במשך שבעה שבועות בלבד בכל סתיו הופך שטח חקלאי ליד באפלו שבמדינת ניו יורק לעסק שמכניס מיליוני דולרים. יותר מ-100 אלף מבקרים מגיעים ל-The Great Pumpkin Farm כדי לקנות דלעת, אבל בעיקר כדי לבלות בין מבוך תירס, רכבת, מתקני שעשועים, תחרויות אכילת פאי ואפילו תותחי דלעת. ב-2025 הסתכמו הכנסות החווה ב-2 מיליון דולר.
החווה, שנמצאת בקלרנס, כ-24 ק"מ מצפון-מזרח לבאפלו, פועלת השנה מ-19 בספטמבר עד 31 באוקטובר. בסופי שבוע הכניסה עולה 20 דולר, ובתמורה מקבלים המבקרים הרבה יותר מאפשרות לבחור דלעת: במקום יש רכבת קטנה, מבוך תירס ענק, מופעי קסמים ומוזיקה, מתקני משחק ומתחם חיות. תמורת תשלום נוסף אפשר לירות דלעת מתותח, לעלות על מתקני שעשועים או לירות כדורי צבע בזומבים מתוך רכבת.
מאחורי העסק עומד קלי שולץ, בן 74, סוחר עתיקות מדור שני שלא הגיע מעולם החקלאות. בתחילת שנות ה-90 הוא ביקר בחוות דלעת אחרת בצפון מדינת ניו יורק. התנאים במקום לא הרשימו אותו – החניה הייתה בוצית והשירותים מעטים – אבל ההמונים דווקא כן. הוא השתכנע שאפשר לבנות גרסה טובה יותר.
כשחוות פרות ישנה ליד עסק העתיקות שלו הוצעה למכירה, שולץ רכש שטח של כ-85 אקרים (כ-344 דונם) תמורת כ-650 אלף דולר, והחל ללמוד מחקלאים מקומיים איך מגדלים דלעת. לדבריו, אנשים סביבו לא ממש האמינו ברעיון. "כולם צחקו עליי", סיפר ל-CNBC.
הפריצה הגדולה הגיעה ב-1996, השנה שבה נפתחה החווה באופן רשמי. שולץ החליט לארח תחרות שקילת דלועי ענק והציע פרס של 50 אלף דולר למי שיביא דלעת במשקל של לפחות 1,000 פאונד. הוא אף רכש ביטוח מיוחד שנועד לכסות את הפרס. זוג ממדינת ניו יורק הגיע עם דלעת במשקל 1,061 פאונד, כ-481 ק"ג – הראשונה בעולם שעברה את רף 1,000 הפאונד ונכנסה לספר השיאים של גינס. באתר הרשמי של החווה מייחסים לאותו אירוע את הפרסום שהפך את המקום מאטרקציה מקומית ליעד מוכר באזור.
פירמידת דלעות בגובה 15 מטר
מאז העסק התרחק למדי מהמודל של חווה שמרוויחה בעיקר ממכירת תוצרת. שולץ מחזיק בכל סתיו ביותר מ-25 אלף דלעות, אבל כיום הוא רוכש את רובן מחוות סמוכות ומתמקד במה שמכניס את הקהל – חוויית הבילוי. פירמידת דלעות בגובה כ-15 מטר מקבלת את פני המבקרים, ובכל שנה מתווספת אטרקציה או משתדרג מתקן קיים.
הפיכת כמה שבועות בסתיו לעסק שמכניס מיליוני דולרים דורשת גם כוח אדם גדול. בתקופת הפעילות מעסיק שולץ יותר מ-100 עובדים עונתיים, שמפעילים טרקטורים, מגישים מזון ומאיישים את האטרקציות. בשאר השנה נשארים במקום כ-20 עובדים קבועים שמתחזקים את המבנים והשטחים. שולץ מחזיק כיום בשטחים של כ-300 אקרים סביב החווה, כך שלדבריו עדיין יש לו מקום להתרחב.
המודל נשען על תעשייה עונתית גדולה בהרבה. לפי התאחדות הקמעונאים האמריקנית, NRF, האמריקנים צפויים להוציא השנה 13.5 מיליארד דולר על חגיגות האלווין (ליל כל הקדושים), לעומת שיא של 13.1 מיליארד דולר ב-2025. כ-74% מהצרכנים מתכוונים לחגוג את החג, ו-42% מתכננים לגלף דלעת. כמעט מחצית מתחילים בקניות כבר בספטמבר או קודם לכן – סימן לכך שההאלווין הפך מערב בודד לעונת צריכה שלמה.
ועדיין, 2 מיליון דולר בהכנסות אינם 2 מיליון דולר ברווח. החווה צורכת כמויות גדולות של דלק לתחזוקת השטח ולהפעלת הטרקטורים, ועלויות הדלק הגבוהות מכבידות השנה על העסק. שולץ אמר ל-CNBC כי הוא משתדל שלא להעלות את מחיר הכניסה, ולכן הוא מעריך שהחווה תרוויח השנה מעט פחות. לדבריו, העסק רווחי, אבל חלק גדול מהכסף מושקע בחזרה במקום.
אחרי 31 באוקטובר, כשהחווה נסגרת למבקרים, השינוי בה חד. בעלי החיים חוזרים לחוות שמהן הגיעו, מתקני השעשועים מפורקים והדלעות שנותרו נאספות לשמש מזון לחזירים. ניקוי וסגירת האתר נמשכים כחודש, ואז משפחת שולץ חוזרת לעסקי העתיקות עד לסתיו הבא.
גם הדור הבא כבר בפנים. בן שולץ (45), עובד לצד אביו בחווה ובעסקי העתיקות זה כ-25 שנה, וגם הנכדים מתחילים לעזור. מבחינת שולץ האב, מה שהתחיל כרעיון שסביבתו התקשתה להבין הפך לעסק משפחתי שהוא מצפה שיעבור מדור לדור.





