החות'ים בתימן מתקרבים לשליטה מלאה באחד מצווארי הבקבוק החשובים ביותר של הסחר הימי העולמי, והתפתחות דרמטית זו עלולה להעמיק את המשבר הכלכלי שממנו מנסה נמל אילת להתאושש כבר קרוב לשלוש שנים. בימים האחרונים השתלטו החות'ים על העיר מוח'ה ועל אזורים נוספים לאורך חופי ים סוף, ובמקביל ביססו את אחיזתם באי פרים הנמצא בלב מצר באב אל־מנדב. לפי דיווחים בין-לאומיים, ההתקדמות הזו מעניקה לארגון הטרור אחיזה חסרת תקדים באזור האסטרטגי ומגדילה את יכולתו לשבש כליל את תנועת הספנות הגלובלית.
מצר באב אל־מנדב מחבר בין מפרץ עדן לים סוף, וממנו ממשיכות אוניות צפונה לתעלת סואץ ולים התיכון. זהו נתיב מרכזי להובלת סחורות ואנרגיה מאסיה לאירופה, והחלופות לו יקרות וארוכות בהרבה. כאשר חברות ספנות חוששות לעבור באזור, הן נאלצות להסיט את האוניות ולהפליג סביב אפריקה דרך כף התקווה הטובה, מסלול שמוסיף ימי הפלגה רבים, דלק, עלויות ביטוח כבדות והוצאות תפעול חריגות המגולגלות בסופו של דבר אל הצרכן בקצה.
הטלטלה הגלובלית הזו עדיין לא מורגשת בישראל, אך בנמל אילת חוששים מעוד מכה. כזכור, הנמל הדרומי נפגע כמעט מיד עם התגברות מתקפות החות’ים בסוף שנת 2023, לאחר שחברות ספנות החלו להימנע מהכניסה לים האדום ואף השתלטו על אונייה שהייתה בדרכה אליו. מאז, יבוא כלי הרכב, שהיה אחד ממקורות הפעילות המרכזיים של הנמל, עבר ברובו לנמלי חיפה ואשדוד. המשבר הוגדר כקשה בתולדות הנמל, כאשר ההכנסות שעמדו בעבר על כ־240 מיליון שקל בשנה ירדו כמעט לאפס. המדינה ניסתה להציג מתווי סבסוד כדי לפצות את חברות הספנות על העלויות הנוספות, אך המתווה לא יצא לפועל כמתוכנן, ובמקביל משרדי התחבורה והאוצר הודיעו כי בשלב זה לא יאריכו את הזיכיון למפעילי הנמל.
"אנחנו מוטרדים מהמצב"
בנמל אילת עצמו מביטים בהתפתחויות האחרונות בתימן בחרדה עמוקה ומבינים כי האפשרות להחזיר את הפעילות הסדירה הולכת ומתרחקת. בנמל אילת אומרים כי המשבר הנוכחי חורג מגבולות העיר ומבהירים: "אנחנו במערכה מול איראן ונתיב השיט. נתיב שיט למדינת ישראל מעולם לא היה סגור וכשניסו לסגור את נתיב השיט לאילת בעבר, מדינת ישראל פתחה במלחמה. זו לא בעיה רק של אילת".
כדי להתמודד עם השיתוק הכמעט מוחלט, הנמל יזם בעבר באופן עצמאי נתיב עוקף דרך נמל עקבה השכן. באמצעות יוזמה זו הצליחו להביא לארץ לפני מספר חודשים כלי רכב, אולם מדובר ב-15% עד 20% בלבד מכמות הרכבים שאמורה להגיע לאילת בימי שגרה. כדי לשכנע את האוניות להגיע לנמל למרות הסיכונים הביטחוניים הניכרים, הנמל נאלץ להעניק הנחות דרסטיות של 90% על אגרות מסוימות.
הנתונים הפנימיים של הנמל מציגים תמונה עגומה במיוחד. מאז חודש מרץ האחרון הפעילות הצטמצמה דרמטית, והנמל קולט בממוצע אונייה אחת בלבד בחודש, הנושאת כ-4,700 רכבים, למעט חודש אחד יוצא דופן שבו הגיעו שתי אוניות אם. הפעילות הדלה והמצומצמת הזו אינה מייצרת רווחים כלל ואינה תורמת באמת להכנסות הנמל; כל תכליתה כיום היא מימון בסיסי של עלויות השכר כדי להמשיך ולהעסיק את העובדים, שכוללים כ-100 עובדים ישירים ועוד כ-20 עובדי ביטחון וניקיון המועסקים אף הם באופן ישיר בנמל.
בשל הצפי להשבתה ממושכת, שעל פי ההערכות בנמל תגיע לכדי שלוש שנים לפחות, המקום זקוק לרשת ביטחון ממשלתית ארוכת טווח. בנמל אילת דורשים מהממשלה להאריך את זכאות הניהול שלהם בעשור נוסף כדי לחפות על הנזקים המצטברים, וקוראים למדינה לנקוט עמדה אקטיבית בהרבה: "מדינת ישראל צריכה להתמקד בחות'ים כדי לפתוח את נתיב השיט, וצריכה להיות חלק מהקואליציה העולמית שנלחמת בזה". החשש הגדול ביותר כעת הוא שהמצב החדש בתימן יביא להשבתה מוחלטת גם של מעט הפעילות השברירית שעוד נותרה, ובנמל מודים: "יכול להיות שבמצב החדש לא תתאפשר גם הפעילות הצרה שקיימת היום, אני לא ישן טוב בלילות. אנחנו מוטרדים".
הנתונים הפנימיים של הנמל מציגים תמונה עגומה במיוחד. מאז חודש מרץ האחרון הפעילות הצטמצמה דרמטית, והנמל קולט בממוצע אוניה אחת בלבד בחודש, הנושאת כ-4,700 רכבים, למעט חודש אחד יוצא דופן שבו הגיעו שתי אוניות. הפעילות הדלה והמצומצמת הזו אינה מייצרת רווחים כלל ואינה תורמת באמת להכנסות הנמל
על רקע האיום החדש, בצמרת ניהול התשתיות הימיות של ישראל רואים במשבר הזדמנות לחשב מסלול מחדש ולבצע שינויים מבניים שישפיעו על העשורים הבאים. חזי חאלאויה, יו"ר חברת נמלי ישראל, מדגיש את החשיבות העליונה של פיתוח חלופות תחבורתיות יבשתיות. "המצור בבאב אל-מנדב מדגיש את הצורך הלאומי ביתירות אסטרטגית ובפיתוח מסדרונות סחר וגשרים יבשתיים עוקפים", אומר חאלאויה. "בזמן שנתיבי השיט הגלובליים מתארכים סביב אפריקה, הפגיעה בפעילות נמל אילת מחייבת אותנו לא רק בהגנה ובשימור הנכס הקיים, אלא בחשיבה ארוכת טווח על חיבור הנמל לרשת התחבורה והמסילות הלאומית".
חאלאויה מבהיר כי ההשלכות של המצב הביטחוני בים סוף נוגעות ישירות לכיס של כל אזרח במדינה ומשפיעות על החוסן המשקי כולו. "הנמלים אינם פועלים בוואקום - הם העורק הראשי של שרשרת האספקה כולה, וכשמעל 98% מהסחר של ישראל נשען על הים, כל שיבוש במרחב הימי משליך ישירות על יוקר המחיה, חומרי הגלם והחוסן הכלכלי של המשק. חוסן ימי אמיתי נמדד ביכולת להבטיח את רציפות הסחר הלאומי גם תחת איומים גלובליים, ואילת חייבת להישאר חלק בלתי נפרד מהמשוואה הזו".
חברות הביטוח לא לוקחות סיכון
ההתבססות החות’ית באזור באב אל־מנדב אולי אינה מבשרת על חסימה הרמטית ומוחלטת של כלל תנועת האוניות העולמית, אך היא מזניקה את אי־הוודאות לשיאים חדשים ומותירה את הקהילה הבין-לאומית חסרת אונים. פרופ' יהושע קרסנה, מומחה למדינות המפרץ ולגיאו-כלכלה ומנהל הפורום לשיתוף פעולה אזורי במרכז דיין באוניברסיטת תל אביב, מסביר כי האתגר בתימן מורכב במיוחד ומציין כי הבעיה הגדולה היא היעדר יכולת הרתעה ממשית מול אויב מסוג זה. "בעולם לא יודעים איך להתמודד עם זה, והשאלה היא איך יתרגמו את זה לתוצאה חיובית בשטח. בתימן אין מטרות כאלה כמו בלבנון או באיראן שאתה תוקף אותן ופגעת במטרה. בגלל שזו מדינה לא מתקדמת, זה לא מרתיע אותם".
עבור ישראל, המשמעות היא שהשער הדרומי של המדינה, שהיה אמור להוות חלופה אסטרטגית לנמלי הים התיכון, ימשיך להיאבק על קיומו הכלכלי בתוך אחד האזורים המאוימים והמסוכנים ביותר בעולם וגם ביתר הנמלים יאלצו להתמודד עם התייקרות עבודת האוניות בשל התארכות מסלולן.
מכוניות בנמל אילת. מצאו דרך עוקפת אולם יש ירידה חדה בכמות
"בחודש יולי", אומר פרופ' קרסנה, "החות'ים התחילו לירות על אוניות בבאב אל-מנדב ואפילו פגעו בשתי אוניות סעודיות, מה שגרם לסעודים לשנות את כל מסלול ייצוא הנפט שלהם בדרך ארוכה פי שניים, וזה כמובן מייקר משמעותית את הסחר הימי באזור".
לדברי פרופ' קרסנה, מי שקובע את השינויים האלה במסלול הן חברות הביטוח של חברות הספנות, שלא מוכנות לקחת את הסיכון שהאוניות יעברו בבאב אל-מנדב ובים האדום. כתוצאה מכך, במשך חודשיים בערך, שליש מהסחר שעבר שם לפני כן פשוט הפסיק להתקיים. המבצע הצבאי האחרון של החות'ים, שנועד לכבוש את כל אזור החוף והסתיים בהשתלטות על נמל מוח'ה, מוגדר על ידו כאירוע דרמטי שמשנה את כללי המשחק. החות׳ים אף החלו לירות טילים וכטב"מים על ערים בסעודיה, צעד שלא נראה כמותו בשלבים הקודמים של העימות.
"זה לא משנה מהותית את המצב בשטח הימי, כי גם ככה ספינות לא יכלו לשוט דרך הציר הזה, אבל הדבר היותר חשוב הוא שכבר כמה ימים לא זורם שם נפט בגלל הפצצה של צינור הנפט, וכנראה שנגרם שם נזק משמעותי", מזהיר פרופ' קרסנה. "מחיר הנפט עולה בימים אלה בגלל הסיכון, ואם הצינור הזה ימשיך לא לעבוד, זה ישפיע ישירות על היצע הנפט העולמי. הצינורות האלה פתרו את הבעיה של המעבר בציר הימי, אבל אם האויב יודע לפגוע בהם, הוא יוכל לעשות זאת שוב ושוב".
במקביל, מועצת הביטוח של חברות הספנות בלונדון קבעה כי היא מפסיקה לבטח אוניות שעוברות בים האדום והגדירה את המרחב כאזור מלחמה. מי שצפויה לספוג את הפגיעה הקשה ביותר היא מצרים, שמאבדת נתח עצום מהכנסותיה המגיעות מתשלום על מעבר בתעלת סואץ, בעוד שארצות הברית, לדבריו, עשויה דווקא ליהנות מהמצב בינתיים.
