ההתכתשות בין שר הכלכלה ניר ברקת לבין הממונה על התחרות, עו"ד מיכל כהן, שאותה הוא פועל להדיח כבר מאז 2023, היא לפני הכל ניסיון לגלגל לפתחה את תפוח האדמה הלוהט של יוקר המחיה.
אם הממונה, כפי שטוען ברקת, לא עשתה די בנושא, הרי שהכישלון של המשרד לטפל ביוקר המחיה אינו באשמתו הבלעדית של השר שספג אינספור ביקורות על כך שהמחירים רק ממשיכים לעלות גם בעתות מלחמה. נכון להיום, אף אחד מהם לא הצליח במשימה, וכלל לא בטוח שהפתרון הוא בידי השר או הרשות בלבד.
2 צפייה בגלריה
הממונה על התחרות מיכל כהן ושר הכלכלה והתעשייה ניר ברקת
(צילומים: נמרוד גליקמן, נחום סגל)
ברקת, לזכותו ייאמר, ניסה כמה יוזמות מרחיקות לכת כדי להילחם בתופעה, ובהן ההצעה לפרק יבואנים חזקים כמו שסטוביץ ודיפלומט, ולא לאפשר להם להחזיק יותר ממותג בינלאומי אחד – ונכשל. דווקא האוצר הוא זה שהסיר את ההצעה של ברקת מחוק ההסדרים.
מתברר שהנושא סבוך מאוד, וכרוכים בו היבטים משפטיים ואחרים רבים. הטיעונים המשפטיים של אותן חברות נגד ההחלטה כללו גם את חופש העיסוק, אי היכולת לאכוף על יצרן בינלאומי מי יהיה הזכיין שלו בישראל ועוד, ובכך שכנעו את האוצר לרדת מהעניין.
השר גם דרש מחברות גדולות כמו קוקה קולה וסנו להציג בפניו נתונים חסויים לגבי תמחור המוצרים שלהן, כדי לבדוק האם מחירם מופרז, זאת לאחר שלא נענו לבקשתו להימנע מהעלאת מחיר. החברות סירבו ולא מסרו נתונים לאחר ייעוץ משפטי שקיבלו לפיו החוק אינו מחייב אותן.
אחר כך דרש ברקת מהממונה לפתוח בחקירה נגד החברות שהשתתפו בגל עליות מחירים ב-2023 בגין חשד לתיאום מחירים. הממונה סירבה, ככל הנראה בגלל קושי להוכיח ששטראוס העלתה מחיר לאחר תיאום מחירים עם תנובה, שמצידה תיאמה עם אסם, וכן הלאה.
"מסרבת לקבל את מדיניות השר"
ב-2023 קרא ברקת לראשונה לכהן להתפטר בטענה כי יש משבר אי אמון ביניהם, וכי היא "מסרבת לקבל ולממש את מדיניות השר". הממונה התעלמה מדרישתו, וראשי רשות התחרות לשעבר ששלחו לו מכתב מחאה, טענו כי לא מתפקידה לאמץ את מדיניות השר והזהירו מפוליטיזציה של הרשות. יש לציין כי הרשות היא אכן גוף עצמאי שאינו נמצא תחת סמכות שר, ובכך היא אמורה להיות חפה משיקולים פוליטיים. לכן, כדי לפטרה נזקק ברקת להחלטת ממשלה – כי היא זאת שממנה את מנהל/ת הרשות.
סלע מחלוקת נוסף ביניהם: השר רצה שכהן תאיץ החלטה על הכרזת מונופולים. הן כהן והן קודמתה, מיכל הלפרין, היו נגד, בטענה שנדרשת עבודה מאומצת וממושכת כדי להוכיח שגוף הוא מונופול – החל מהחלטה מהי בעצם הגדרת השוק שלו, מיפוי המתחרים וכו', בעוד שבסופו של דבר, לטענתן, מדובר בצעד דקלרטיבי בעיקרו. האם העובדה שוויסוצקי היא מונופול בתחום התה הירוק והחליטות – הכרזה שכהן ביצעה – מונעת ממנה להעלות מחיר? נראה שלא.
גם הדרישה לעסוק במחיר מופרז לא נענתה על ידי כהן. ברשות התחרות תמיד גרסו שתפקידה לשמור על קיומה של תחרות אמיתית, ולא לפקח על המחירים. אגב, תביעה נגד תנובה בגין גביית מחיר מופרז על הקוטג' הסתיימה בהפסד התובעים. בהמשך נקבע כי יש קושי להגדיר מהו מחיר מופרז.
גם הטענה כי כהן אינה ממלאת את תפקידה קשה להוכחה. החקירה הממושכת שיזמה נגד ראשי חברות ורשתות מזון בגין תיאום עליות מחירים, הניבה כתבי אישום וקנסות גבוהים נגד שורה של ראשי חברות מזון מהגדולות במשק, בגין עבירה על חוק המזון והתחרות.
אולי כדאי להתפכח מהחשיבה שרשות התחרות יכולה לפתור את כל בעיות יוקר המחיה בישראל. נדרש הרבה יותר מזה, ובראש ובראשונה הורדת עלויות של חשמל, ארנונה ומים, למשל, לעסקים – עלויות שהן גבוהות מאוד לעומת מדינות אחרות בעולם. לשם כך צריכה הממשלה לדאוג לחלוקה צודקת בנטל ולתמרוץ מגזרים שאינם יצרניים להצטרף לכוח העבודה ולמשלמי המיסים, כדי לפנות תקציבים להורדת המע"מ על המזון ולדאוג, למשל, לסבסוד ישיר של החקלאים כפי שנעשה במקומות רבים בעולם, במקום שהצרכן יסבסד אותם.
כל עלייה במחיר החלב הגולמי שמשולם לרפתנים, עלייה שנקבעת על ידי הממשלה, גוררת אוטומטית, בסמכות הממשלה, עלייה במחיר המוצרים המפוקחים שמשלם הצרכן ועוד. ולכן, גם אם תוחלף כהן, ספק אם בכך תבוא הישועה בסוגיה הכאובה של יוקר המחיה.
