אם תשאלו אנשים מיהו אייל ליאני, תקבלו שלל תשובות שאף אחת מהן לא סותרת את השנייה. איש אשכולות רנסאנסי, החובש מספר כובעים במולטי-טסקינג להטוטני: מוזיקאי מלחין ונגן כלי מיתר, משפטן מצטיין מאוניברסיטת ת"א, תובע צבאי במילואים, צייר שהציג שתי תערוכות, סופר שכתב שמונה ספרים, מדריך שחיה מוסמך, מוציא לאור. כזה הוא ליאני, שנבחר כאיש השנה בתרבות של ידיעות אחרונות ו-ynet.
אייל מגדיר עצמו: "בשלוש מילים אני מאפשר הבעה אמנותית. לכשעצמי אינני מעניין, הגשמתי את כל החלומות המקצועיים שלי".
אייל ליאני הוא גם שדרן רדיו בעל תוכנית ברדיו אזורי השפלה של תאגיד השידור הציבורי. פעיל חברתי שיזם קמפיין צום לסירוגין למען החטופים (צם 23 שעות כל יום מאז יום הכיפורים עד לשחרור החטופים).
גולת הכותרת של עשייתו היא כיו"ר הוצאה לאור ותיקה ומכובדת. ביתן הוציאה כ-3,500 ספרים, למשל ‘מלכוד 22’ של ג’וזף הלר. ספר חשוב בהוצאה הוא ‘הוכחות לוגיות בדבר קיומה של הנשמה’ מאת ד"ר משה קרוי, המנסה להוכיח את טיעון הדיכוטומיה בין הנשמה לגוף, וקובע כי הנשמה היא ישות רוחנית עצמאית ונצחית. בהוצאה נתפרסמו גם ספריו של ד"ר וויין דייר וספרים רבים של דן בן אמוץ וכן תרגומים קלאסיים של פלובר ובולגקוב.
אייל ליאני נולד באשדוד ברובע ב’, דור ראשון בישראל. כיום הוא מתגורר בקיבוץ גבעת ברנר כדי להיות קרוב לבנו - דור רביעי בקיבוץ הוותיק. "אשדוד של שנות השמונים הייתה נפלאה ונוראה כאחד. חוף ים בתולי ומזמין אך גם שממה תרבותית לילד אמן וחולמני כמוני. מצד אחד הייתי תלמיד מצטיין וגם ילד מקובל, שארגן מחאה על סילוקו של אחד התלמידים מבית הספר. מצד שני הייתי ילד צנום וחולמני, ‘חייזר’, השומע בווקמן בסתר מוזיקה קלאסית בקול המוזיקה. זוכרני שהלכתי לרכוש קלטת של החמישית של בטהובן, והמוכרת לא האמינה שאני רוצה דווקא ביצוע של הרברט פון קאראיאן, מנצח התזמורת הפילהרמונית של ברלין וחבר המפלגה הנאצית. הוצאתי 20 שקל ישן והיא נדהמה שאני אקשיב לזה בכלל. הייתי מקשיב לזה בסתר, כי אם היו יודעים בשכונה שאני שומע בטהובן הייתי חוטף מכות".
אייל הוא אוטודידקט שלימד עצמו 7 שפות. כמו כן, בגיל 20 לימד עצמו גיטרה והלחנה. מעיד על עצמו שקרא כאלף ביוגרפיות, מהן התרשם במיוחד מזו של מהטמה גנדי שהטיף לאמירת אמת ואי-אלימות. "חברי הטוב ביותר הוא ג’ימי הנדריקס הישראלי, שלמה מזרחי. כרגע אנו בטור הופעות, הנפתח בשיר "בלדה לעוזב קיבוץ". שלמה הוא מעבד הגיטרות המקורי של השיר מאת יענקלה רוטבליט בלחן של שמוליק קראוס".
אייל נרגש: "ברי סחרוף כתב את השורה האלמותית ‘לשלמה יש גיטרה בצבע לבן’ בשירו כמה יוסי. ניתחתי את זה בספרי השמיני (‘רשימת השמעה’), המנתח פזמוני צאן ברזל. הפקתי לברי סחרוף ולשלמה מזרחי הופעת איחוד בהאנגר נמל תל אביב".
ליאני חבר לאביטל אקו (מפיקת מופעי פארק הירקון של נועה קירל - 120 אלף צופים, ‘ברנרוק’) והם שוקדים יחד על רעיון למופע מחווה בהיכל התרבות עם ברי סחרוף, אהוד בנאי וג’וזי כץ במסגרת 60 שנה לגיטרה של שלמה. ליאני יראיין בקרוב בעניין זה, את מנכ"לית היכל התרבות, דורית קורל, לתוכניתו ברדיו.
ספרא וסייפא - משפטן מצטיין ואמן רב-תחומי
אייל סיים תואר במשפטים בהצטיינות באוניברסיטת בר אילן, התמחה בפרקליטות מחוז תל אביב, שימש תובע משטרתי והשלים תואר שני בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב עם לימודי כימיה אורגנית. "אז שלחתי את כתב היד של ספרי הראשון ‘מכתמים’ להוצאות, ולמזלי הוא עבר את הסינון הספרותי של אשר ביתן ז"ל מזמורה-ביתן. הוא הכריז עליי כ’דן בן אמוץ הבא’. עשיתי הסבה מקצועית להיות מו"ל. אחרי השבעה באוקטובר אנחנו נמצאים במשבר גיאו-פוליטי ורוחני. עם הספר חטף מכה חזקה ביותר".
והמרפא נמצא ביצירה ספרותית?
"המרפא הוא גם תרבותי-ספרותי. אני מכריז על קול קורא לסופר/ת או המשורר/ת החדשניים, שלהם תוענק מלגת קיום חודשית ויפרסמו את כל כתביו בבית ההוצאה לאור".
"ברוח זאת. אני עורך כעת ספר, המכריז על סוף עידן הפוסט-מודרניזם, שהוא בעיניי ‘חור שחור’ פילוסופי-מדיני ואמנותי, שבלע לתוכו את האמת הבהירה והחדה. הכל עמום ורלטיבי. זה הרסני ומוביל לבלבול, אובדן ערכים ושקרנות פתולוגית".
"מתחילת 2020 חווינו אירועים בלתי-נתפסים בארבע שנים: קורונה, מלחמת רוסיה אוקראינה, עליית טראמפ פעמיים, הפלישה לקפיטול. בישראל: טבח השבעה באוקטובר ומלחמת חרבות ברזל, חוזה השלום עם סעודיה נגנז, חמישה סבבי בחירות לכנסת בפרק זמן קצר, פלישה של אזרחים וחברי כנסת לבסיסי צה"ל סגורים בהם נערך משפט צבאי לחיילים שהתעללו במחבלים, השר איתמר בן גביר, שולט במשטרה ביד רמה (הוגשו נגדו 53 כתבי אישום, מהם הורשע בשמונה), מהפכת לוין, ליל גלנט פעמיים, יוקר המחיה עלה ב-30 אחוז, השקל נחלש מאוד, סוכנות הדירוג הכלכלי מודיס הורידה אותנו בשתי דרגות".
"אירועים אלו משאירים אבק לעמימות ויורים את הירייה האחרונה בפוסט-מודרניזם. הספר מתיימר להיות וידוא ההריגה הסופי של העידן החשוך הזה. אני מחפש את הסופר שיוציא אותנו מחשכת התקופה הזאת. צעד כזה יכול להוביל לזכייה בפרס בוקר או אפילו פרס נובל לספרות ממש, שכידוע רק פעם אחת זכינו לכבוד זה ב-1966 עם ש"י עגנון. ההשראה היא הוצאת שוקן, שטיפחה את עגנון עד שהובילה אותו לשטוקהולם לקבל את הפרס היוקרתי ממלך שבדיה".
ומה אתה מציע לאותו סופר?
"יקבל אצלנו חוזה טאלנט, כסופר הבית בו יתפרסמו כל כתביו, עם מלגת קיום חודשית".
שלחו מייל: publish999@gmail.com
ווטסאפ: 052-8673055
