יצחק תשובה רשם אקזיט סמלי במיוחד בלב מנהטן, עם מכירת אחת הדירות המזוהות ביותר עם קו הרקיע של העיר – פנטהאוז מגדל השעון בשכונת טרייבקה היוקרתית. הנכס, ברחוב לאונרד 108, נמכר בסוף השבוע האחרון לאחר שיצא לשוק באפריל במחיר מבוקש של 19.25 מיליון דולר. המחיר הסופי וזהות הרוכש טרם פורסמו, אך עצם החתימה על החוזה מסכמת שנים של הערכות וספקולציות סביב הדירה האיקונית שמקיפה את השעון ההיסטורי ונחשבת לשילוב נדיר בין פאר תעשייתי של סוף המאה ה-19 לעיצוב מגורים עכשווי.
הדירה משתרעת על פני כ-814 מ"ר, לצד מרפסות רחבות ידיים בשטח כולל של 286 מ"ר, כולל מרפסת היקפית נדירה סביב בסיס מגדל השעון. היא בנויה כטריפלקס עם תקרות בגובה של למעלה מ-4.5 מטרים וחלונות קשת עצומים, הכוללים סלון פינתי כפול גובה עם אח דו צדדית, סוויטת הורים בשטח של 100 מ"ר הכוללת בר ביתי וחדר ארונות מואר באור דרומי טבעי, וכן חדר רחצה מרוצף שיש עם אמבטיה עומדת. גרם מדרגות מעוגל ומעלית פנימית מחברים לקומה העליונה, שבה אזור גמיש המשמש לסטודיו פרטי, יקב ביתי או חדר קולנוע – בהתאם לטעמם של הדיירים.
סמל היסטורי ויוקרה עכשווית
בקומה העליונה של הפנטהאוז נמצא סלון אמנות מרהיב בגובה של כ-4.9 מטרים, שנחשב לאחד מחללי המגורים הייחודיים בעיר. הקירות הגבוהים מאפשרים תלייה של יצירות גדולות, והחלל כולל גם בר קטן ושירותי אורחים. הסלון נפתח אל מרפסת פנורמית של כ-185 מ"ר, שמשקיפה אל קו הרקיע: מבניין האמפייר סטייט, ועד לגשרים על האיסט ריבר ונהר ההדסון. היא מעוטרת בפרטים האדריכליים המקוריים של המגדל: נשרים וגרגווילים מגולפים ביד, שנותרו מהבנייה במאה ה-19. מעליו מובילות מדרגות לולייניות עתיקות מברונזה אל בסיס מנגנון השעון עצמו, פריט אספנים נדיר שאינו משמש למגורים אלא נותר כסמל היסטורי.
דיירי הבניין נהנים גם מ-1,900 מ"ר של מתקנים הכוללים בריכת שחייה באורך כ-23 מטרים, ג'קוזי, סאונה, חדר אדים, חדר כושר, טרקלין דיירים עם מטבחון, חדר משחקים לילדים בהשראת השעון, מחסנים פרטיים, חניה מקורה עם חצר כניסה מחוממת ושירות קונסיירז׳ ושוער 24 שעות. הלובי המרכזי, שמשוחזר בסגנון הרנסנס האיטלקי, שומר על האלמנטים המקוריים באבן ובברונזה עם קשתות מוזהבות, רצפת שיש ותקרה מעוטרת, בעיצוב שנועד לחבר את ההיסטוריה המפוארת של המבנה עם היוקרה העכשווית של טרייבקה.
חדר המשחקים בהשראת השעון האיקוני
(צילום: Douglas Elliman)
העסקה הנוכחית מהווה סיומו של פרויקט ארוך שבמסגרתו הוסב המבנה ההיסטורי לשימוש מגורים. הבניין, שתוכנן בסוף המאה ה-19, שימש במשך עשרות שנים את חברת הביטוח ניו יורק לייף, ונחשב לאחת הדוגמאות המרשימות ביותר לאדריכלות התקופה. ב-1987 הוא הוכר כאתר לשימור רשמי בעיר ניו יורק, לאחר שכבר נרשם ב-1982 במרשם הלאומי למבנים היסטוריים.
הבניין משתרע על בלוק שלם בין הרחובות ברודווי, לאונרד, לפאייט וקתרין ליין, וחזיתותיו עשויות שיש לבן בעיבוד קלאסי שמדגיש את גובהו המרשים. הסמל הבולט ביותר שלו הוא כאמור מגדל השעון בעל ארבעת הלוחות, כל אחד מהם בקוטר של כ-3.6 מטרים, המיתמר מעל הקומה ה-12 וצופה לעבר ברודווי. בראש המגדל התנשא במשך עשרות שנים פסל ענק של האמן פיליפ מרטיני, אך הוא הוסר לאחר 1928 ונעלם מאז.
מגדל השעון וקו הרקיע של מנהטן
(צילום: Douglas Elliman)
הבניין נמכר לעיריית ניו יורק בסוף שנות ה-60, והוא שימש במשך עשרות שנים מבני בתי משפט ומשרדים עירוניים. רק בעשור הקודם החל תהליך הפרטה, שבסופו נמכר ליזמים פרטיים. ב-2013 רכשה את הנכס קבוצת אלעד שבבעלות יצחק תשובה עם שותפתה האמריקנית The Peebles Corporation מידי העירייה תמורת כ-160 מיליון דולר – עסקה שנחשבה אז ליקרה ביותר למכירת נכס עירוני בעיר. השותפות הובילה פרויקט הסבה רחב היקף, שבמסגרתו הותאם המבנה ההיסטורי למגורים והפך למתחם יוקרה הכולל כ-152 דירות במגוון גדלים. במסגרת השימור הותרו על כנם אלמנטים מרכזיים מן המקור, ובהם מגדל השעון, אולם הבנק הדו קומתי והלובי המעוטר בשיש ובברונזה. בעיצוב הפנימי והאמנותי נעשה שילוב בין מורשת ארכיטקטונית מהמאה ה-19 לבין שפת עיצוב מודרנית, עם לאונג׳ים פרטיים וחללים מרווחים.
אחד הלאונג'ים בפנטהאוז. שילוב בין אדריכלות מהמאה ה-19 לבין עיצוב מודרני
(צילום: Douglas Elliman)
קבוצת אלעד, שהחלה את פעילותה בצפון אמריקה בראשית שנות ה-2000, ביססה את שמה סביב פרויקטים איקוניים בניו יורק, ובהם מלון פלאזה במנהטן, שבו השקיעה מאות מיליוני דולרים בשיפוץ ובהסבה. המכירה הנוכחית של הפנטהאוז ברחוב לאונרד מסמלת היטב את האסטרטגיה של הקבוצה: רכישת מבנים בעלי ערך היסטורי, שימורם הקפדני והפיכתם לנכסי יוקרה עכשוויים שממשיכים ״לספר את סיפורה של העיר״.
קו הרקיע של ניו יורק ממגדל השעון ברחוב לאונרד 108
(צילום: Douglas Elliman)
הקרב על השעון ההיסטורי
אבל הדרך למכירת פנטהאוז מגדל השעון לא הייתה פשוטה. כבר בשלבי התכנון הראשונים התעוררה מחלוקת עקרונית סביב עצם הפרטת חלל השעון והחלפת המנגנון המכני ההיסטורי במערכת חשמלית. השעון האיקוני שוחזר עוד ב-1980 בידי שעונאי העיר מרווין שניידר ועוזריו, ונדרש אז למתיחה ידנית מדי שבוע. כשהחלה ההסבה למגורים ב-2014 כובו המנגנונים, וב-2023 הוחלפו סופית במערכת ממונעת.
המהלך עורר התנגדות מצד ארגוני שימור ותושבים, שעתרו נגד החלטת ועדת השימור העירונית שאישרה את שינוי הייעוד והגישה. ב-2016 קיבל בית המשפט העליון של מדינת ניו יורק את עתירתם וביטל את תעודת ההתאמה, אך שלוש שנים לאחר מכן הפך בית המשפט לערעורים את ההחלטה ואישר ליזמים להסב את חלל המגדל לשטח מגורים.
גם לאחר מכן המשיך המאבק הציבורי. שניידר ותומכיו קיימו מחאות שבועיות מול הבניין ותיעדו בעיות במנגנון החדש. לפי דיווחים מקומיים, לאחר המעבר לחשמל החלו תקלות חוזרות, ובעיקר נרשמה תקלה בלוח הצפוני הפונה לברודווי, שנעצר פעמים רבות על השעה 10:30. אנשי שימור הגדירו זאת ככישלון אכיפה מצד העירייה, וטענו כי אם המערכת הממוחשבת אינה מתפקדת באופן יציב, יש להשיב לפעולה את המנגנון המכני המקורי.
במקביל לעימות סביב השעון התמודדו היזמים עם שורה של עיכובים משפטיים ומסחריים. פינוי בתי המשפט העירוניים ששכנו בבניין נמשך זמן רב מהצפוי, ובמהלך השנים התנהלו תביעות הדדיות בין השותפים ובינם לבין בעלי תפקידים לשעבר בפרויקט. כל זאת התרחש על רקע ההתחייבות לעיריית ניו יורק לעמוד ביעדי פיתוח ומכירה. כספי ההסבה מומנו באמצעות הלוואות בנייה בהיקפים של מאות מיליוני דולרים, והשלב השיווקי הרשמי נפתח ב-2018. בשנים שלאחר מכן אוכלסו הדירות בהדרגה, והבניין עבר מיתוג מחודש תחת השם 108 Leonard, עד שלבסוף הפנינה האמיתית, הפנטהאוז במגדל השעון, הוצע למכירה בשנה שעברה. וכך, המחוגים ממשיכים לנוע, גם אם לעיתים לא בדיוק בזמן, מעל אחת העסקאות המסקרנות של נדל״ן יוקרה ניו יורקי עם חותמת ישראלית ברורה.
