מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, ואיזה חלום הגשימו בצל המלחמה? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם, משפחת וולף–חצבאני, ראשון לציון.
בצילום: יוסי (44), אלי (41), ניבר ויונתן (שנה ושמונה חודשים).
משפחת וולף חצבאני - על הספה (צילום: אסי חיים)
הדירה: 5 חדרים בקומה 19 במגדל בראשון לציון. נרכשה ב־3.5 מיליון שקל. אלי: "היום היא שווה כפול". יוסי: "יכולנו להרשות את זה לעצמנו כי לכל אחד מאיתנו הייתה דירה ומכרנו אותן. אני קניתי בגיל 27 בחולון, ואלי בחיים לא גר בשכירות. בגיל 25 הוא קנה דירה. לא רצינו תיווך וידענו שמוכרים דירה בבניין אז דפקנו על הדלתות. פתחה אמא של בעלת הדירה ולמרות שהיא לא פרסמה, היא רצתה למכור. המרפסת היא 100 מטר ורואים מפה את כל תל אביב, הים, ועד הרי ירושלים".
איך הכרתם? יוסי: "איך גייז מכירים? באפליקציה. אני יצאתי מהארון בגיל 28 וזה מורכב ולא פשוט. הייתה תקופה שהיו לי מיגרנות נוראיות. אתה חי בשקר וזה משפיע עליך. אתה מנהל חיים כפולים עם סיפורי כיסוי כדי שאף אחד לא יחשוד או יידע כלום וזה פוגע בנפש. הייתי גמור. ואז באתי להורים שלי והם היו מדהימים. אמרו לי 'אתה דפוק? למי אכפת? אנחנו מאושרים בשבילך'". אלי: "אני יצאתי מהארון בגיל 30. אני ממשפחה מסורתית, אבא שלי דתי, וזה היה יותר קשה. סיפרתי קודם לאמא שלי בערב שישי, כשאבא היה בבית כנסת. היא בכתה וכאב לה שלא יהיו לה נכדים. היא סיפרה לאבא שלי, לקח זמן לעכל את זה ולהבין". יוסי: "היום אבא שלו הוא החבר הכי טוב שלי. יש שני דברים שלקחתי מהיציאה מהארון – אין אצלי שקר יותר בחיים. האמת היא הדבר היחיד שמעניין אותי. אני לא משקר ואומר את האמת בפנים, גם אם היא כואבת. ושנית – אמרתי להורים שלי 'אל תתביישו בי'. מי שלא רוצה להיות איתי בקשר – הכל בסדר. אני היום בעיקר חושש איך זה יהיה לילדים. בסופו של דבר זו ראשון לציון ולא תל אביב".
ראשון לציון? אלי: "בתל אביב יש יותר אנשים כמונו וזה יותר מדובר ומקובל". יוסי: "החלום שלי הוא בכלל לעבור מפה למושב, בית פרטי, שיהיה לילדים חצר להשתולל בה. לילדים מרפסת פחות מתאימה".
הילדים? יוסי: "הם נולדו בפונדקאות בארה"ב. כל התהליך עלה כמיליון שקל. זה מטורף, אבל זה שינה לנו את החיים. מי שלא גידל תאומים אין לו מושג כמה קשוח זה. זה מאפס לאלף. בעולם הגייז אתה חי את החיים, עושה מה שאתה רוצה ופתאום אתה מקבל כאפה של החיים. היום אני הכי מוזנח מכל מה שהייתי בכל החיים. הילדים הם דבר ראשון ואני לא אוכל נכון, לא ישן, כואב לי כל איבר בגוף. אני עייף ברמות שאני לא יכול לדמיין, אבל זה הדבר הכי מדהים שיש".
מה עושים? אלי: "אני רוב חיי הייתי עצמאי. אחרי הצבא הצטרפתי לעסק של המשפחה בתחום הטקסטיל במגזר הדתי. התעסקתי גם בייצור והבאתי בדים מטורקיה ומסין וגם בשיווק. בשלב מסוים גם פתחתי חנות בבני ברק. התחום עבר משבר והעסק נסגר, ודרך חבר הגעתי להיות זכיין של תחנת דלק במשך שלוש שנים. וואו, זה קשוח. העובדים בנישה הזו – קשה מאוד לנהל אותם. בחמש בבוקר אתה מקבל הודעה 'אני לא מגיע למשמרת בשש' ואתה מוצא את עצמך הולך לעבוד במקומו בשבת. אם אתה לא שם זה לא עובד, אז גם בסופי שבוע אתה שם. אני אוהב את תחום העיצוב והלכתי ללמוד את זה במקביל, והתחלתי לעבוד כמעצב פנים. היו לי כמה פרויקטים אבל זה לא הספיק, אז עבדתי גם בטולמנ'ס, אבל אחרי חופשת הלידה פיטרו אותי".
חופשת לידה? יוסי: "אין בישראל הבנה לגבר במשרת הורה. אלי צריך לצאת בשלוש וחצי להוציא את הילדים והוא לא מוצא עבודה. גם אם הוא מתחיל לעבוד, מהר מאוד בעל העסק מבין שזה לא מתאים ומפטר אותו. אנחנו כבר שנתיים עם משכורת אחת וזה קשה מאוד". אלי: "אני נותן ליוסי לפתח את הקריירה ואני משקיע את הזמן בבית כרגע".
יוסי? "בחמש השנים האחרונות הקמתי ואני מנהל את 'פרנדס'. זו חברת בת של ההסתדרות שחזרה להציע תרבות לחברים שלה. אנחנו מנגישים תרבות במחירים מסובסדים בכל הארץ, מהצפון ועד בדרום. אנחנו פעילים ב־33 אולמות בארץ. זה תוכן שאנחנו רוכשים ומוכרים במחיר מסובסד לחברי הסתדרות וגם לקהל הרחב. מבחינתי זו ציונות אמיתית. אנחנו לא מרוויחים על זה וההסתדרות בעצם שמה כסף כדי להביא תרבות לעם. היום אנחנו הגוף המוביל בעולם התרבות בישראל. אנחנו מוכרים 40 אלף כרטיסים בחודש. אם אלו הופעות, הצגות, סרטים. היום ראשי ערים מתחננים שנבוא כי אם אנחנו לא שם – אין להם תרבות".
תרבות? יוסי: "תרבות זו לא מותרות. כל אדם צריך לצרוך תרבות אבל יש הרבה מקומות בארץ שזה לא נגיש להם. הופעות עולות המון כסף היום ומחירי הכרטיסים מאוד יקרים. אני שמתי לי למטרה להביא את התכנים לפריפריה, ואני כל יום נלחם על זה".
סדר יום? אלי: "קמים בחמש בבוקר עם הילדים, אני לוקח אותם למסגרות ואז פעמיים בשבוע הולכים לחדר כושר. חזרנו לזה". יוסי: "אני חוזר הביתה בסביבות חמש. לפני הילדים כל ערב היינו במקום אחר. הייתי מעודכן בכל מה שקורה בעולם התרבות, ראיתי כל הצגה או הופעה. אבל עכשיו זה קשה יותר".
מצב כלכלי? יוסי: "קונים 40 חבילות חיתולים בחודש ומשתדלים שזה יהיה באילת. זה קשה לחיות ממשכורת אחת ואנחנו לא חוסכים. מתפללים כל שלישי ושבת לזכות בלוטו".
