מדינת ישראל נמצאת בעיצומו של אירוע בריאות הנפש הגדול בתולדותיה, מאז פרצה חרבות ברזל לפני יותר משנתיים. המספרים הרשמיים מדברים על אלפי לוחמים ולוחמות שזקוקים לסיוע, אך מאחורי הסטטיסטיקה מסתתרים עשרות אלפים שחיים ב"שטח המת" של המערכת. הבירוקרטיה המתישה, התורים הארוכים והקושי להודות ב"פציעה השקופה", גורמים לרבים מהם לוותר על עזרה עוד לפני שהתחילו. אל תוך הוואקום הזה נכנסת עמותת "לצמוח כמנצחים", שעל פי המייסד והיו"ר צוריאל פרידמן, "נולדה מלילות ללא שינה, דם יזע ודמעות כדי שאף חייל לא יישאר לבד בחושך", שהוא בעצמו לוחם לשעבר, הסובל מפוסט טראומה.
סיפורו של פרידמן בן ה-30 הוא מסע בין חיים למוות, ובחזרה לחיים. על אף שאינו מתבייש במה שעבר עליו, ומוכן לחלוק את ניסיונו האישי כדי לסייע לאחרים, כבר בתחילת השיחה הוא מבהיר: "אני לא הסיפור, העמותה והחיילים הם הסיפור".
הוא נכה צה"ל המתמודד עם פוסט-טראומה מורכבת ופגיעה פיזית. פרידמן הגיע למקום הכי נמוך שאדם יכול להגיע אליו, ואף ניסה לשים קץ לחייו בתלייה. למזלו, החבל נקרע, והוא החליט לקחת את כל החוויות האלו ולהפוך אותן למנוע צמיחה. "מה שהביא אותי לאובדנות הייתה הבדידות. התחושה שלא רואים אותך, שלא מבינים", הוא משחזר בגילוי לב מרעיד. "העובדה שאני מדבר איתך היא נס, אבל היא גם מחויבות".
פרידמן, החליט לבחור בחיים, ואף להקדיש את חייו כדי לסייע למי שמרגישים את הבדידות האכזרית שהוא חווה. ב-2022, הוא הקים את העמותה והחל לסייע להלומי קרב במודל ייחודי שבנה על פי ניסיונו האישי. "הבנתי שהכדורים והטיפולים הקונבנציונליים לא מספיקים לי. חיפשתי כלים טבעיים, ספורט, עבודה מנטלית, חיבור בין גוף לנפש. חקרתי את עצמי ויצאתי לעבוד עם נוער בסיכון, מתמודדי טראומה והלומי קרב. ראיתי שהשילוב של פריקת אנרגיה פיזית, יחד עם מעטפת חברתית, הוא הכלי המנצח".
אמונה, בחירה, אחריות, משמעות
העמותה החלה בפעילות בשנת 2022, ופרידמן פיתח בעצמו את המודלים לטיפול במי שסובלים מטראומה והלם קרב. שום דבר לא הכין אותו, ובעצם את כולנו, לצונאמי שהגיע אחרי שבעה באוקטובר. מאז אותה שבת שחורה, הטלפון שלו לא פסק מלצלצל, והוא הבין שיש צורך בהרחבה מיידית של הפעילות. בשמונה באוקטובר הוא כבר גייס משרד בתל אביב, והחל לקלוט לוחמים שחזרו מהקרבות בכפר עזה ובבארי. כיום, העמותה מלווה קרוב ל-3,000 חיילים, מילואימניקים ואנשי כוחות הצלה (זק"א ומחנה שורה), כשהיא מעניקה להם מעטפת הוליסטית ללא עלות.
"השיטה שלנו מבוססת על שלושה עוגנים: "אמונה, בחירה ואחריות", מסביר פרידמן. "אמונה שיכול להיות טוב יותר, בחירה להסתכל לחיים בלבן של העיניים, לקיחת אחריות על החיים ולצאת מהמקום הקורבני".
מה אתה שומע מהלוחמים שמגיעים מהחזית?
"הם מגיעים עם פחד. הם לא מבינים מה קורה לגוף שלהם, לא מבינים איך להתמודד כשהוא מגיב אחרת ממה שהם רגילים. יש חיילים שמתעוררים מליל סיוטים, ומגלים שעשו פיפי במיטה. ישב מולי חייל שבכה מהשפלה. שמתי לו יד על הכתף ואמרתי לו: ‘אחי היקר, גם לי זה קרה לפני יומיים’. באותו רגע המחיצות נופלות. אני יודע מה הם עוברים ובעצמי מתמודד עם השדים האלו כל יום, אבל התחושה שיש מישהו שמלווה ועוטף אותך, מאפשרת להם לראות את האור בקצה המנהרה, להאמין שאפשר לקום מזה".
כיום מונה העמותה 70 אנשי צוות, אך פרידמן לא נח ומרחיב את תחומי הפעילות. לאחרונה, הקימו חברי העמותה את פרויקט "מעגל איתנה", המסייע גם לנשות המילואימניקים, מתוך הבנה שהבית כולו נפגע. "בעמותה אנחנו מספקים ‘עזרה ראשונה’ נפשית ופיזית ללא בירוקרטיה, הכוללת אימונים מנטליים (NLP) ליווי עסקי וקבוצות ספורט טיפוליות (אגרוף, ריצה ויוגה), שמחזירות את השליטה לגוף ולנפש, במודל של ‘אח בוגר’. הסיוע ניתן על ידי אנשי מקצוע שחלקם פוסט-טראומטיים בעצמם, מה שמייצר אמון מידי", מסביר פרידמן. "אנחנו לא רק מטפלים, אלא מעניקים כלים פרקטיים לקום בבוקר, להתגבר על הבושה ולמצוא סיבה לחיות. החל מהצבת מטרות הישגיות, ועד תמיכה כלכלית וסיוע למעגל המשפחתי הקרוב. זו בעצם מעטפת שלמה".
זה לא תפקידה של המדינה בעצם?
"המדינה לא הייתה ערוכה לכמות כזו של אנשים. אני לא תוקף את המערכת, אני קורא לה: תתייצבו!, יש לי חיילים שאין להם אוכל במקרר, שמגיעים לגירושין. אנחנו מקבלים תמיכה מסוימת ממשרד הביטחון, אבל זה טיפה בים. רוב הפעילות מבוססת על תרומות של אנשים פרטיים וקרנות כמו קרן היסוד ומפעל הפיס. העלות לשיקום חייל היא כ-6,000 שקלים לשלושה חודשים, סכום מצחיק לעומת הערך של הצלת חיים. הגישה שלי היא לא ל’התקרבן’, לא לשקוע בטראומה ולא לבכות על מה שיש, אלא לגייס גם את המדינה. זו בעצם קריאת השכמה".
העבודה עם מי שסובלים מפוסט טראומה, דורשת יכולת להכיל רגעי קצה: מהתפרצויות בכי ועד "קיפאון", תוך מתן תחושת ביטחון שהמטפל מבין בדיוק מה עובר על הלוחם ולא נרתע מהפציעה השקופה. עבור פרידמן, המפגש היומיומי עם הכאב, מציף לא פעם זיכרונות ורגעים קשים. "המפגשים האלו פותחים פצעים כל יום מחדש. אני עדיין מתמודד עם התעלפויות וחוסר שינה, מתנייד עם כלבת שירות ונאבק בעצמי עם הכאב הזה. אבל כשאני רואה חייל שהגיע אלינו עם ורידים פתוחים אחרי ניסיון אובדנות והיום הוא מחייך, זה מה שנותן לי כוח. אני עושה את זה בשביל הילדים שלי, כדי שהעולם יהיה מקום טוב יותר עבורם".
מה התוכניות של העמותה לשנת 2026?
"להתפרס בכל הארץ. אנחנו גדלים עכשיו לאזור הבורסה ברמת גן, ורוצים להגיע לכל מקום שבו חייל זקוק לנו. המסר שלי ללוחמים הוא פשוט: אתם לא משוגעים, אתם גיבורים. הטראומה תישאר לכל החיים, אבל אפשר לחיות לצידה, לצמוח ממנה ולנצח והכי חשוב אתם לא לבד. ברמה הלאומית אני כל כך מקווה שהשקט יגיע לפה, ולא יצטרפו לעמותה לוחמים וחיילים חדשים שייכנסו למעגל הזה".
