כדי להעניק לתלמיד בזרם הממלכתי הרגיל תקציב שווה לתלמיד בזרם הממלכתי-דתי (חמ”ד) יש צורך להוסיף לתקציב החינוך הממלכתי 3.6 מיליארד שקל; אם היו רוצים להשוות בין התלמידים באמצעות הפחתת התקציב לחינוך הממלכתי-דתי, אז היה צורך לקצץ 1.1 מיליארד שקל מתקציביו. כך עולה מניתוח שערכה המועצה לחינוך ממלכתי-עברי על נתוני האפליה הקשה לטובה של החינוך הממלכתי-דתי. האפליה הזו נדונה הבוקר בבג"ץ, והשופטים ביקרו אותה בחריפות והבהירו שיעקבו מקרוב אחרי תהליך הבדיקה של תקציבי החמ"ד שבה פתח משרד החינוך.
המועצה לחינוך ממלכתי-עברי היא גוף שחרת על דגלו קידום של חינוך לדמוקרטיה, חיזוק החינוך הציבורי ושמירה על מגוון חברתי ותרבותי. הניתוח שהיא עשתה על הפער בתקציבים מבוסס על נתוני השקיפות התקציבית של משרד החינוך לשנת הלימודים תשפ"ד (2023/24). התקציב הממוצע לתלמיד תיכון ממלכתי-דתי עומד על 48,300 שקל. זה 26% יותר (כ-10,000 שקל) מהתקציב הממוצע לתלמיד בחינוך הממלכתי הרגיל (38,300 שקל) ו-13 אלף שקל יותר (37%) מהתקציב לתלמיד בחינוך הממלכתי ערבי. בחטיבות הביניים הפער בין תלמיד ממלכתי-דתי לתלמיד ממלכתי עומד על 4,700 שקל ובבתי הספר היסודיים על 1,400 שקל.
השופטת יעל וילנר
(צילום: אלכס קולומויסקי)
לעתירות נגד ההפליה לטובה של החינוך הממלכתי-דתי יש כבר הישגים. למשל ההכרה הרשמית באפליה הזו. "אין חולק כי במבט כולל תקציב החמ"ד, כשמחושב פר תלמיד, הוא גבוה יותר ממקבילו בחינוך הממלכתי הכללי, כאשר הפער המשמעותי יותר הוא בחטיבות הביניים ובחטיבה העליונה", כתב עו"ד יונתן ברמן ממחלקת הבג"צים בפרקליטות המדינה בתשובתו לעתירה. אולי אין חולק – אבל זו כנראה הפעם הראשונה שהמדינה מכירה במסמך רשמי באפליה הזו.
פרקליטות המדינה מסבירה בתשובתה לעתירה ש"מדיניות משרד החינוך היא שיש צורך בשמירה ובחיזוק מערכת החינוך הממלכתי-דתי, כמערכת חינוך ערכית ומשמעותית ועם תחושת שייכות עמוקה למדינה". את הפער יוצרים שני סוגי אפליה. אחד מהם הוא תקציבים ייחודיים לחינוך הממלכתי-דתי, דוגמת “שעות רב”, תוספת שעות ללימודי תרבות ולתגבור לימודי יהדות ושעות תפילה. במועצה לחינוך ממלכתי עברי מעריכים את הרכיב הזה ב-40% מהפער. הרכיב השני (כ-60%) הוא תקציבים כלליים גדולים יותר שהחינוך הממלכתי-דתי מקבל לפי קריטריונים שהם לכאורה שוויוניים אבל בפועל מותאמים למאפייניו.
לדוגמה, בשנת הלימודים תשפ"ה (2024/25) כיתה ממוצעת בחטיבת ביניים דתית היתה קטנה בארבעה ילדים מאשר בחטיבה ממלכתית. הדבר נובע כמובן במידה רבה מההפרדה בין המינים הנהוגה בחינוך הממלכתית דתי שמייצרת כיתות יותר קטנות. בשנת תשפ"ה 33% מתלמידי בתי הספר היסודיים בפיקוח הממלכתי-דתי היו במוסדות שנמצאים ברשויות הזכאיות ליום חינוך ארוך, לעומת 25% בלבד בחינוך הממלכתי. המצב הזה נובע כמובן מהחלטות של ממשלות שבהן המפלגות הדתיות לאומיות היו חברות בהן כמעט בקביעות.
בתי הספר הדתיים קטנים בהרבה, מה שללא ספק מהווה יתרון משמעותי. מספר התלמידים הממוצע בבית הספר ממלכתי -תי בשנת הלימודים תשפ"ו (2025/26) עומד על 202 תלמידים ובפיקוח הממלכתי על 330 תלמידים, כלומר 63% יותר. אלא שהעלות של המנהל דומה. התוצאה היא שהעלות הממוצעת לתלמיד של מרכיב הניהול בחינוך הממלכתי-דתי היא 1,700 שקל, כמעט כפול מהעלות בחינוך הממלכתי – 920 שקל. כמובן תוצאה נוספת היא הרבה יותר תפקידי ניהול לאנשי חינוך דתיים.
ביום שישי הודיעה פרקליטות המדינה לבג"ץ שמשרד החינוך בודק את חוקיות האפליה לטובה של תקציבי החינוך הממלכתי. הבדיקה כוללת הן את התקציבים הייחודיים לחינוך זה, כמו שעות רב, והן את תפירת המבחנים התקציביים, למשל מתן תקציבים לכיתות קטנות הנוצרות כתוצאה מהפרדה מגדרית. אלה היו חדשות מצוינות, לולא העובדה שפרקליטות מבקשת עוד חצי שנה לצורך הבדיקה ולכן האפליה תימשך בשנת הלימודים הקרובה.
“לא ניתן למשוך זמן. נעקוב אחרי זה”
לדברי הפרקליטות, "מלאכה מורכבת זו של הבדיקה טרם הושלמה, גם בשל אתגרי השנה האחרונה במערכת החינוך. עם זאת, במסגרת השיח הבין-משרדי שהתקיים בימים האחרונים לקראת הדיון בעתירות, התחוור כי נדרשת בחינה רחבה אף יותר של מכלול התקציבים הייחודיים המוקצים, ובין היתר, בהשוואה לצרכים הקיימים בחינוך הממלכתי. זאת, משום שהאופן שבו הוסדר הנושא עד כה, הוא בדרך של טלאי על טלאי. בהקשר זה, חלק מהתקציבים הייעודיים של החמ"ד נכללו במסגרת כספים קואליציוניים".
הודעת הפרקליטות נמסרה בתשובה לעתירה לבג"ץ שהגישו הנהגת ההורים הארצית, ומרכז מנור באמצעות עו"ד אסף בנמלך, ולעתירה שהגישו קרן ברל כצנלסון וחברי הכנסת ולדימיר בליאק וגלעד קריב, באמצעות עו"ד חגי קלעי. העותרים טענו לאפליה בוטה לטובה של החינוך הממלכתי-דתי בתקציבים מול החינוך הממלכתי והממלכתי ערבי. כאמור, את ההכרה באפליה הזאת הם כבר השיגו.
בדיון בעתירות היום ביקרו השופטים את האפליה בחריפות. השופטת יעל וילנר אמרה ש"זה שיש כוח פוליטי מסוים לציבור מסוים לא צריך לשנות. ילד זה ילד זה ילד". השופט עופר גרוסקופף דיבר על חשיבות מבחן התוצאה גם אם כספים מחולקים לכאורה לפי מבחנים שווים. "לא יכול להיות שכל הקריטריונים יעבדו בסדר מבחינה מינהלית, ובסוף יישמר הפער". וילנר הבהירה, כי אין בכוונת השופטים לתת לפעולות המדינה להיגרר: "לא ניתן למשוך את הזמן. נושא כל כך יקר וחשוב של חינוך הילדים. נגזור זמנים ומועדים ונעקוב אחרי זה".
וילנר אמרה, גם ש"עבודת המטה צריכה לדון בכל ההיבטים, גם בנושא פתיחת בתי הספר הקטנים". השופטת הוסיפה והתייחסה לכספים הקואליציוניים: "זה צריך להיות מבוסס על נהלים ותקנות ולא מי רוצה ככה או ככה. זו שיטה שצריכה להיות מובנית ולעמוד בכללים... זה שיש כוח פוליטי מסוים לציבור מסוים לא צריך לשנות – ילד זה ילד זה ילד". אלא שלאור העובדה שנותרו רק חודשיים עד תחילת שנת הלימודים הבאה קשה מאוד לראות איך משהו משתנה לפניה.
נציג שר האוצר נכח בדיון
מנכ"ל המרכז הרעיוני בקרן ברל כצנלסון, שהיא אחד העותרים, רמי הוד, אמר ש"נוכחותם באולם בג"ץ של מנכ"ל משרד האוצר ישראל מלאכי, שהגיע בשם השר בצלאל סמוטריץ', לצד אורן הניג ממרכז יכין (המרכז החרד"לי לקידום מדינת הלכה), מבהירה היטב מי נלחם כדי לשמר את הפריבילגיות הקיימות. הממשלה הבאה היא זו שתצטרך לקדם תיקון גדול בחינוך: שוויון מלא לחינוך הממלכתי, תוספת שעות לחינוך לערכים יהודיים-דמוקרטיים, והקמת מועצה שתשמש כשומרת הסף שלו במודל של מועצת החינוך הממלכתי-דתי".
ד"ר אריאל לוי, מנכ"ל המועצה לחינוך ממלכתי-עברי, אמר ש"בית המשפט זיהה היום היטב את הפגיעה המתמשכת בערך הממלכתיות ואת האפליה העמוקה והמובנית שנוצרה כאן בשיטת טלאי על טלאי. הדרישה החד-משמעית של השופטים לטפל בפער המקומם מהווה הכרה בעוול היסטורי השופטים מבינים שלא ניתן עוד להשאיר את המערכת לבדוק את עצמה ללא פיקוח, לרבות עניין לוחות הזמנים".
