נהגי מוניות שנוסעים ברחבי קהיר מצביעים על מסעדות, מלונות, תחנות דלק ואפילו על חומרי הבנייה שסביבם ומסכמים במילים: "של הצבא". לפי דיווח של Euronews, מותגים השייכים לממסד הצבאי הפכו לחלק יומיומי מהנוף הכלכלי במצרים.
לדברי החוקר מתאו קולומבו ממכון קלינגנדייל שבהולנד, מוצרים שמיוצרים במפעלים צבאיים נמכרים ישירות לציבור הרחב, וניתן למצוא בסופרמרקטים מצריים גם מים מינרליים שמיוצרים בידי הצבא או עבורו.
קולומבו מציין כי עבור חלק מהצרכנים, רכישת מוצרים צבאיים מלווה בתחושת גאווה לאומית, גם אם האיכות נמוכה יותר. עם זאת, הוא מזהיר כי נוכחות רחבה מדי של ייצור צבאי עלולה לצמצם את מרחב הפעולה של יזמים פרטיים וליצור שדה משחק לא שוויוני.
ההשפעה הכלכלית של צבא מצרים על המדינה עומדת ברקע הדיונים של קרן המטבע העולמית. הקרן הסכימה להעניק למצרים הלוואה של 6.8 מיליארד אירו, אך העברת הכספים התעכבה, בין היתר בשל ביקורת על כלכלה הנשלטת על ידי השקעות ציבוריות וגופים בבעלות המדינה, כולל הצבא.
בין ייצור צבאי לאזרחי
מאז 2015 מתמודדת מצרים עם קשיים כלכליים, כולל אינפלציה שהגיעה לשיא של 38% בספטמבר 2023, ולאחר מכן ירדה ל-12.3%. המטבע המצרי נחלש משמעותית מאז ביטול ההצמדה לדולר ב-2016.
מעורבות הצבא בכלכלה המצרית אינה תופעה חדשה, אך היקפה התרחב משמעותית מאז 2011. כבר משנות ה-50 שימש הצבא כלי לריכוז שליטה בידי המדינה. הנשיא גמאל עבד אל-נאצר שילב את הצבא בייצור אזרחי בתקופה רוויית מתחים לאחר העצמאות, ובעיקר על רקע העימותים עם ישראל. עם זאת, פרופ' חאלד פאהמי מאוניברסיטת טאפטס מציין כי השורשים העמוקים יותר נעוצים בראשית שנות ה-60, תחת הנהגת עבד אל-חכים עאמר, אז ראש הצבא.
לדברי פאהמי, ההיגיון היה תפעולי, יכולת תגובה מהירה בעת משבר, אך המשמעות הייתה היעדר פיקוח ובקרה. יורשו של נאצר, אנוואר סאדאת, הוא זה שביסס את המעמד הכלכלי של הצבא: ב-1979, במקביל לחתימת הסכם השלום עם ישראל, הוקם הארגון לשירותים לאומיים (NSPO), שניהל ייצור של מוצרים צבאיים ואזרחיים כאחד. פאהמי מסביר כי לאחר השלום עלתה השאלה כיצד לשמר את נאמנות הקצונה הבכירה, והתשובה נמצאה בניהול חברות רווחיות.
המהפכה של 2011, לפי יזיד סאיע', מחבר הספר Owners of the Republic, האיצה את התהליך. סאיע', שצוטט על ידי Euronews, אמר כי חלקו של הצבא בשווקים שונים היה קטן לפני כן, אך זינק במיוחד בענפים אסטרטגיים כמו מלט ופלדה, תוך גיבוי נשיאותי ודומיננטיות פוליטית. מאז, לדבריו, הצבא לא רק הגדיל נפח פעילות, אלא גם רכש השפעה ישירה על קביעת מדיניות כלכלית ואסטרטגיית השקעות.
סאיע' מחדד נקודה נוספת: גם אם נתח השוק הישיר של מוצרים צבאיים בענפים מסוימים מוגבל, למשל במים מינרליים או בפסטה, עצם הדומיננטיות של הצבא בהשקעות ובאשראי עלולה לעוות את השוק.
