לאחר שכבר נתבעו, הורשעו ואף נשלחו למאסר בשל מכירת זכויות בקרקע שלא הייתה שלהם, עו”ד רונן אורן ואייל משיח נבחרו לחזור בדיוק לאותה חלקה ברמת השרון. הפעם הקורבן הייתה אשת עסקים שנתנה אמון מלא בעוה”ד שליווה אותה במשך שנים. פסק דין שניתן לאחרונה חושף כיצד איבדה כמיליון שקל בעסקה שלא הייתה אמורה להיחתם מלכתחילה.
עוד קודם לביצוע ההונאה שימש רונן אורן כעורך דינה של ד’, אשת עסקים מאזור המרכז. במשך שנים הוא ליווה אותה בעסקאות שונות, והשניים אף שיתפו פעולה במיזמים עסקיים, כך שנוצרו ביניהם יחסי אמון. ביוני 2017 הפגיש אותה אורן עם אייל משיח, שטען כי הוא בעל זכויות בקרקע בשטח של 15 דונם ברמת השרון, המיועדת לדבריו להקמת 300 יחידות דיור.
משיח הציע לד’ לרכוש ארבע יחידות קרקע בשטח של 100 מ”ר כל אחת, ובתמורה היא ואורן ישלמו לו מיליון שקל כל אחד. כחודש לאחר מכן נחתם הסכם בין הצדדים, שבמסגרתו אף ניתנה לד’ ולאורן אופציה לרכוש מחצית מהקרקע תמורת 50 מיליון שקל. אלא שמשיח ואורן ידעו היטב כי הקרקע אינה בבעלותם. כבר ב-2013 נקבע כי לחברה שמשיח טען שמחזיקה בזכויות בקרקע אין כל זכויות כאלה. ב-2015, כאשר התגלתה הונאה קודמת שביצעו השניים ביחס לאותה קרקע, תועדה שיחה שבה אמר אורן לנפגע הראשון: “אני רונן אורן, לא עושה עוד חוזה בקרקע הזאת. נקודה. לא עושה... עשיתי פעם אחת מתוך טעות”.
בפברואר 2017, ארבעה חודשים בלבד לפני שחתמו על ההסכם עם ד’, הוגשה נגדם תביעה על ידי בני זוג שגם להם מכרו את אותה קרקע. בעקבות אותה פרשה הוגש נגדם כתב אישום, ובפברואר 2020 הם הורשעו במרמה ונידונו לעונשי מאסר שהומרו לעבודות שירות – אורן לארבעה חודשים, ומשיח לתשעה. בינואר 2023 הושעה אורן מלשכת עורכי הדין למשך שבע שנים.
ד’ השתכנעה לחתום על ההסכם והעבירה לשניים כמיליון שקל בכ-20 תשלומים. לדבריה, השניים ביקשו ממנה להשאיר את הצ’קים פתוחים כדי שיוכלו להשתמש בהם לצורך פינוי פולשים מהקרקע. במקביל החלה לפעול לקידום הפרויקט, עברה למשרדים של אורן ומשיח, שילמה להם דמי שכירות ואף ריהטה את המשרדים על חשבונה. במסגרת ניסיונותיה לגייס משקיעים פנתה לחברת יובלים. לאחר בדיקת הקרקע נמסר לה כי היא אינה בבעלות משיח וכי ניתן לבנות עליה לכל היותר 12 יחידות דיור, ולא 300 כפי שהוצג לה. במקביל גילתה כי חלק מהצ’קים שהעבירה שימשו, לטענתה, לשיפוץ ביתו הפרטי של משיח ולרכישת כלי רכב עבורו.
כשגילתה כי נפלה קורבן לתרמית, דרשה את כספה בחזרה. בשלב הראשון היא עדיין לא הבינה כי גם עורך דינה, אורן, היה מעורב בפרשה, והוא אף דרש ממנה שכר טרחה בשל העסקה. לאחר שאיימה בהליכים משפטיים קיבלה ארבעה צ’קים של 50 אלף שקל כל אחד, אך הבנק סירב לכבד אפילו את הראשון שבהם. במקביל דרשה מאורן להשיב לה כ-650 אלף שקל שלטענתה הלוותה לו לצורך רכישת קרקע אחרת ביפו. ההבנה שאורן ומשיח פעלו יחד התבררה לה כשגילתה כי השניים שכרו את אותו עורך דין שייצג אותם בפרשת העוקץ הראשונה. לאחר פגישות נוספות שבהן, לטענתה, קיבלה הבטחות שלא קוימו, הגישה תביעה כספית. במקביל, ב-2023, הגיש נגדה אורן תביעה לתשלום שכר טרחה בהיקף של 3 מיליון שקל.
שופט בית המשפט המחוזי בת”א, נפתלי שילה, קבע ב-8 ביוני 2026 כי אורן ומשיח לא סיפקו גרסה סדורה באשר לייעוד הכספים שקיבלו. מנגד, לד’ היה תיעוד מפורט של העברות הכספים שביצעה. עוד כתב השופט כי הוא מעדיף את גרסת התובעת, שאותה מצא אמינה, על פני גרסאות אורן ומשיח. ביחס לחלקו של אורן קבע: “הוא ידע שאין למשיח זכויות במקרקעין. אף על פי ששימש בא כוחה של התובעת במשך תקופה ארוכה, הוא לא גילה לה שמדובר בתרמית. אורן ייעץ לה לרכוש את היחידות אף שידע שמדובר בהונאה”.
אורן ומשיח חויבו לשלם לד’ 1.55 מיליון שקל: 1.01 מיליון שקל בשל הכספים ששילמה עבור הקרקע, בתוספת ריבית והצמדה; 150 אלף שקל על עוגמת נפש; ו-400 אלף שקל על ההלוואה שהעניקה לאורן. בצירוף ריבית והצמדה מגיע החיוב לכ-2.3 מיליון שקל. בנוסף חויבו השניים לשלם 150 אלף שקל הוצאות משפט. את התובעת ייצג עו”ד תומר ברזיק, המתמחה בתחום המקרקעין.
