מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, ואיזה חלום הגשימו בצל המלחמה? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם, משפחת אייזנבורג, מקיבוץ מלכיה בצפון הארץ.
בצילום: נעמה (38), אודליה (33), אמה (6) והכלבה ג׳אז. מחוץ לתמונה: אגם (3)
משפחת אייזנבורג - על הספה (צילום: אסי חיים)
הבית? בית קרקע שבנו לבד בהרחבה בקיבוץ. עלה כ-1.6 מיליון שקל, כולל הכל. נעמה: "סיימנו לבנות ונכנסנו לבית לפני 7 באוקטובר, ואז התפנינו ולא היינו כאן שנתיים. לאנשים במרכז זה אולי יישמע זול אבל אנחנו מרוויחים פה הרבה פחות. לכם יש פקקים, לנו יש קצת טילים". אודליה: "זה משפיע על הבנות. אמה שאלה אותי 'למה יש אזעקה אם יש הפסקת אש?', קשה להן".
איפה הכרתן? אודליה: "ברוגבי. נעמה הייתה שנים ברוגבי ואני הצטרפתי. הייתי סטודנטית בתל חי וחיפשתי הכנסה, אז עבדתי בניקיון אצל זוג נשים ששיחקו רוגבי. אחת מהן אמרה לי 'יש לך ידיים של בחורה שיודעת להחזיק כדור - את צריכה לשחק רוגבי'. הגעתי לאימון ראשון והתחברתי מיד. אז עוד לא ידעתי שאני בתוך הארון בכלל". נעמה: ״אותי חברה שלחה לרוגבי כי 'יש שם מלא לסביות', אז הלכתי. בשנה השנייה כבר הייתי בנבחרת ישראל ועברתי למרכז".
מרכז? נעמה: "גרתי עם חברה ולא יכולתי לסבול. אתה פותח את הדלת ויש בניין. הרגשתי שאין לי אוויר. הרגשתי שגם אם אני רוצה לברוח אני צריכה לעמוד שעה בפקקים. זה סגר עלי ולא החזיק מעמד, וחזרתי צפונה".
מה עושות? אודליה: "אני סטודנטית. לומדת חינוך ועובדת כרגע בתור מזכירה של הקיבוץ. עבדתי עם חינוך מיוחד אבל נולדה הילדה, ובדיוק חזרנו מהמלחמה אז חיפשתי משהו שיכניס קצת יותר. אחרי הלימודים אני רוצה להיות מורה לחינוך גופני בחינוך מיוחד".
נעמה? "הצבא לקח אותי לנתיב בחיים שמאוד אהבתי - בקרה אווירית. משם עברתי לעבוד 8 שנים ברשות שדות התעופה בהר מירון - תקשורת מול המטוסים שנכנסים למדינה. ב-2020 הייתי בהריון והתחילה הקורונה. לא היו טיסות אז עשיתי חושבים והחלטתי לחזור לקיבוץ לעבוד בחקלאות. קיבלתי לנהל את המטע הצעיר של מלכיה. כנראה שסמכו עליי, לא יודעת להגיד על בסיס מה. אני גרמנייה במקור אז אני מאוד פדנטית ובחקלאות אפשר לרכוש את הידע תוך כדי. ובוא, אין הרבה ביקוש לחקלאות. זה לא שעמדו להם בתור וביקשו לעבוד כל היום בשמש".
חקלאות? נעמה: "אנחנו מגדלים מטעים נשירים, תפוח, קיווי, דובדבן, משמש ושזיף. יש לנו בערך 30 עובדים בממוצע. זה לא שאין כוח אדם אלא שיש אדם בלי כוח. לאנשים אין כוח לעבוד בחקלאות. למזלנו מביאים כל מיני צעירים לעבוד קצת בחקלאות. זה לא פשוט כי תמיד עדיף שיהיו תאילנדים כי יש פער אדיר בתפוקה בין ישראלים שמגיעים לתקופה והולכים לעומת תאילנדים שמגיעים לחמש שנים. אבל המנהל שלנו ציוני וזה גורם לנו להיות עם לא מעט עובדים יהודיים. יש בזה משהו יפה ואני שמחה שהוא חותר לשם גם אם לפעמים זה קשה".
סדר יום? נעמה: "6 בבוקר אני כבר במטעים בפול פאוור, רצים בין העובדים להסביר מה עושים. בשעה שלוש אני בורחת מהר כדי להספיק להתקלח לפני שמוציאים מהגנים. כרגע אנחנו קוטפים דובדבן. זה אינטנסיבי ומעייף. דובדבן זה פרי עם המון סיכון, יש שנים שאין פרי למרות ההשקעה. הגידולים הבטוחים זה תפוח וקיווי. שם ההכנסה אמנם יותר קטנה אבל בטוחה. אבל אני בכלל שכירה. אני לא חברת קיבוץ. אני לא מחפשת פירות ונכסים מהקיבוץ וזה שבניתי פה בית זו השקעה כלכלית במקום שיש בו סיכון בגלל המלחמות. חשובה לי הפרטיות והמרחק המסוים ביני לבין הסביבה. אנחנו גרות בהרחבה וזו תחושה של טיפה אאוטסיידריות. זה חשוב לי. אני מאוד אוהבת את הקיבוץ אבל לא חייבת להיות חלק ממנו, למרות שאתה תמיד מרגיש את הצורך לעמוד בסטנדרטים שהקיבוץ דורש ממך לעמוד בהם״.
קיבוץ? נעמה: "אני גדלתי פה בצל טפטופי טילים ואני זוכרת לילות של ריצות למקלטים. כשיצאנו מלבנון בשנת 2000 נהיה פה שקט והחיים פה היו יפים. היו מלחמות אבל ממוקדות. מ-2023 זה לא נגמר ונגרר ואני תמיד אמרתי שלא עוזבים מקום כזה כי זו המדינה שלנו והאדמה שלנו, אבל כשגוררים אותך שנים אתה מתחיל לחשוב האם אני עושה נכון לילדים. זה עובר לי בראש לקום וללכת. אם לא טוב, הולכים לאיפה שטוב. מצד שני אני חקלאית ומה זה לקום וללכת? זו הדילמה". אודליה: "אני לא רציתי לחזור אחרי הפינוי. אי אפשר לסמוך על המדינה שלא יקרה פה מה שקרה בעוטף. התחלנו ממש לחפש מקום אחר, אבל הבית שבנינו והחברים של הילדים, הכל מעורבב ובסוף חזרנו. אבל שום דבר לא סופי". נעמה: "ביום שאודליה תגיד שנמאס לה אנחנו קמות ועוזבות. שום דבר לא שווה את זה".
מצב כלכלי? נעמה: "מסתכלים טוב טוב מה קורה בסוף החודש אבל שורדים את זה". אודליה: "חיים על הקשקש". נעמה: "קניות עושים בצפת בסופר של החרדים 'יש חסד'. זה הכי זול".
לא משעמם פה? נעמה: "אני מתה על זה. לשבת מול הנוף ולא לעשות כלום. בשמונה בערב אני כבר ישנה עם הבנות".
