מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: משפחת לינצקי, ממודיעין.
בצילום: נטאשה (53), ואדים (55), נועה (13). ההורים של נטאשה: רוזה (82), ולנטין (87). מחוץ לתמונה: מאיה (25), שי (20).
משפחת לינצקי, מודיעין (צילום: אסי חיים)
הדירה? 5 חדרים עם 370 מ״ר גינה. נטאשה: ״קנינו אותה לפני 10 שנים ב-2.6 מיליון שקל, ובשנה שעברה כמעט מכרנו ב-6 מיליון״.
מודיעין? נטאשה: ״עבדתי בבנק ישראל ככלכלנית, וגרנו בירושלים בשכירות. פעם הגענו לחברים במודיעין ואהבנו מאוד. כשרצינו לקנות הבנו שמישור החוף חם מדי בשבילנו, וירושלים הייתה יקרה מדי, אז מודיעין הייתה פתרון מצוין״. ואדים: ״לי נורא הפריע ההתחרדות של ירושלים, ובמודיעין יש אווירה יותר ליברלית והיא עיר מודרנית עם בנייה יפה״.
איך הכרתם? ואדים: ״הגענו ב-93 מברה״מ והכרנו בארץ באולפן. אני למדתי באוקראינה בתקופה שבה היית מגיע לסופר וכל המדפים ריקים, אין כלום. לדברים הבסיסיים כמו לחם, חמאה וחלב אתה מקבל קופונים ופעם ביום יש אספקה, ואתה עומד בתור ומקווה שיישאר לך. חוץ מזה סבלתי בביה״ס מאנטישמיות ולא ראיתי את עצמי נשאר שם. גרנו בעיר שהוקמה סביב מפעל לצוללות אטומיות, וכל מי שגר שם עבד במפעל, וככה גם כל המשפחה שלי. היו הרבה מהנדסים יהודים, והאנטישמיות חגגה".
נטאשה? ״אני גרתי 100 ק״מ ממוסקבה. למדתי כלכלה בביה״ס לאווירונאוטיקה, אבל הסטודנטים שסיימו לא מצאו עבודה ולא ראיתי את העתיד שלי שם. הגיעו לשם נציגים של הסוכנות, ולמרות שאני יהודייה לא ידעתי כלום על יהודים, כי ברוסיה עדיף היה שלא תכיר או שלא יידעו. הם הציעו לעלות לישראל ואמרו שאפשר ללמוד באוניברסיטה, אז החלטתי לבוא ואמרתי, ׳מקסימום אחזור חזרה׳״.
יהדות? ואדים: ״אסור היה לדבר על זה. אני זוכר שסבא שלי היה מביא פתאום ארגז עם מצות באפריל, ולא ידענו למה ובשביל מה. לא היה ליל סדר ולא חגגנו שום חג. הסבים ידעו מתי החגים, אבל העדיפו שאנחנו לא נדע בגלל האנטישמיות, כי זה כאילו שמר עלינו. היום אנחנו שנינו אתאיסטים ולא שומרים. הדבר הכי יהודי שתראה זו החנוכייה ומזוזה בדלת, בגלל הילדים״.
מה אתם עושים? ואדים: ״אני מהנדס חשמל ועובד בחברת סטארטאפ קטנה בראש העין. מייצרים חיישנים לקווי מתח של חברת חשמל, שנותנים תמונה בזמן אמת על כמה זרם יש במערכת, כמה עומס ואם יש תקלה. אני מאוד אוהב לעבוד בחברה קטנה. לכל עובד יש יכולת להשפיע באמת. בשנה שעברה היינו אמורים לעשות רילוקיישן לארה״ב מטעם החברה וכמעט מכרנו את הבית, נטאשה כבר הודיעה בעבודה שהיא עוזבת, אבל לא הצלחנו לקבל ויזת עבודה והתוכניות השתנו״.
עוזבת? נטאשה: ״אני מהנדסת נתונים. עבדתי בבנקים השונים, והתפקיד האחרון היה בבנק הפועלים. העבודה הייתה טובה והמשכורת מצוינת, אבל כל יום שאלתי את עצמי ׳מה אני עושה פה?׳. היציאה לרילוקיישן הייתה הזדמנות לעשות שינוי, אבל כשהתברר שאנחנו נשארים, ובבנק כבר עזבתי, חיפשתי מה לעשות והחלטתי להפוך את התחביב שלי למקצוע. היום אני מרפאה בעקיצות דבורים״.
עקיצות דבורים? נטאשה: ״יש לי גינה גדולה ואני מגדלת עצי פרי, ירקות וצמחים. בקורונה שמתי לב שאין דבורים בגינה, אז הבאתי כוורת לחצר כי רציתי שהדבורים יפרו את הצמחים שלי. התאהבתי בדבורים והצטרפתי לעמותת ׳מגן אדום דבורים׳. זה 300 מתנדבים שבאים לעזור לאנשים לפנות דבורים שלמשל התנחלו להם במזגן. שם נעקצים די הרבה, ופעם אחת נעקצתי קשה ברגל. היו לי דורבנים ברגליים וניסיתי להיפטר מזה שנים בלי הצלחה, ואז שמתי לב ששבוע אחרי העקיצה הכאבים של הדורבן ברגל נעלמו. התחלתי להתעניין, ומצאתי קורס שנקרא אפיתרפיה – שיטת ריפוי בת אלפי שנים שנעזרת בארס של הדבורים - והלכתי ללמוד״.
"טיפול בעקיצות זה כמו דיקור, רק בתוספת הארס של הדבורה שחודר לגוף, וגיליתי שזה פשוט עוזר במקרים של פטריות, כאבים, לחץ דם גבוה, וגם סרטן. אנשים ששמעו התחילו להגיע אליי לטיפולים, והתוצאות די מדהימות"
אפיתרפיה? נטאשה: ״התחלתי לטפל בעצמי וראיתי שזה עובד. מחזיקים את הדבורה עם פינצטה ושמים אותה בנקודות בגוף שמקבילות לנקודות הדיקור הסיני, ומעצבנים אותה עד שהיא עוקצת. זה כמו דיקור רק בתוספת הארס של הדבורה שחודר לגוף, וגיליתי שזה פשוט עוזר במקרים של פטריות, כאבים, לחץ דם גבוה, וגם סרטן. אנשים ששמעו התחילו להגיע אליי לטיפולים, והתוצאות די מדהימות. אני צריכה הרבה דבורים בשביל העקיצות, כי הן מתות אחרי שהן עוקצות, אז הבאתי לחצר כמה כוורות״.
שכנים? נטאשה: ״הדבורים בלילה רואות אור והן עפות לשם, ושכנים התלוננו שיש הרבה דבורים, אז סגרתי את הכוורות בווילון אטום וככה הן לא יוצאות. היום אני חלק מפרויקט 'נעים להכיר' של העירייה, שבמסגרתה מביאים לפה קבוצות ואנשים כדי לראות מה אני עושה״.
ההורים? נטאשה: ״אמא שלי הייתה באקדמיה לחקלאות במוסקבה והגינה זו האהבה שלה, והם באים כל בוקר לטפל בגינה שלי. אנחנו משתדלים לא לקנות ירקות בסופר. אין מה להשוות בטעם״.
מצב כלכלי? ואדים: ״זו נקודה כואבת. כרגע רק אני מחזיק אותנו, כי מה שהיא מכניסה בקושי מכסה את ההוצאות". נטאשה: ״אני עובדת יום ולילה, הרבה יותר מאשר לפני כן, וגם מייצרת דבש ותכשירים. מקווה שאצליח להתפרנס מזה״.
בילוי? נטאשה: ״יש לנו פעם בשבוע דייט במסעדה לשיחה – כי בבית תמיד יש מה לעשות״.
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
