"זה עניין של אנרגיה", כך מסבירה אשת העסקים ומפיקת העל אירית רחמים את סוד ההצלחה שלה בעולם ההפקות הנוצצות. "אני יודעת שכשאני נכנסת לחדר יש לי נוכחות. אני גם מודעת לדיסוננס הגדול שקיים בין איך שאני מצטיירת ברשתות החברתיות לבין מי שאני באמת. יש עליי חשיבה מקובעת".
בריאיון מיוחד לרגל המיזם החדש שלה עם חברת ההפקות והאירועים בלוסטון-לייב ניישן ישראל של גיא בסר ושי מור יוסף, שכוללת פתיחה משותפת של בית הספר להפקות Pro Nation, היא מבקשת להציג "אירית חדשה" ומרכיבה מחדש את חייה האישיים והעסקיים.
אז איך באמת מיישבים את הדיסוננס בין התדמית לבין אירית "האמיתית"?
"אני צבעונית, אוהבת את החיים, אוהבת לרקוד, יש בי שמחת חיים, למרות הדברים הלא פשוטים שעברתי בחיי משחר ילדותי. זה כנראה טבוע ב-DNA שלי, לפחות מאז שננטשתי בפעם הראשונה על ידי הוריי הביולוגיים, ואחר כך כשהוריי המאמצים נפטרו זה אחר זה ואני נותרתי מצולקת ובודדה בעולמי. רוב האנשים מכירים את אירית החזקה, שמפגינה נוכחות בכל מקום שהיא מגיעה אליו, שמוגדרת אושיית אופנה. רוב האנשים לא מכירים את 'אירית האחרת', זאת שחוזרת הביתה בסוף היום, שרק רוצה להריח את ריח הבישולים שאני מפיצה בבית בכל יום בחמש בבוקר. עבורי הבית זה המרחב שמחזיק את מי שאני באמת, בלי שאני צריכה להוכיח כלום. אני מחכה כל היום לדבר ולהיות עם שני בניי, בני 24 ו-20, הם העוגן של חיי, לוודא שהם תמיד שבעים, שמחים ורגועים".
מה מונע ממך להיות אותה אחת בכל מקום?
"העבודה שלי. כמנהלת בתחום ההפקות אני מתזמרת הרכב גדול של ספקים ואנשי מקצוע, וזה מחייב אותי לדעת לקרוא סיטואציות בשבריר שנייה, לשמור על קור רוח גם כשהקרקע רועדת ולפתור בלת"מים בזמן אמת. אילו לא הייתי חזקה באמת לא הייתי שורדת במקצוע הזה. זה תחום שחייבים להיות בו מפקדים קרי רוח ולא לגלות חולשה, כי אם תהיי רגישה מדי יאכלו אותך בלי מלח. זה לא אומר שאין בי רגישות: מתחת למעטה הקשוח אני אדם בעל ערכים, מצפון ורגישות - שלא אחת אני נוהגת להסתיר, כאמור, בגלל עבודתי".
היא נולדה לפני 52 שנה בברזיל, ומיד לאחר הלידה מסרה אותה אמה הביולוגית לבית יתומים. בהיותה כבת חצי שנה אימצו אותה בני הזוג רחמים וגידלו אותה בישראל, בחולון. כשהייתה בת 18 נפטרה אמה המאמצת, וזמן לא רב לאחר מכן נפטר גם האב המאמץ. בגיל הזה החלה רחמים לדאוג לפרנסתה. היא השתלבה בתחום ארגון תצוגות אופנה והפקות אחרות ועסקה בכך במשך 12 השנים הבאות, ובהיותה בת 30 החלה להפיק אירועים באופן עצמאי. עם השנים בנתה את עצמה כאשת עסקים מצליחה שמפיקה אירועים למאיון העליון, בעלויות שמגיעות לא פעם למיליוני שקלים - ובמקביל פתחה בית ספר ללימוד הפקת אירועים ותדמית.
"הפרידה מעמוס לא הייתה קלה, אבל זה מה שרציתי ואני גאה בכך שהייתי נאמנה לעקרונות שלי. עמוס ואני חברים טובים עד היום, אם הוא יצטרך ממני משהו אגיע לאן שיבקש גם בשלוש בבוקר, אבל כשלא טוב קמים והולכים, לא נשארים בכל מחיר. היום אני במקום אחר, בזוגיות חדשה ומאושרת, ואני לא מבינה - מה יש לחזור כל פעם לעמוס ואירית? זה סוג של טראש"
רחמים ידועה כדמות מוחצנת, והיא זכורה בין היתר כזוכה בתוכנית "הישרדות איי קמרינס" ששודרה ב-2011 בערוץ 10, כשגרפה את הפרס הגדול בסך מיליון שקל. לא פחות מכל אלו, חיי הזוגיות שלה אכלסו לאורך השנים האחרונות בעקביות את טורי הרכילות, ויש לה כ-150 אלף עוקבים ברשתות. "אני מעלה סטורי, ולאחר שתי דקות צופים בו כ-80 אלף עוקבים", היא מספרת. "כולם רוצים לדעת לאן אני טסה ומה אני לובשת".
חגגת בחודש שעבר 52. חשבת לפתוח את תיק האימוץ?
"הייתי בין 20 הילדים הראשונים שאומצו מברזיל. פנו אליי לא פעם מהתקשורת והציעו לי הרבה כסף כדי לחפש את הוריי, אבל סירבתי. הייתה לי ילדות קשה, כי ילדים הם כידוע עם אכזר לפעמים. חטפתי מכות, אמרו לי אמירות קשות על אמי, אבל מצאתי את הדרכים לנצח את זה. הייתי התלמידה הכי טובה, מצאתי דרכים לאמץ חברים. הרבה אנשים במקום כזה היו הולכים לאיבוד ומגיעים למקומות קשים, אבל לא אני. בסוף, ההורים שאימצו אותי הם ההורים שלי, ושום דבר לא יגרום לי ללכת לחפש את השורשים שלי. בזכות הוריי המאמצים למדתי מה זו טוטאליות, הבנתי איך נלחמים נכון בקשיים. אני כבר לא בת 18, ובגיל 52 אני נאמנה לקודים של יושרה, טוטאליות ומוסר עבודה שהטמעתי, ומכאן העוצמה והחוסן שלי בחיים. אין שום סיבה בגיל הזה לחפש הרפתקאות, או לחשוב מי הייתה יכולה להיות האמא הביולוגית שלי".
כשאני שואלת את רחמים על החיבור שבין ילדות קשה וחסרת שורשים לבין הבחירה במקצוע שמערב יוקרה ומיליונרים, היא מזדעקת. "את ממש טועה, הכסף ממש לא מניע אותי", היא מכריזה. "כשהתחלתי לעבוד בגיל 15, במקביל ללימודים, כל מה שרציתי היה שיהיו לי משפחה וחברים, כי הייתי לבד. התחתנתי בגיל צעיר כי רציתי בן זוג ומשפחה, ועבדתי באירועים גם כדי שתהיה לי חברה, שלא אהיה לבד. לא הכסף הניע אותי, אלא הרצון להצליח ולקבל חום ותודה - ואכן חלק מהחברים שלי הם לקוחות. הגעתי למה שהגעתי לבד ובעבודה קשה, ומעולם לא לקחתי שקל מאחרים. אמנם כותבים על האירועים הגדולים שאני עושה, אבל אני עושה אירועים לכל הרבדים. גם אחרי החיבור לבלוסטון אמשיך לעשות אירועים עצמאית. למשל, ובניתי עכשיו פורמט אירועים עבור אנשים שידם אינה משגת, שיהיו בו כמה לוקיישנים ויעבדו בו מפיקים שונים".
"עמוס ואני היינו פאוור קאפל"
הנושא בו רחמים עשתה הרבה כותרות, בעיקר בשנים האחרונות, הוא חייה הזוגיים. זה דווקא התחיל בשקט. כשהייתה בת 20 נישאה בפעם הראשונה, ליורם חזן, ממנו התגרשה לאחר כשבע שנים. במרץ 2002 נישאה לכדורגלן העבר לירון בסיס. סיפור נישואיה זכור בעיקר בשל מסיבת הרווקות שערכה במסעדת סי פוד מרקט בתל אביב, ליד בית מעריב. באותה לילה התרחש במקום פיגוע טרור שבו נרצחו שלושה בני אדם ונפצעו 35. רחמים הצליחה להסתתר ולא נפגעה פיזית, אבל הוגדרה נפגעת הלם. "שחררי את הנושא הזה, מיצינו", היא מתנערת. "האירוע נשאר איתי, אבל אחרי 7 באוקטובר מי אני בכלל שאדבר? הכל מתגמד למול הסבל הנורא שעברו החטופים שישבו במנהרות". כך או כך, גם הנישואים הללו, שמהם נולדו שני בניה, לא צלחו והסתיימו בגירושים.
את הכותרות הגדולות סיפק סיפור האהבה שלה עם איש העסקים והמיליונר עמוס לוזון, שאיתו הייתה בזוגיות במשך שמונה שנים, בין 2015 ל-2023. הפרדת הכוחות אמנם נעשתה בזמן הקורונה, אבל סופית השניים נפרדו במאי 2023. לפי הפרסומים, הפגישות הבאות של בני הזוג נעשו בבית המשפט, כדי להסדיר את הסכם הממון שעשו ביניהם. לפי אותם פרסומים, רחמים דרשה לקבל כ-35 מיליון שקל, כשלבסוף הושגה פשרה, שבמסגרתה היא קיבלה מלוזון כ-11 מיליון שקל.
"כדאי לסגור את הסוגיה הזו אחת ולתמיד", היא אומרת בנחרצות. "עמוס ואני נפרדנו לאחר זוגיות ארוכה, שבמהלכה הוא דאג לי ולילדים שלי כמו שמתבקש מזוג שגר יחד, עובד יחד, צומח יחד. היינו פאואר קאפל, כשבמשך כל הזמן הזה המשכתי לעבוד קשה, את הכסף שלי עשיתי בעצמי. פרסמו במקום אחד שעמוס נתן לי 11 מיליון שקל, במקום אחר שהוא נתן 4.5 מיליון שקל. שטויות, לא היה ולא נברא. בחיים לא הייתי תובעת אותו, בחיים לא נפרדתי לא יפה. כשלא ידענו מה להחליט אמרתי לעורכי הדין לזוז מהחדר, רציתי לוותר על הכסף כמו גדולה רק כדי לצאת מהמערכת. רציתי שינוי בסגנון החיים שלי. כשהתעקשו, הסתכלתי על עמוס ואמרתי לו, 'רשום מה שאתה רוצה'. יש בינינו הסכמים מכבדים ומכובדים.
"לא אכחיש, הפרידה מעמוס לא הייתה קלה, אבל זה מה שרציתי ואני גאה שהייתי נאמנה לעקרונות ולערכים שלי. עמוס ואני חברים טובים עד היום, אם הוא יצטרך ממני משהו גם בשלוש לפנות בוקר, אגיע לאן שהוא יבקש. גם עם לירון נשארתי ביחסים טובים, אני תמיד בעד שלום בית, אבל כשלא טוב קמים והולכים, לא נשארים בכל מחיר. היום אני במקום אחר, בזוגיות חדשה ומאושרת, ואני לא מבינה - מה יש לחזור כל פעם לעמוס ואירית? זה סוג של טראש".
בחודשים האחרונים מטפחת רחמים זוגיות חדשה עם איש העסקים ירון תשבי (54), שייסד את חברת קרקעות ישראל. "לאחר כשנתיים וחצי שבהן הייתי לבד הגיע ירון, והכל אחר ושונה ממה שידעתי עד כה", היא אומרת. "אנחנו כל כך דומים, ואנחנו יכולים לשבת ולדבר שעות". תשבי, שבבעלותו כמה מלונות, גרוש ואב לשניים שמתגורר גם הוא בתל אביב
ירון איש חכם, שמעניין אותי ומרחיב את מוטת הכנפיים שלי, גם העסקית. הוא היה הראשון לזהות את מה שנראה לי היום כל כך נכון ומתבקש, והוא זה שדאג לחיבור עם בלוסטון לייב ניישן. רבים הרימו גבה על החיבור שלנו, אבל אני הרגשתי שזה יכול להצליח. הילדים שלי מכירים אותו, אני מכירה את ילדיו, את גרושתו, את אימו. אנחנו יושבים כולנו סביב אותו שולחן, ככה מנהלים זוגיות עם ילדים. שנינו אוהבים לארח, לבשל, לרקוד, להתאמן יחד. אם חשבתי שכבר לא אוכל להיות מופתעת בגילי, ירון מצליח להפתיע אותי לטובה".
והוא מיליונר.
"כן, ראיתי שמציינים את זה. ותמיד אמשיך ואדגיש את האמת, שאת כל מה שיש לי השגתי בעבודה קשה שלי. התחלתי מאפס והגעתי למקום שלי היום בעשר אצבעות. אני אותנטית וצבעונית אבל אשה של עבודה. תמיד הבאתי קבלות, תוצאה של התמקדות ורצון לשעוט קדימה. בגיל 52 אני ממשיכה לצמוח ולגדול, זו השראה ומודל עבור אחרים".
את 2026 פתחת במיאמי, במסיבה עם דונלד ומלאניה טראמפ.
"וואו, הייתה חוויה מטורפת", היא מתמוגגת. "הוזמנתי למסיבה במאר-א-לאגו שבמיאמי על ידי אחד העוזרים האישיים של טראמפ, שהוא חבר טוב שלי, אני עושה לו אירועים. הייתי הישראלית היחידה שהוזמנה לאירוע, כמובן בנוסף לראש הממשלה ורעייתו ולדני דנון, השגריר באו"ם, והיחידה שרקדה עם טראמפ ומלאניה. טראמפ לחץ את ידי והתלהב מהטבעת שענדתי".
אחת מנקודות השיא בקריירה שלך? בסיפור האישי?
"ברור. בעזרת השם השאיפה שלי היא להפיק את האירוע הזה בשנה הבאה".
מה שונה במיזם המשותף שלך עם גיא בסר ושי מור יוסף?
לאחר שנים רבות שבהן פעלתי עצמאית בתעשיית האירועים הפרטיים, בחרתי לעשות מעבר מודע מעשייה אישית לבניית תשתית מערכתית, מתוך הבנה שהשלב הבא בקריירה שלי אינו עוד פרויקט, אלא יצירת מודל שיעבוד לאורך זמן. השותפות שלי עם Bluestone Live Nation אינה מהלך נקודתי או תדמיתי, אלא חיבור למערכת בינלאומית שמכירה תהליכים, יודעת לבנות סטנדרטים ופועלת בקנה מידה רחב. זה חיבור שמאפשר עבודה חכמה יותר, לא קשה יותר. הרעיון של הקמת Pro Nation נולד מההבנה שהפקות הן מנוע כלכלי חשוב למשק, שמייצר תעסוקה, תיירות, תרבות ותנועה מתמשכת של כסף. זיהינו פער אמיתי בשוק בתחום הזה. מצד אחד הביקוש לאירועים צומח כל הזמן, ומצד שני יש מחסור באנשים שיעבדו בתחום, וקצב ההכשרה של אנשי מקצוע אינו מדביק את הקצב. נוצר צוואר בקבוק אנושי שמגביל את צמיחת הענף".
אז מה תעשו אחרת?
"נכשיר את האנשים הכשרה יישומית שמדברת את שפת התעשייה, נכניס אותם לשטח כשהם כבר מבינים אחריות, קצב, קבלת החלטות ועבודה תחת לחץ. בין היתר, הכוונה היא לפתוח סוכנות ובתי ספר להפקות גם בחו"ל".
מה בסיס החיבור ביניכם? מה את מביאה לשותפות החדשה?
"החיבור מבוסס על ערכים מקצועיים משותפים: חתירה למצוינות, אחריות, שמירה על סטנדרטים גבוהים, לא על רצון לייצר רעש. המטרה היא תוצאה, לא כותרת. אני מביאה ניסיון, הבנה אינטואיטיבית של קהלים, שליטה בפרטים בזמן אמת ויכולת הובלה בתנאים של לחץ גבוה. הניסיון שלי נבנה בשטח, בעולם שבו אין מקום לטעויות. אני גם באה עם רגש, עם כל מה שמבדיל בין הפקה טובה למדויקת, וממקום של אחריות מקצועית. אני לא רוצה שהידע והניסיון שלי יישארו נחלתי בלבד, אלא יהפכו לנכס תעשייתי".
על פי נתונים, היקף סקירת שוק האירועים העסקיים בעולם, כולל כנסים, תערוכות, אירועי חברות ואירועי תמריץ, הפקות תוכן חיות, לייב ביזנס ואירועים היברידיים, נמצא בצמיחה מואצת לאחר התאוששות מתקופת הקורונה. ב-2025 חצה השוק הגלובלי את רף ה-1.1 טריליון דולר, ונכון לתחילת 2026 הוא מוערך בכ-1.15 טריליון דולר, עם קצב צמיחה שנתי של כ-8%-9% בממוצע. בישראל, למרות מלחמת חרבות ברזל, נמצא שוק האירועים העסקיים בהתאוששות, כשבמסגרתו מתקיימים כנסים, ירידים ותערוכות בתחומים שונים. השוק מוערך בכ-900-800 מיליון דולר בשנה, והתחזיות מצביעות על הגעה לכ-3 מיליארד דולר עד 2030.
"תעשיית הפקות האירועים היא בעלת חוסן", אומרת רחמים. "מאפיינים של תחום ההפקה הופכים אותו למקצוע על שמשלב יצירה, ניהול, טכנולוגיה ואנשים. מחקרים מוכיחים שתחום ההפקות לא ייפגע, ושהוא ימשיך לצמוח עוד הרבה שנים. דווקא בעולם מלא דיגיטל, טכנולוגיה, אוטומציה ו-AI, הערך של חוויה חיה ומפגש אנושי הולך ומתחזק. אנשים מחפשים משמעות, חיבור ורגש. הכלים משתנים, אך האחריות, השיפוט וההובלה נותרים אנושיים. יש בתחום הרבה שמחה ותחושת שליחות, ואפשר לעבוד בו במקביל לעבודה אחרת בבוקר או לימודים, ולהרוויח לא רע בכלל".
"דווקא בעולם רווי דיגיטל, טכנולוגיה, אוטומציה ו-AI, הערך של חוויה חיה ומפגש אנושי הולך ומתחזק. אנשים מחפשים משמעות, חיבור ורגש. הכלים משתנים, אך האחריות, השיפוט וההובלה נותרים אנושיים. יש בתחום הרבה שליחות של שמחה, ואפשר לעבוד בו במקביל לעבודה אחרת בבוקר או לימודים, ולהרוויח לא רע בכלל"
את בעצם יוצאת לדרך חדשה בזכות שיתוף הפעולה עם בלוסטון והזוגיות עם ירון תשבי. מה הלאה? מה החלום הבא שתרצי להגשים?
"אני לא אדם של חלומות במובן הרומנטי של המילה, אלא בוחרת לאן להגיע. משם אני פועלת, מדייקת, ובונה מציאות. במקביל לעשייה העסקית שלי, אני בונה בימים אלו הרצאה, שאצא איתה בקרוב: 'הפקת חייה'. זאת בעקבות הודעות שאני מקבלת באינסטגרם מנשים ואימהות, שאני רוצה לפגוש פנים אל פנים, בלי פילטרים. אני רוצה לעלות על במה ולספר את הסיפור שלי כילדה מאומצת, שגדלה בלי נקודת פתיחה. שננטשה פעם אחר פעם, נפלה וקמה, ולא ויתרה על עצמה. כשדלתות נסגרו בפניי, הגעתי מהמרפסת. חשוב לי לתת תקווה והשראה להורים שלא מצליחים להביא ילדים לעולם, לנשים וגברים שחושבים שהסיפור שלהם נחתם, להבהיר להם שאימוץ הוא מעשה אלטרואיסטי וחשוב, כי למשפחה יש הרבה צורות. אני דוגמה טובה לכאלו שבאים מהחושך, ואומרת להם: 'אל תתקרבנו'. החיים יכולים להיות חשוכים, אבל תמיד הוכחתי שכלום לא ישבור אותי. לא התבכיינתי, אלא פתחתי דלתות עם חיוך. לפעמים השבר הוא נקודת זינוק וצמיחה. אני רוצה להשפיע, לפתוח לבבות, בעיניי זו שליחות לשנות מציאויות של אנשים".
