הבחירה ליו"ר ועד הבית בבניין הממוקם ביפו סידרה לבת הזוג של הפנסיונר שהלך לעולמו, וקיבל פנסיה מקרן הפנסיה הוותיקה מבטחים, פנסיה לכל חייה. השניים לא היו נשואים ונקבע כי האישה היא ידועה בציבור של המנוח והתגוררה עמו בדירה בעיר. כך עולה מפסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בת"א.
השופטת יפית מזרחי-לוי, דנה בתביעה שהגישה האישה בשנות השבעים לחייה נגד קרן הפנסיה הוותיקה מבטחים להכיר בה כידועה בציבור של בן זוגה שהיה פנסיונר של מבטחים. זאת, על מנת שתוכל לקבל קצבת שארים לכל ימי חייה. קצבת שארים היא סוג של רשת ביטחון: כאשר אדם שקיבל פנסיה הולך לעולמו, קרן הפנסיה ממשיכה לשלם סכום חודשי, בדרך כלל 60% מהפנסיה של המנוח, לבני משפחה זכאים כמו בן או בת הזוג. המטרה היא שהאלמן או האלמנה לא יישארו ללא הכנסה.
בנובמבר 2016 נפטר המנוח, והתובעת, שהייתה בת זוגו, טענה באמצעות עו"ד רוני שרעבי ועו"ד טל שרעבי כי היא ידועה בציבור שלו וכי יש להכיר בה כאלמנתו. מפסק הדין עולה כי על פי תקנון מבטחים, ידועה בציבור של מבוטח שנפטר במעמד פנסיונר זכאית לקצבת שארים בגובה 60% מהפנסיה האחרונה ששולמה, ובלבד שתוכר כ"אלמנת פנסיונר". עיקר המחלוקת בין הצדדים עסקה בשאלה אם התובעת התגוררה וניהלה משק בית משותף עם המנוח בשנתיים האחרונות לחייו על מנת להיות זכאית לקבלת קצבת שארים.
התובעת טענה כי היא הייתה בזוגיות עם המנוח 13 שנים קודם לפטירתו, ושהיא חיה אתו וניהלה עמו משק בית משותף בשנתיים האחרונות לפטירתו. מבטחים טענה שהתובעת לא הציגה ראיות אובייקטיביות להוכחת מקום מגוריה, ושעל פי הצהרות ודיווחי התובעת עצמה, מקום מגוריה הוא בדירת עמידר בדרום הארץ, מה שמוכיח כי לא התגוררה עם המנוח. כמו כן, טענה מבטחים כי התובעת לא הוכיחה תלות כלכלית ושיתוף כלכלי עם המנוח.
יש לציין כי למרות שהתובעת הציגה בפני רשויות המדינה מצג שווא לפיו היא מתגוררת בדירת עמידר בדרום הארץ, בית הדין קבע כי היקף הראיות לכך שהיא התגוררה בבית המנוח הוא משמעותי מספיק "כדי לסתור את החזקה הנוצרת מהצהרות התובעת".
עוד קבע בית הדין לעבודה כי הראיות המרכזיות למקום מגוריה של התובעת קודם לפטירת המנוח הן העובדה שילדי המנוח הגישו נגדה תביעה לפינוי מושכר מדירת המנוח. ההליך שהגישו ילדי המנוח הסתיים בפשרה בו שילמו הילדים לתובעת 200 אלף שקל בתמורה לוויתור על זכויותיה בנכסי המנוח. בית הדין קבע בהקשר זה כי "תוצאת ההליך מלמדת על זכות לכאורית שהייתה לתובעת בדירה כידועה בציבור ".
פרט מרכזי נוסף אליו התייחס בית הדין קשור היה לעובדה שהתובעת נבחרה כיו"ר ועד הבית בה היא התגוררה עם המנוח ביולי 2016. בהקשר זה קבעה השופטת כי "אף שהתובעת נבחרה כיו"ר ועד הבניין רק ביולי 2016, יש להניח שהיא התגוררה בדירה לפני כן כיוון שלא סביר שדיירי הבניין יבחרו אדם שהם אינם מכירים כלל". כמו כן, במהלך המשפט העידו קרובי משפחה של המנוח כי השניים היו ביחד "סביב לעשור" ושהיא טיפלה בו בסוף חייו ושהם גרו ביחד.
לבסוף, קבע בית הדין לעבודה כי "העדויות ששמענו אינן מותירות ספק ביחס לשאלה אם התובעת גרה בדירת עמידר . הצהרותיה הכוזבות של התובעת לרשויות בעניין זה, כפי שהיא הודתה, אינן מאפילות על העובדות שהוכחו במסגרת הליך זה שהתובעת גרה בדירת המנוח".
למרות שהתביעה התקבלה קבעה השופטת כי לאור הצהרותיה של התובעת לרשויות על מגוריה בדירת עמידר בדרום הארץ, "אנו סבורים שמבטחים עמדה על ניהול הליך בצדק וכי אין מקום לפסוק נגדה הוצאות".
עורכי הדין רוני וטל שרעבי המייצגים האישה מסרו בתגובה: "פסק הדין נגד מבטחים מהווה אבן דרך משמעותית בהגנה על זכויות "ידועים בציבור" וביישום המבחנים להכרה בהם. חשיבותו המרכזית של פסק הדין טמונה בקביעת בית הדין כי המציאות העובדתית והחיים המשותפים בפועל גוברים על הצהרות פורמליות, אפילו כאלו שניתנו לרשויות המדינה. בית הדין השכיל ליישם את "מבחן החיים" המותאם למורכבות של זוגיות ב"פרק ב'", תוך הכרה בכך שניהול משק בית משותף בגיל מבוגר אינו מחייב תלות כלכלית מוחלטת או מיזוג נכסים טוטאלי. ההחלטה להכיר בתובעת כאלמנת פנסיונר, למרות מצגי שווא קודמים מול רשויות אחרות, מדגישה כי בבחינת התא המשפחתי, המשקל המכריע יינתן לראיות מהשטח – כגון עדויות בני משפחה, טיפול מסור בעת חולי ומעורבות חברתית משותפת".
מעמיתים (מבטחים הותיקה) נמסר בתגובה כי בכוונתם לערער על פסק הדין בבית הדין הארצי לעבודה.
