ד"ר רון תומר, נשיא התאחדות התעשיינים בחמש השנים האחרונות, הוא איש אהוד, מתון, מחושב, שאומנם מבקר לא אחת את הממשלה, אך שומר על יחסים סבירים עם השרים, הגם שביקורתו לא נסתרת מהם.
תומר, יליד תל־אביב, נשוי לרוקחת ואב לשלושה, הסביר, בריאיון מיוחד למוסף לרגל מלאת 77 שנה למדינה, מדוע ביקש להתמנות לתפקיד נשיא התעשיינים: "כישראלי ציוני, אני מאמין שמדינה חזקה וחברה שוויונית יושגו על ידי תעשייה חזקה. האמונה התחזקה עוד באירועי חמש השנים האחרונות. לכן מכל ליבי ובהתנדבות אני מקדיש מרץ רב לחיזוק התעשייה המקומית ולהגדלתה".
איך היית מגדיר את התעשייה שלנו בתחילת השנה ה־78 למדינה?
"אני מגדיר אותה כאחת משלוש אבני היסוד של המדינה, שמחזקות אותה. אם בצד אחד יש לנו ביטחון וצה"ל, התיישבות וחיזוק הפריפריה, אז בצד שני יש לנו תעשייה. היא הוכיחה לנו בכלל, ובפרט מאז הקורונה מעל שנה וחצי קשות של מלחמה, שהיא משמרת ושומרת על ביטחון ישראל. די לראות מה עשו התעשיות הביטחוניות עבור הביטחון בכל הקשור להגנה מירי טילים.
"גם תעשיות הרכבים הכבדים הצליחו לפתור בעיות של טנקים, נמרים וכל המשוריינים של צה"ל, שגם כאשר נפגעו בעזה, יצאו חזרה, זכו לפתרון יצרני, יעיל ומהיר, וחזרו מיד ללחום בשדה הקרב.
"כמו כן צריך לשים לב, שבכל המשברים העולמיים, בניגוד לכל כלכלות המערב, לישראל מעולם לא היה חסר דבר. הדבר מוכיח עד כמה התעשייה נוכחת ומשמשת מעין חוצץ, שבא לעזור למדינה בעיתות משבר, ולצערי, בשכונה שאנחנו גרים, יש ועוד יהיו עיתות משבר".
עד כמה התעשייה הישראלית מתקדמת כיום בהשוואה לעולם?
"לפני שנים התחלנו מהלך בשם מהפך תעשייה Industry 4, שעוסק באוטומציה ובהגדלת הייצור האוטומטי והייצור המנוהל מכונות ומכונות מתקדמות, כמו רובוטים וקובוטים (רובוט המיועד לאינטראקציה ישירה בין בני אדם לרובוטים). היו לכך שתי סיבות: האחת להעלות את היעילות, את הפריון ואת התפוקה של מפעלי ישראל. אם אנחנו רוצים היום להצליח ולנצח את התעשיות, בפרט במדינות נחשלות, כמו מדינות אסיה, שבהן שכר העבודה זול, אנחנו חייבים לייצר הכנסות גדולות יותר פר־עובד, והמיכון בהחלט עזר בכך.
"הסיבה השנייה היא מחסור בעובדים. ממש חסרים עובדים בישראל, ולכן הרובוט, הקובוט ושאר המיכון הממוחשב בהחלט יכולים לסייע באירוע, ולכן התחלנו את המעבר לזה. אך עדיין יש מה לעשות, ועדיין היעילות - הכסף שמייצר מפעל פר־עובד, לא נמצאת במקום הנדרש. לכן התאחדות תעשיינים, ביחד עם ממשלת ישראל, מנסה היום לגייס עוד ועוד סכומי כסף כדי לעשות ולהצליח.
"כששואלים מהו ענף התעשייה המוביל בישראל, אין תשובה חד־ערכית. אין ספק שההייטק המקומי, שהוא תעשייה - גם תוכנה, גם חומרה וסייבר, וברוב המקרים מדובר בשילובים - הוא פורץ הדרך ומשמש כרבע או קצת יותר מרבע מהתמ"ג, ובהחלט מוביל את התעשייה למעלה.
"אבל יש לנו עוד תעשיות פורצות דרך. לתעשיות הביטחוניות יש היום צבר הזמנות מטורף, לשנים קדימה, והלוואי שיוכלו לייצר יותר, כי כך יוכלו למכור עוד ולהפוך לאחת מהיצואניות המובילות בישראל, שמספקת עבודה לעוד עשרות אלפי עובדים.
"כך גם תעשיות המזון המקומיות, שיודעות לשים מבחר על המדף, אבל דואגות שגם בעיתות משבר לא יחסר כלום, וזה קריטי. קשה לקבוע ענף אחד מוביל, אבל אין ספק שההייטק על כל גווניו והתעשיות הביטחוניות הם בקצה הטכנולוגיה, בקצה המכירות ובקצה הייצוא הישראלי לטובה".
עד כמה הממשלה מסייעת לתעשיות כחול־לבן כיום?
"לצערי, גם היום, למרות שינוי חיובי קל שהיה לאחרונה, הממשלה לא מאוד מסייעת לתעשייה. משרד הביטחון בהחלט מסייע. שם הבינו עוד לפני המלחמה, וביתר שאת אחריה, שחייבים להסתמך רק או בעיקר על תעשייה ישראלית. לכן צבר ההזמנות שמגיע לתעשיות הישראליות הביטחוניות - ואני לא מדבר רק על הגדולות שעושות עבודה נפלאה, אלא כל שרשרת ההספקה שלהם, שכוללת לא מעט חברות אחרות, כי על כל חברה גדולה יש מאות חברות אחרות שמספקות - מכלול דברים הזה מביא לכך שהרכש הביטחוני עוזר ומסייע. אבל מעבר לזה, אם נסתכל מסביב, אנחנו עדיין נלחמים עם הממשלה על העדפת תוצרת הארץ, וחבל שזה המצב.
"גם עתה, כמו שאנחנו רואים, כל העולם מתכנס להעדפת תוצרת מקומית. Make America Great Again של הנשיא טראמפ, מבוסס, והוא אומר זאת בריש גלי, להביא תעשייה לארצות הברית, להוסיף עוד מקומות עבודה, להוסיף עוד תוצר, כתוצאה מחשיבותו של התוצר התעשייתי. הדבר הזה בהחלט משמעותי, אבל בעוד ממשלות עושות את זה בהרבה מקומות בעולם, הממשלה שלנו לא מסייעת לנו מספיק היום; לא ברכש כחול־לבן, לא בתוכניות עידוד למפעלים קטנים־בינוניים, לא בהשקעה בציוד ולא בהשתדרגות.
"ועדיין, למרות חוסר ההשקעה, אני שמח להגיד, שבחמש השנים האחרונות, משפל של 11.8% מהתמ"ג של תעשייה ללא הייטק, כבר עברנו את 12%, ואני מקווה, שנמשיך לעלות בתוצר התעשייתי".
האם וכיצד משלבים בתעשייה בינה מלאכותית?
"לשמחתי, כבר היום על קווי ייצור, בניתור קווי ייצור, בניתור פעולות, בשדרוגים ובעשייה של ייצור ממוחשב, לבינה המלאכותית יש לא מעט אפליקציות שכבר עתה משמשות את התעשייה. הבינה החכמה מצויה במחלקות מו"פ, וגם בתכנון נעזרים בכלי בינה מלאכותית. עדיין, ואני חושב שתמיד, יידרש המגע האנושי, המוח האנושי, לנהל את הבינה המלאכותית, אבל בהחלט בתקופות כאלה לעולם המערבי וגם לישראל חסר כוח אדם שיפתח טכנולוגיות. בנוסף צריך לזכור, שהדבר הזה יקר מאוד. בינה מלאכותית יכולה לחסוך ולעשות חלק ניכר מהדברים".
עד כמה החלטת המכסים שיזם הנשיא טראמפ תשפיע על התעשייה הישראלית?
"אנחנו במהלכו של אירוע, וקשה לנחש. אנחנו עדיין מקווים וסומכים על הסנטימנט החיובי כלפי ישראל, הן של הנשיא טראמפ והן של צוותו, שישראל תוחרג בהמשך הדרך מהמכסים, אחרי סגירת כמה פינות או תיקונים שהאמריקאים מבקשים. והיה ולא יהיו החרגות כלל, נקווה שנהיה על הסף הנמוך ביותר, של 10%. ארצות הברית היא יעד ייצוא דרמטי לישראל, ורבע מהייצוא הישראלי מגיע אליה. אנחנו לא יכולים להפסיד פה, אנחנו לא יכולים לסגת בייצוא הישראלי, יהיה פה נזק עצום. ולכן חשוב שבעתיים לייצר עם האמריקאים את השיח הנכון והמכבד לשתי המדינות, ולהשיג את מה שנדרש".
האם הממשלה כשלה בטיפול בגזירת המכסים? ומה נדרש, לדעתך, כדי לרצות את הנשיא טראמפ?
"מערכת המכסים של טראמפ הפתיעה את כולנו; כלומר ידענו שהולך להיות מהלך, לא ציפינו שהוא יהיה כך, גם לא ציפינו שהחישוב יהיה כזה. אני חושב שהממשלה הייתה צריכה לדאוג עוד לפני כן למצוא פתרונות לחלק מהדרישות האמריקאיות, ואז ייתכן שהיו שמים אותנו היום במקום הרבה יותר טוב. יש לפתור את סוגיית המכסים המעטים שעוד נותרו בינינו לבין ארצות הברית, ויש דרכים לעשות זאת: מחד יש להוריד את שארית המכסים, אבל לעזור בתקצוב ישיר לחקלאות ולתעשייה החקלאית, ומצד שני היה צריך לקבוע מזמן את הרפורמה 'מה שטוב לארצות הברית - טוב לישראל'. ארצות הברית נפגעה לא מעט ברפורמה 'מה שטוב לאירופה, טוב לישראל'. הם חשבו שבתור הידידים הקרובים ביותר שלנו, אם כבר עושים רפורמה כזאת, אז ארצות הברית תחילה, וייתכן שבצדק. ולכן הממשלה צריכה כבר עכשיו, כבר שלשום, לעשות את אותה רפורמה".
עד כמה אפשרי לתעשייה הישראלית לשתף פעולה עם תעשיות מדינות ערב, ולחזק את הקשרים איתן?
"אין ספק שכלכלה וקשרים תעשייתיים חשובים מאוד. הייתי בין הישראלים הראשונים שהגיעו לבחריין ובהמשך לאמירויות, עוד לפני שהגיעו הפוליטיקאים. לפני כן היה סחר, אבל ללא פומביות וללא הבנה של מוצרים ישראליים. כשנחתמו 'הסכמי אברהם', בהחלט התקבלנו בחיבה יתרה במדינות ההסכמים המיוחדים הללו, ולראיה היקף הסחר עם האמירויות שהלך וגדל כל שנה, והגיע למעשה מכלום למיליארדים. עדיין אפשר לעשות הרבה יותר.
"אני חושב שבזמן האחרון אנחנו לא משקיעים מספיק בחימום היחסים עם האמירויות, ולכן אני מתכוון, יחד עם עוד מנהיגים כלכליים, לצאת לאמירויות בקרוב, כדי לחזק מחדש את הקשרים. אני יודע שהמגזר העסקי באמירויות קיבל אותנו אז בחיוב, עדיין נשארו קשרים, והרצון הוא בהחלט להרחיב את הקשרים. אנחנו רואים פוטנציאל גדול, וכמו בכל דבר, כלכלה חשובה ככלכלה, אבל היא גם מחזקת את הקשרים המדיניים. אני גם מצפה בכליון עיניים לנורמליזציה עם סעודיה, כי הפוטנציאל הכלכלי לכך, עבור מדינת ישראל, גדול שבעתיים".
האם תמליץ לחיילים שמשתחררים, לרכוש מקצוע בתחומי התעשייה? ובאיזה תחום מלבד ההייטק?
"אף שהתעשייה הישראלית לפעמים נחשבת כעבודה קשה, עם 'סרבל כחול', היום רוב העבודה בתעשיות, רוב המפעלים שבעבר נחשבו מפעלי לואו־טק, היא לגמרי הייטקיסטית. המיכון הייטקיסטי. ברוב המקרים היצרן, עובד התעשייה, לא עובד יותר על הקצה, על התנור, על קו ייצור חם, אלא על מכונה ממוחשבת שעושה את רוב הדברים. כן, יש עדיין קצת עבודות שמוגדרות משום מה 'מלוכלכות', אבל היום אנחנו מביאים לא מעט עובדים זרים, וכבר קלטנו על־פי זה עובדים זרים, שבהחלט יוכלו לעשות את העבודה הזאת.
"הצעיר הישראלי, ככל שהוא לא רוצה לרכוש תואר, בהחלט יכול, אם יש לו נטייה. מהנדסים נדרשים היום בתעשייה, ומרוויחים שכר גבוה מאוד, עם פיתוח קריירה מצוין. מי שלא רוצה ללמוד הנדסה, יכול להיות הנדסאי, אבל גם מי שלא רוצה ללמוד, יש לנו הרבה תוכניות 'און־דה־ג'וב טריינינג', שבהן רוכשים מקצוע, כמו למשל מפעיל מכונת CNC ואף רתכים. אם פעם רתך נחשב מקצוע פשוט, יש היום רתכים קרים, אורביטליים, שמייצרים עבודות אומנות ומרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש כשכר. המקצוע הזה הוא כבר מקצוע אומן בעל ערך. ולכן מי שלימודים לא קשים לו, ויש לו או לה ידיים טובות, יכולים למצוא בתעשייה בית ולפתח קריירה.
"יש לנו גם תוכניות של Life Long Learning, שבהן מפתחים כישורים גם במהלך העניין. ולכן הייתי ממליץ לצעירים שרוצים, יכולים ומתאים להם - לפתח קריירה, לבנות משפחה, לחיות בכבוד, ובהחלט להתפתח יחד עם התעשייה".
איפה תהיה התעשייה הישראלית בעוד עשור?
"זו שאלת מיליון הדולר. אחת המטרות עם כניסתי לתפקיד, הייתה להגדיל את המשקל של התעשייה באחוזים מהתמ"ג הישראלי, גם בנטרול ההייטק, כי ההייטק כמובן צומח ולוקח את התמונה למעלה. הצלחנו להגדיל את החלק של התעשייה בתמ"ג. אבל אם הייתי רואה לפני חמש שנים את מה שיעבור עלינו במהלכן - את התלות של ישראל וביטחון ישראל בתעשייה, בתעשיות הביטחוניות, בתעשיות המזון, בתעשיות הטואלטיקה ואחרות - לא הייתי מאמין. ולכן לנחש היום, אפילו שנה קדימה – קשה. אבל כמי שמאמין בתעשייה, אני בטוח שזו הישראלית תלך ותתחזק. היא תקנה מקום גדול עוד יותר בשיקום כלכלת ישראל אחרי המלחמה. היא תפתח עוד שווקים בחו"ל ותביא גאווה ישראלית רבה, בין שבהייטק, בתעשיות ביטחוניות, בתעשיות אנרגיה ועוד הרבה תעשיות, שקצרה היריעה מלפרט. אני בעיקר בטוח, שהתעשייה הישראלית תייצר ישראל חזקה יותר, נכונה יותר.
"חשוב לא פחות, רובה של התעשייה נמצא בפריפריה. התעשייה מייצרת בה מקומות עבודה שווים, מביאה אליה אוכלוסייה איכותית ומשדרגת לא מעט את התעסוקה לאוכלוסיות הקיימות, מביאה למצב של שוויון חברתי ולצמצום פערים. ובכל הדברים האלה, אני גאה מאוד בתעשייה, מאמין בה, ובטוח שבעוד עשור שנים היא תגרום לישראל להיות חזקה יותר, שוויונית יותר ויפה יותר".
