הידיעה ולפיה מייסד גוגל, לארי פייג׳, מעביר את עסקיו מקליפורניה למדינת דלאוור, אינה צריכה להפתיע. עשירי ארה״ב אמנם משלמים שיעורי מס נמוכים יותר מרוב אנשי מעמד הביניים, אבל נראה שגם זה יותר מדי בשבילם – והמיליארדרים של קליפורניה מוטרדים במיוחד. בנובמבר הקרוב, יחד עם בחירות האמצע לקונגרס, ילכו תושבי המדינה להצביע במשאל עם על הצעה לחייב כל תושב קליפורניה ששווה יותר ממיליארד דולר לשלם מס נוסף של 5%.
אז לארי פייג׳, ששוויו בתחילת 2026 מוערך בכ-280 מיליארד דולר, לוקח את עסקיו החוצה. זה, כאמור, לא מפתיע. מה שכן מפתיע זה שפייג׳ עבר לדלאוור ולא, למשל, לטקסס או פלורידה, כפי שנוהגים מרבית המיליארדרים בשנים האחרונות.
עד לפני שנים ספורות, הצעד של פייג׳ היה צפוי לגמרי. דלאוור, מסיבות שיפורטו מיד, הייתה מאז ומתמיד היעד המועדף על העסקים הגדולים ביותר בארה״ב. ראשי חברות ענק היו מוכנים לספוג מס מדינה אישי של 6% ומעלה, כי ההתמקמות בדלאוור עשתה את חיי העסק שלהם נוחים במיוחד. בעידן טראמפ המיליארדרים האמריקנים כבר לא מוכנים לשלם אפילו את זה.
אילון מאסק, שעזב באופן אישי את קליפורניה לטקסס, וגם העביר אליה את טסלה שפעלה מדלאוור, הוא הדוגמה הבולטת. בטקסס מאסק אינו משלם מס מדינה בכלל, הוא משלם רק מס פדרלי, וגם הוא נמוך. שיעור המס האפקטיבי (אחוז המס הכולל שאדם או חברה משלמים בפועל מתוך סך הכנסתם ברוטו) של מיליארדרים בארה״ב ירד מכ-30% בשנים 2017-2010 ל-24% בלבד בין 2018 ל-2020, אחרי רפורמת המס של דונלד טראמפ. לשם השוואה, שאר משלמי המיסים בארה״ב שילמו באותן שנים בממוצע כ‑30% מס אפקטיבי.
ובכל זאת, לארי פייג׳ עובר לדלאוור כי היא הייתה ונותרה המדינה הטובה ביותר למי שרוצה לנהל עסק גדול בראש שקט. דלאוור, שהייתה הראשונה לאשרר את חוקת ארה״ב בדצמבר 1787, היא מדינה קטנטנה עם אוכלוסייה של קצת יותר ממיליון תושבים - גדולה רק מרוד איילנד. ועדיין, דלאוור היא ביתן של יותר מ-60% מחברות Fortune 500, כולל Alphabet, אמזון, אפל, נטפליקס, מטא, קומקאסט, מורגן סטנלי, בנק אוף אמריקה, גולדמן סאקס ופורד. יותר מ-90% מהחברות האמריקניות שהונפקו לציבור ב-2021 נרשמו במדינה שממנה הגיע הנשיא לשעבר ג׳ו ביידן. "דלאוור אטרקטיבית משלוש סיבות עיקריות: נוחות, גמישות ויכולת חיזוי", אמר רוי גילברג, יועץ תאגידי, ל-CNBC.
דלאוור ייצרה מערכת מערכת משפט עסקית ייחודית, חוקי תאגידים גמישים ומבנה מס נוח לחברות, שמייצרים ודאות - מצרך חשוב מאוד בעסקים. לדלאוור יש גוף פסיקות עצום בדיני חברות, כך שעורכי דין ומשקיעים יודעים מראש בערך איך ייפתרו סכסוכים על מיזוגים, זכויות בעלי מניות ועוד.
בית המשפט בדלאוור הוא ממש מערכת משפט נפרדת לטיפול בתיקים תאגידיים. ב-1986 קבע בית המשפט העליון של המדינה כי כאשר דירקטוריון מחליט למכור את החברה או לעבור שינוי בעלות, חובתו העיקרית היא מקסום הערך לבעלי המניות. בית המשפט קבע שמהלכים שמטרתם בעיקר להגן על ההנהלה, על חשבון מחירי ההצעה לבעלי המניות, עלולים להיחשב הפרת חובת נאמנות. הפסיקה הזו הפכה לאבן יסוד בדיני תאגידים אמריקניים, ומשתמשים בה עד היום כדי לבחון התנהגות של דירקטוריונים בעסקאות מיזוגים ורכישות.
״בית המשפט של דלאוור זוכה לכבוד נרחב כסמכות בנושאים עסקיים, המבוטחת הן על ידי קהילות עסקיות והן על ידי קהילות משפטיות, בכנות, בכל רחבי העולם, כמקום שבו הכללים מפותחים היטב", אמר גילברג.
בנוסף למערכת המשפט האטרקטיבית, דלאוור מספקת כמה תמריצי מס לעסקים, אם כי זו סיבה די משנית למעבר לשם. "יש טענה שדלאוור היא מקלט מס לתאגידים", אומרת ג'יג'י טווארי, פרופסור בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת ווידנר בדלאוור. "כל כך הרבה אנשים מאמינים שאני צריכה לרשום את העסק שלי בדלאוור כי אחסוך כל כך הרבה במס חברות. למעשה, דלאוור נמצאת בקצה הגבוה יותר מבחינת מס חברות“.
חוק החברות של דלאוור מאפשר מבנים מורכבים, סוגי מניות שונים והגנות רחבות לדירקטורים ונושאי משרה, מה שמתאים במיוחד לחברות ציבוריות וסטרטאפים עם הרבה משקיעים. בנוסף, משקיעים אוהבים חברות שבראש הדוחות שלהם כתוב "דלאוור". רוב קרנות ההון סיכון מעדיפות, ולעיתים דורשות, שהחברות יהיו רשומות בדלאוור בגלל החוקים המוכרים והפסיקות העקביות של השופטים במדינה. דלאוור גם מקלה מאוד על תהליכי הרישום, והמדינה הקטנה והרחוקה מעין הציבור עמוסה בתשתית עצומה של עורכי דין שמכירים מצוין את המשחק.
"כאשר אתה רוצה לצאת לשוק הגלובלי ואתה רשום בקנדה, אף אחד לא יסתכל עלייך בכלל", מסבירה גלוריה אופונג, מנכ"לית האתר Cleanster שמספק שירותי ניקיון, וגם הוא רשום בדלאוור. "זו מערכת שמגנה עלינו, על היזמים וגם על המשקיעים שיצטרפו בסופו של דבר".
כל זה הביא לכך שמרבית החברות האמריקניות נרשמות בדלאוור, גם אם הן יושבות פיזית במקום אחר. גם לארי פייג׳ כנראה לא יעבור לגור בדלאוור ולא יוותר על החיים בשמש של האוקיינוס השקט, אבל את חמשת האחוזים של "מס המיליארדרים" הוא לא ייתן לקליפורניה.
