ב-10 לאפריל ימלאו 100 ימים להשבעתו של ראש עיריית ניו יורק, זוהראן ממדאני, אך המציאות הכלכלית כבר טופחת על פניו, ומאלצת אותו לסגת בזו אחר זו מהבטחות הבחירות המרכזיות שלו. מול גירעון תקציבי של 5.4 מיליארד דולר לשנתיים הקרובות, העירייה בראשותו התקפלה בשקט משורה של התחייבויות בנושאי מיסוי, דיור ואכיפת חוק.
אנשיו של ראש העיר ממהרים להאשים את הירושה הקשה שקיבלו מקודמו בתפקיד, אריק אדמס, וחוזרים על המנטרה שעד סוף הכהונה ״דברים יראו אחרת״. אלא שמאוכזבי ממדאני נזכרים בדפוס המוכר של כמעט כל ראשי העיר לפניו: אלו שנבחרו על גלי הבטחות גדולות לשינוי, רק כדי לגלות עם תום הקמפיין שהרבה יותר קל להבטיח ניו יורק זולה, נדיבה וצודקת יותר, מאשר לנהל עיר שחיה על הוצאות קשיחות, תלויה לחסדיה של המושלת באולבני ונכנסת לעונת תקציב עם בור עמוק.
"זוהי הדוגמה הפוליטית הקלאסית להבטחה שניתנה - והבטחה שהופרה”, אמרה כריסטין קווין, יו״ר מועצת העיר לשעבר ומנהלת רשת מקלטים למשפחות, שהייתה אחת התומכות הבולטות של ראש העיר. ״המועמד ממדאני הבטיח לפעול בעד הרחבת תוכנית הסיוע בשכר דירה לחסרי בית ביומו הראשון בתפקיד. ראש העיר ממדאני בחר דווקא לאמץ את אותה מדיניות של קודמו ולהתנגד לה״.
בעוד גוברים קולות האכזבה בבסיס הבוחרים שלו, בקהילה היהודית והישראלית בעיר מתפתחת דאגה עמוקה יותר. רבים בקהילה חוששים כי ככל שראש העיר יתקשה להציג הישגים מוחשיים בחיי היום-יום של התושבים, הוא יחפש דרכים קלות לרצות את האגף השמאלי-פרוגרסיבי של מפלגתו, בין היתר באמצעות החרפת רטוריקה וקידום צעדים אנטי-ישראליים.
הנסיגה המהדהדת ביותר של הממשל החדש נוגעת למדיניות המיסוי. בחודש שעבר איים ממדאני להעלות את מסי הארנונה בעיר בשיעור חד של 9.5%. המהלך נועד לשמש אמצעי לחץ על מושלת מדינת ניו יורק, קאת׳י הוקול, במטרה לאלץ אותה להעלות את מס ההכנסה לעשירים ולתאגידים. בפועל, האיום עורר התנגדות מיידית. מחוקקים דמוקרטים מתונים ונציגים של בעלי בתים שחורים דחו את הרעיון על הסף, והבהירו כי הצעת המס היא אירוע שיטלטל את האוכלוסייה השחורה ומעמד הביניים.
מתיחות בתוך המפלגה
בפגישות סגורות עם תומכיו מהמפלגה הסוציאליסטית, שבמידה רבה סללו את דרכו לניצחון בבחירות - הובהר לממדאני שאם יקדם את המהלך, הוא יוותר ללא גב פוליטי. המושלת, שהצהירה שוב ושוב שתסרב לעלות מסים, זעמה, וממדאני נאלץ להודיע בשיחות סגורות כי הוא נסוג. גם מי שלא שמע אותו מודה בכך בקולו, בוודאי הבחין בהיעדרו הבולט של ראש העיר מעצרות פומביות של המנטורים הפוליטיים שלו, חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו-קורטז והסנאטור ברני סנדרס, שנועדו לדרוש מיסוי על עשירים. אחרי שנעדר כבר משתי עצרות כאלו, ממדאני הודיע שככל הנראה לא יגיע לעצרת המתוכננת של סנדרס גם ביום ראשון הקרוב, והותיר את המארגנים - רובם תומכים מרכזיים בקמפיין שלו - המומים.
מהצד השני ממדאני מיהר להכריז על תמיכתו בבחירתה מחדש של הוקול - בין אם מרצון ובין אם מתוך הבנה שבאין תחרות אמיתית באופק, היא צפויה לזכות בלאו הכי. אפילו כלי התקשורת הליברליים של העיר כמו הגות׳מיסט והניו יורק טיימס שינו את הטון. הטיימס, למשל, שאמנם התרחק מממדאני לפני הבחירות, אך מאז שנכנס לתפקידו העניק לו סיקור אוהד בגלוי - דיווח בהרחבה על ההברזה והזיגזג, והסיקור מתחיל להיות דומה לזה של ראשי עיר קודמים שנכנסו לתפקיד בקול תרועה - אך לאט לאט תדמיתם נסדקת.
הפער בין הבטחות למציאות בולט במיוחד בטיפול במשבר הדיור ויוקר השכירות בעיר. בקמפיין הבחירות שלו, הבטיח ממדאני לבטל לאלתר את הערעור המשפטי שהגישה העירייה נגד הרחבת תוכנית הסיוע בשכר דירה לחסרי בית (CityFHEPS). אולם כעת, לנוכח המצוקה התקציבית, החליט ראש העיר כאמור לאמץ את מדיניותו של קודמו אריק אדמס והגיש את הערעור לבית המשפט. ממדאני טוען כי מועצת העיר חרגה מסמכותה וכי אין באפשרותו לממן את התוכנית, שעלותה צפויה לזנק מ-1.2 מיליארד דולר כיום ל-4.7 מיליארד דולר עד שנת 2030. פעילי דיור כמו קווין זעמו על ההחלטה, קראו לה ״סכין בגב״ והסבירו כי הסיוע המקומי קריטי דווקא עכשיו יותר מתמיד, לאור הקיצוצים של הנשיא טראמפ בתקציבי הרווחה הפדרליים.
זיגזג גם בתחבורה הציבורית
הצעת התקציב הראשונית של ממדאני, שעומדת על 127 מיליארד דולר, פגעה גם בתקוות של פעילי הסביבה ושוחרי התרבות. למרות התחייבותו להקצות אחוז שלם מתקציב העירייה לפארקים וחצי אחוז לספריות הציבוריות, התקציב בפועל מייעד לפארקים 0.57% בלבד (709 מיליון דולר) ולספריות רק 0.39% (456 מיליון) - סכומים נמוכים אפילו מהתקציבים של השנה שעברה. נתוני העירייה מראים כי תקציב הפעילויות לציבור הרחב של מחלקת הפארקים - כלומר מה שאינו מוקדש לתחזוקה שוטפת אלא למתקני ספורט, חוגים ובריכות - התרסק מ-31% בשנות ה-60 ל-5% בלבד כיום. בתגובה, החלו פעילי סביבה לארגן הפגנות מחאה מחוץ לבניין העירייה.
גם בתחומי התחבורה וביטחון הציבור, ההבטחות הגרנדיוזיות לאוטובוסים בחינם ורפורמות עמוקות במשטרה הצטמצמו לצעדים קוסמטיים בהרבה. ממדאני הבטיח לפרק את יחידת ה-SRG - כוח קומנדו משטרתי שהוקם במקור ללוחמה בטרור, אך בפועל נשלח בעיקר לפיזור הפגנות באלימות ועורר זעם ציבורי. הוא גם התחייב לסגור את ״מאגר הכנופיות״ - רשימת מעקב משטרתית חשאית ושנויה במחלוקת המתייגת צעירים, בעיקר בני מיעוטים, כפושעים, גם ללא משפט או עבר פלילי. הוא הבטיח בנוסף להקים מחלקה עצמאית לביטחון קהילתי בתקציב עתק של מיליארד דולר.
בפועל, המהלך המרכזי שלו הסתכם בצו ביצוע שהקים גוף מתאם קטן בתוך משרד ראש העיר. על פירוק היחידה המשטרתית אין עדיין שום החלטה סופית, ועל מאגר הכנופיות הוא ממעט לדבר. מעל לכל אלה, הבייס הפרו-פלסטיני מתקשה לסלוח לממדאני על ההחלטה להשאיר בתפקידה את המפכ״לית היהודיה, ג'סיקה טיש, שמונתה בתקופתו של אדמס ונחשבת ליד ימינו הקשה שפיזרה את ההפגנות הפרו-פלסטיניות בקמפוסים וברחבי העיר.
הזגזוג ניכר גם במגרשו הביתי בקווינס, שם הרבה לערוך עצרות בחירות על "צדק מרחבי" ותחבורה ציבורית. אנשיו בחרו להקצות 43 מיליון דולר לפרויקט QueensWay - טיילת ירוקה וצרה שתוקם על תוואי של מסילה נטושה, בדומה לפארק המסילה אצלנו בתל אביב. פעילי תחבורה שהצביעו לממדאני הזהירו אותו כי המהלך קובר למעשה את פרויקט הרכבת QueensLink - שנועד להפוך את אותה מסילה לקו רכבת תחתית, ושעבורו ממדאני עצמו נלחם בעבר. לטענתם, תושבי הרובע משוועים לפתרונות הסעה המוניים - לא עוד ״שבילי אופניים מפונפנים״. המצדדים בפארק, לעומת זאת, טוענים שהשכונות צריכות ריאות ירוקות ושרכבת רק תרעיש ותפריע לתושבים הסמוכים למסילה.
6 צפייה בגלריה
עצרת תמיכה בממדאני בקווינס - המגרש הביתי
(צילום: STEPHANIE KEITH / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
דוכני מזון ופינוי זבל מקבלים מענה
אבל ישנם תחומים שבהם ממדאני מגלה דחיפות, תשומת לב וחדוות ביצוע יוצאת דופן. הוא הכריז למשל על התקנת 30 מתקני שירותים ציבוריים נוספים ברחבי העיר - נושא שולי אך כאוב בעיר עם שירותים ציבוריים אחד לכל 5,800 תושבים, ואולי הקונצנזוס הרחב היחיד כיום בניו יורק. הוא גם הכריז מלחמה על ״עמלות הזבל״ (Junk fees) שמערימים חדרי כושר על מינויים חודשיים, ועל בתי מלון שגובים "דמי אתר נופש" שערורייתיים גם כשמדובר בבניין דירות מתפורר באמצע טיימס סקוור.
אתמול (רביעי) העירייה גם הכריזה על הקמת משרד חדש לשירותי דוכני מזון רחוב, וזאת על אף שלא ברור מהיכן יגיע תקציבו - במיוחד בשבוע שבו העירייה פרסמה הנחיה לסוכנויות השונות לאתר קיצוצים רוחביים של 1.5% במטרה לחסוך יותר מ-1.7 מיליארד דולר. המשרד החדש ישרת כ-23 אלף רוכלים וינפיק 21,500 רישיונות חדשים בחמש שנים הקרובות, במטרה להסדיר את מעמדם של מוכרי מזון החלאל - נושא שהפך לאחד מסימני ההיכר הבולטים של ממדאני. כמה מהסרטונים הוויראלים ביותר שלו בקמפיין הציגו אותו זולל מנות גירוס כבש ופלאפל על אורז ברחוב, מבטיח להיאבק ב״חלאלינפלציה״ - אינפלציית מחירי מזון החלאל. המהלך נועד למגר את השוק השחור של אישורי הרוכלות שהחריף תחת ממשלים קודמים. למרות התנגדות עזה מצד בעלי המסעדות הממוסדות, ממדאני הצהיר כי ״רוכלי הרחוב אינם בעיה שיש לפתור, אלא קהילה שיש לתמוך בה״.
6 צפייה בגלריה
ממדאני בתפילה לכבוד עיד אל-פיטר בברוקלין. לפחות ב"חלאלינפלציה" הוא מבטיח להיאבק
(צילום: pencer Platt/Getty Images/AFP )
רבים ממצביעיו עדיין מרוצים מדרך התקשורת הבלתי אמצעית שלו: "הוא ממשיך עם סגנון הסרטונים מהקמפיין, עם המסרים הקליטים. אני מרגיש שהוא מדבר אליי, וסוף סוף יש פה ראש עיר שהוא באמת אחד משלנו", העיד עמנואל, עורך וידאו ישראלי-אמריקאי שהצביע ממדאני בבחירות.
מה שבטוח הוא שממדאני טרם אמר את המילה האחרונה, אבל גם עם סיומם של 100 ימי החסד, הכהונה שלו מתחילה להצטייר ככזו שתימדד לפי השאלה על מה הוא מוכן לוותר. ככל שהבטחותיו הכלכליות והחברתיות קורסות אל תוך הבור התקציבי, והבוחרים זועמים על הפער שבין "המועמד" ל"ראש העיר", כך גובר החשש בקהילה היהודית שהוא יחפש "מפלט אידיאולוגי זול" כדי לפייס את הבייס הפרוגרסיבי הזועם.
הדרך הקלה ביותר לספק להם "דם", מזהירים בקהילה, תהיה פנייה נגד ישראל. ממדאני, מבחינתם, כבר מעורר חשד עמוק: מיד עם כניסתו לתפקיד הוא מיהר לבטל את הצווים של אדמס נגד חרמות על ישראל וסביב הגדרת האנטישמיות, וכיום הוא נשמע מהוסס מאוד לגבי חקיקה של מועצת העיר שנועדה ליצור אזורי חיץ סביב בתי כנסת למניעת הפגנות.
קהילה יהודית שגם כך הייתה חרדה ממועמדותו, צופה כעת בראש עיר שנמצא בפלונטר תפעולי, וחוששת שהתסכול המוניציפלי שלו יתורגם מהר מאוד למדיניות עוינת. "ממדאני כבר הראה שהוא מוכן להתפשר על הכל - חוץ מהסוגיה הפלסטינית", אומר דיפלומט ישראלי בכיר. ״בינתיים זה מסתכם באירוח באחוזת גרייסי של פעילים אנטי-ציוניים כמו מחמוד חליל, ובאיומי סרק על ביטול מענקים לקורנל-טק בגלל שיתוף פעולה עם הטכניון - אבל אין לדעת לאן זה יתדרדר. כשאין כסף לפארקים או לספריות, הכי זול לחלק לבוחרים אידיאולוגיה על חשבון נתניהו״.
