לפי החשד, אחד המטבעות המרכזיים ששימשו בפרשת "יד לוחצת יד", שנחשפה אתמול, היה תיקי הביטוח של עובדים בעיריות, חברות ממשלתיות וחברות פרטיות. סוכן הביטוח עזרא גבאי, שבבעלותו סוכנות הנהנית מהכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה, חשוד כי "זכה" בעיריות ובחברות הללו כלקוחות בתמורה לשימוש בקשריו לשם מינוי דירקטורים המקורבים לראשי הוועדים באותן חברות. אם החשדות יאומתו, המשמעות חמורה: המעטפת הפיננסית שנועדה להבטיח את רווחת העובדים ולהגן עליהם מפני תרחישים ביטוחיים הפכה כלי לקידום ג’ובים ואינטרסים אישיים.
מה האינטרס של הסוכנות, מה הסכנה למבוטחים ואיך עובד ביטוח דרך מקום העבודה? כלכליסט עושה סדר.
למה מעסיק מציע לעובדים ביטוחים ואיך זה עובד?
מעסיק יכול להציע לעובדיו הטבה בדמות אפשרות לרכוש ביטוח – לרוב ביטוח בריאות, ביטוח חיים או חיסכון פנסיוני – במסגרת ביטוח קולקטיבי. הרעיון פשוט: לנצל את יתרון הגודל של מקום עבודה עם מאות או אלפי עובדים כדי להשיג תנאים טובים יותר – כיסוי רחב יותר בעלות נמוכה יחסית. המעסיק עצמו לא מתקשר ישירות עם חברת הביטוח, אלא באמצעות סוכן או סוכנות ביטוח שמנהלים את ההתקשרות: צירוף העובדים, גביית הפרמיות דרך התלוש, טיפול בתביעות ומתן שירות שוטף. ההתקשרות יכולה להיות מול חברות שונות עבור מוצרים שונים. מי שבוחרת את הסוכן היא לרוב הנהלת החברה, ולא העובדים עצמם, וברוב המקרים אין חובה למכרז מסודר. ההסכמים מתחדשים לעיתים אוטומטית במשך שנים – פרקטיקה נפוצה במיוחד בביטוחי בריאות, חיים וסיעוד.
ומה סוכנות הביטוח מרוויחה?
עבור הסוכנות, כל מקום עבודה נוסף הוא מקור עוצמה: עשרות או מאות מבוטחים חדשים שמגדילים את התיק, משפרים את כוח המיקוח מול חברות הביטוח – וגם את גובה העמלות שהיא מקבלת. כיום מבנה העמלות בשוק התיווך הפיננסי בנוי כך שסוכני ביטוח אינם מקבלים תשלום ישיר מהלקוחות אלא מחברות הביטוח. יש עמלות שוטפות לאורך תקופת הביטוח, ועמלות הצטרפות חד-פעמיות בעת מכירה של פוליסה חדשה, שהיקפן משמעותי יותר מהעמלות השוטפות.
מבנה זה נחשב בעייתי, שכן סוכן הביטוח עשוי לקבל עמלות גבוהות יותר על פוליסות מסוימות, וכך הוא מתומרץ להמליץ על מוצר מסוים גם אם אינו בהכרח המוצר המתאים ביותר ללקוח, ולבצע העברות תכופות בין מבטחים כדי ליהנות מעמלות ההצטרפות.
הסוכנות המעורבת בפרשה נחשבת לסוכנות גדולה יחסית, עם הכנסות של עשרות מיליוני שקלים בשנה.
מה היתרון של ביטוח דרך מקום עבודה?
במקרה של ביטוח דרך מקום העבודה, על פניו מתבצעת בקרה מסוימת של ההנהלה, ולכן הצעת הערך לעובדים אמורה להיות משמעותית, ולכלול גם מחויבות לרמת שירות מסוימת ולמיצוי פוטנציאל תביעות. רוב הציבור חסר את הידע הפיננסי, הזמן וכוח השוק להתמקח ישירות מול חברות הביטוח, וביטוח קבוצתי אמור לפעול לטובתו. אלא שהפרשה הנוכחית חושפת שגם שומרי הסף עלולים להפוך לחלק ממערכת התמריצים – ובמקום לנטרל את ניגוד העניינים של הסוכן, הם יכולים לשכפל אותו ברמה הארגונית.
מה גודל שוק העמלות של סוכני הביטוח?
לפי נתוני רשות שוק ההון, בישראל פועלים כיום כ-14 אלף סוכני ביטוח וכ-1,900 סוכנויות, אך עיקר הפעילות מרוכזת בידי חלק קטן מהן. ב-2024 בלבד שילמו חברות הביטוח לסוכנים עמלות בהיקף של 12 מיליארד שקל – עלייה של כ-25% מאז 2021.
האם העובדים נפגעו?
במקרה הנוכחי עולה השאלה אם העברת העובדים לסוכנות שבבעלותו של עזרא גבאי הביאה לפגיעה בתנאי הביטוח, ורשות שוק ההון תידרש לבחון זאת. בשלב זה אין אינדיקציה לכך שהמבוטחים נפגעו בפועל – כלומר, שהעברתם מסוכנות אחת לאחרת הובילה לעמלות גבוהות יותר או לצמצום הכיסוי.
אם אף עובד לא נפגע, האם מעבר לאקט הפלילי יש פגיעה בשוק התיווך הפיננסי?
גם אם יתברר שהכיסוי הביטוחי לא נפגע, עצם העובדה שהבחירה בסוכן נעשתה משיקולים זרים מעיד על כשל מבני עמוק. עובדה זו תדרוש מרשות שוק ההון ומהאוצר לבחון אם דרושה התערבות שתמנע הישנות מקרים דומים – שבהם המנגנון שנועד להגן על העובדים הופך לפלטפורמה לסגירת דילים על גבם של מי שאמורים היו ליהנות ממנו, ואף עלולה לפגוע בכיסם ובחסכונותיהם ארוכי הטווח. בפועל, במקום שהמעסיק ינצל את כוח הקנייה של הארגון כדי להשיג תנאים טובים יותר, חלק מההתקשרויות נוצרו, לפי החשדות, מתוך יחסי תן-וקח פוליטיים ואישיים. כך, במקום להבטיח ביטוח יעיל וזול, נוצרה מערכת שבה עובדים הפכו, בלי ידיעתם, לפיונים במארג אינטרסים בין ועדי עובדים, סוכנויות ביטוח ואנשי עסקים.
