלה בתוך פחות משנה, שניהם על תקציב, השוק גובה פרמיה גבוהה יותר. כך גם ממדינה שלא הצליחה לתווך לאזרחיה על מה בדיוק היא מתכוונת לוותר.
מערכת החינוך חושפת את המלכוד במלוא היקפו. במכרזי הגיוס של 2026 אוישו 24,351 משרות מתוך 25 אלף, ובשנה החולפת לא התקיימו 20 מיליון שעות הוראה. לפי משרד מבקר המדינה הצרפתי, כעשירית משעות הלימוד בחטיבות הביניים הציבוריות אינן מתקיימות בגלל מחסור במורים, זאת למרות מיליארדי אירו שהזרימה הממשלה. ברקע המצוקה במערכת החינוך, התקציב החדש גם מציע להקפיא את שכרם של המורים, זאת במסגרת הקפאה רחבה של שכר עובדי מדינה. לגודל האבסורד, הכיתות בצרפת צפופות למרות צניחה של 20% בילודה מאז 2010, לאחר שהממשלה נאלצה למנף את ההתכווצות הדמוגרפית הזו לקיצוץ במשרות במקום להקטנת מספר התלמידים בכל כיתה.
זו אינה הפעם הראשונה, ובוודאי גם לא האחרונה, שבה ההמונים בצרפת יוצאים לרחובות כדי למחות נגד הממשלה. ב-2018, מס על הדלק הוליד את מחאת האפודים הצהובים. ב-2023, העלאת גיל הפרישה הוציאה מיליוני אזרחים לרחובות, ובשנה שעברה, התקציב הממשלתי הצית הפגנות ענק שהפילו לבסוף את ממשלתו של פרנסואה בירו. עכשיו הגיעה תורה של מערכת החינוך, ובליווי זינוק במחירי הסולר לשיאים חדשים, הרחוב הצרפתי מבעבע.
המשבר הפוליטי שפוקד את צרפת מהווה את הביטוי המוסדי למדינה הלכודה בצבת של גושים עיקשים. השמאל מתנגד לכל קיצוץ, הימין הקיצוני מסרב לכל מס, ואילו המרכז מבטיח את שניהם – עד שהשוק מרים דגל אדום. לפיכך, גם אם הפיצוץ הבא יתחולל סביב סוגיה אחרת, החשבון שיוגש יהיה אותו חשבון.
