מצב המלחמה המתמשך העמיד את אנשי "נפש בנפש" בפני אתגר לא פשוט. אל מול התרחבות ירי הטילים לכל חלקי המדינה, התהייה של רבים אם להישאר כאן, לא חשבו לרגע בארגון שפועל כבר 23 שנים להקפיא את הפעילות, על אף מצב החירום שסופו עדיין לא ידוע.
"ברור שזה היה מאתגר, אבל אנחנו מאוד גאים במה שהצלחנו לעשות בשנה האחרונה", אומר הרב יהושע פס, מייסד-שותף ומנכ"ל הארגון. "כדי להתמודד עם המצב פעלנו בארבעה מסלולים: טיפול שוטף בכל הפרויקטים הקבועים שלנו ובהענקת השירות הנדרש - לקהילות שלנו, לעולים שלנו ולחיילים הבודדים שלנו, מינוף החוזקות של הארגון לסיוע למדינת ישראל בתקופה קשה זו, טיפול מיוחד בגל הבקשות לעלייה מצפון אמריקה ובניית אסטרטגיה עבור העתיד, מבלי לוותר על כל התוכניות שלנו לשנתיים הבאות. אני גאה מאוד בצוות שלנו, שהצליחו לג’נגל ארבעה כדורים באוויר מבלי להפיל אף אחד מהם. זאת למרות כל העצב, הכאב והאבל שכולנו חווינו, מספר דו-ספרתי של עובדים מהארגון שגויסו למילואים וההשפעה הנפשית של המצב על כל אחד מאיתנו".
איך עושים את זה בפועל?
"אנשי הנהלת הארגון ויתרו על כמה שעות שינה בלילה. אני, הסמנכ"ל ועוד מספר אנשי צוות לקחנו על עצמנו למלא את מקום העובדים החסרים. לא היה לנו אפילו רגע שבו ניתן לשבת בנחת, לחשוב איך בונים משהו בלי ענן המלחמה שמרחף מעל הראש. הוספנו גם צוות ייעודי לטיפול בכל הבקשות שקיבלנו מארה"ב וקנדה, כך שניתן יהיה לשמור על אותה רמת שירות. היה חשוב לנו להמשיך את העבודה כרגיל ככל האפשר, לתת מענה לעולים, לחיילים הבודדים העולים שלוחמים בשטח ולהמשיך את המומנטום של כל תוכניות ‘נפש בנפש’. בסך הכל, הצלחנו להמשיך לפעול וליישם את החזון, לעשות את כל שביכולתנו לייצר קצת אור ותקווה בתוך כל החושך הזה".
אילו מקלות בגלגלים הביא עמו המצב?
"היה פרויקט שבנינו עם רופאים מכל העולם, שאותו דחינו בכמה חודשים. תכננו אירועים באירופה וגם אותם נאלצנו לדחות בשל ביטולי טיסות. לפני מספר חודשים תכננו לפתוח שלוחה של הארגון בתל אביב וזה נדחה עקב המלחמה".
כיצד מתמודדים עם אתגרים ומשברים כאלו?
"אני משוחח פעמיים ביום עם היו"ר שלנו ומי שייסד איתי את הארגון, טוני גלברט, ומתייעץ איתו. יש לנו צוות קטן שמנהל את מחלקות הארגון, אנחנו סומכים מאוד אחד על השני ועל שיקול הדעת של כולם. חלקנו עובדים בארגון עשרות שנים, כך שאנו מנוסים בהתנהלות במצבים שונים. מבחינת מימון, נזקקנו לתקציבים גבוהים מהרגיל בשל המצב – אז הלכנו לשותפים ולתורמים שלנו וגם לקחנו הלוואות. הכל כדי לא לתת תשובה שלילית לכל מי שמבקש את עזרתנו. להגיד ‘לא’ היא אינה אופציה".
אנשים גילו שהם יכולים לעשות הרבה יותר ממה שהם חשבו
ארגון "נפש בנפש" הוקם ב-2002 על ידי הרב יהושע פס ואיש העסקים טוני גלברט. הוא שם לו למטרה לקדם את העלייה היהודית לישראל מצפון אמריקה, וזאת בשיתוף משרד העלייה והקליטה, הסוכנות היהודית, קק"ל ו-JNF ארה"ב. מאז היוסדו סייע הארגון בהעלאת יותר מ-85,000 עולים לישראל. הארגון פועל להסרת מכשולים מקצועיים, לוגיסטיים וכלכליים הן בתהליך העלייה והן במהלך השהות בארץ. במקביל הוא פועל לייצוג האינטרסים של אוכלוסיית העולים מול הרשויות, תוך פתיחת חסמים בירוקרטיים. לצה"ל הסכם רשמי עם הארגון, המגדיר אותו כאחראי לרווחתם של חיילים עולים בודדים. פס מספר שכ-80% מאלו מעוניינים לשרת בצה"ל בשירות קרבי משמעותי.
יש עולים חדשים שבעקבות המלחמה מתחרטים על עלייתם?
"אף אחד, נהפוך הוא. הם עלו עם עיניים פקוחות ודווקא בתקופה הזאת מרגישים שייכים מתמיד, מרגישים בכל מקום חום ואחדות ומקבלים חיבוק מהסביבה. הם חלק מהקהילה וחלק מהתרבות ומצאו כאן את מקומם. לצערנו, באופן טרגי ישנם גם כאלו שאיבדו בנים בקרב, זו דרך עצובה מאוד להרגיש חלק מעם ישראל. גם אלו שהבנים שלהם לוחמים בעזה ובלבנון אומרים דבר דומה: ‘לא ישנתי כבר מספר חודשים. עכשיו אני מרגיש ישראלי’".
באילו הישגים מהשנה האחרונה אתה גאה במיוחד?
"השקת התוכנית הלאומית לעליית רופאים מרחבי העולם, יחד עם משרד העלייה והקליטה, משרד הבריאות והסוכנות היהודית. למרות הכל, הצלחנו להגיע לשורה של ערים בחו"ל - מפריז ולונדון דרך ניו ג’רזי ועד בואנוס איירס - כדי לקיים את אירועי ה-MedEx שלנו, לסיוע בהליך עלייתם והשתלבותם בארץ כרופאים, וזו הגשמת חלום. היהודים בתפוצות תומכים מאוד ומרגישים קשר עם הארץ כפי שלא ראינו מזה זמן רב. הסולידריות הזאת מתורגמת בכל מיני צורות: תרומות, צעדות תמיכה בישראל ועוד. בכל האירועים הללו לא נתקלתי ביהודי אחד בתפוצות שתהה מה פתאום לשווק את ישראל בעיצומה של מלחמה. החשיבות שבעלייה ברורה לכולם גם היום וגם במצב הלא פשוט הנוכחי".
מה למדת בשנה האחרונה?
"שאנשים גילו שהם יכולים לעשות הרבה יותר ממה שהם חשבו. בזמן מלחמה אתה מעריך כל יופי וחיוביות שיש, ואם יש לך את היכולת להוסיף חיוביות משלך - תעשה ככל האפשר. כשתנסה, תגלה שיש בך הרבה יותר משאבים ממה שחשבת".
איפה אתה רואה את הארגון בעוד שנה?
"אנחנו נמצאים בעיצומה של תקופת מעבר שבה אנו לוקחים על עצמנו לפתח פרויקטים לאומיים חדשים. בימים אלו אנו מרחיבים את השירות הניתן לחיילים בודדים עולים, מחזקים את הקשר והחיבור עם הורי החיילים האלו ומקימים צוות ייעודי לטיפול בהם, בכל השפות. עוד בנוסף, אנחנו נכנסים לתחום הטיפול ב-PTSD. אנו כבר רואים את השפעת המלחמה על החיילים ויש לנו את הזכות והכבוד להיכנס לתמונה עם שותפים כמו המרכז הרפואי ‘שיבא’ ואחרים. מערכת היחסים שלנו עם משרדי הממשלה והמוסדות הלאומיים היא הדוקה וחזקה יותר מתמיד, וצריכים למצוא את האיזון בין פעילות כמעט ברמה של מוסד לאומי, להיותנו עמותה שעומדת בפני עצמה. אני חושב שזה הפרק הבא בארגון".
