השאלה אם חוק ביטול רפורמת הכשרות יעבור בקריאה שנייה ושלישית תלויה, כמו חלק גדול מהחקיקה שמקדמת הקואליציה, בעיקר בעיתוי פיזור הכנסת. זה חוק ארוך ומסובך. אם הכנסת תפוזר בשבוע הבא, לא יספיקו להעביר אותו. אם הבחירות ייערכו במועדן ב-27 באוקטובר והכנסת תסיים את כנס הקיץ, יש סיכוי סביר שהוא יעבור. כמובן שאם לאחר הבחירות תקום ממשלת שינוי, סביר להניח שתהיה בה הסכמה לבטל את הביטול ולהחזיר את הרפורמה.
2 בנובמבר 2021 היה אמור להיות יום חג ליהדות. מליאת הכנסת אישרה במסגרת חוק ההסדרים את רפורמת הכשרות של השר מתן כהנא, שהייתה אמורה לשחרר את מדינת ישראל ממונופול הכשרות החונק של הרבנות הראשית. היא הייתה אמורה לספק את הכשרות שרוב הציבור בישראל רוצה, בלי השחיתות, הסחטנות והכפייה שמאפיינות את מונופול הרבנות וכל כך משניאות את היהדות. "עשינו מהפכה, שברנו את מונופול הרבנות", אמרה יו"ר הוועדה לשירותי דת שהכינה את החוק, ח"כ יוליה מלינובסקי מישראל ביתנו. "הרפורמה תוזיל עלויות, תוריד את יוקר המחיה ותיטיב עם בעלי העסקים".
מדובר ברפורמה שיזמה סיעת ימינה בשיתוף עם ישראל ביתנו לביטול מונופול הכשרות של הרבנות הראשית. על פי החוק שעבר ב-2021, שוק הכשרות היה אמור להיפתח לתחרות כך שתאגידים פרטיים יוכלו להעניק תעודות כשרות. הרבנות הראשית תהפוך ממשגיחה לרגולטור ותעניק רישיונות לתאגידי הכשרות. תאגידי הכשרות יוכלו לפעול לפי בחירתם, לפי תקן כשרות שתקבע מועצת הרבנות הראשית או לפי תקן שיקבעו שלושה רבנים. הם יוכלו לתת הכשר גם למוצרי יבוא, מה שצפוי להוזיל את עלויות הכשרות ביבוא. תונהג תקופת מעבר, החל מ-1 בינואר 2022, שבה תוכל כל מועצה דתית להעניק כשרות בכל מקום בארץ ולא רק בעיר שבה היא פועלת. מטרת תקופת המעבר הייתה ללחוץ על הרבנות הראשית לשתף פעולה עם הרפורמה כולה.
המצב ששרר לפני הרפורמה ולמרבה הצער שורר עד היום הוא שהגופים היחידים שיכולים לתת כשרות בישראל הם הרבנים המקומיים. הרבנות הראשית נותנת הכשרים ליבוא. המצב הזה יוצר שורה ארוכה של אבסורדים. בד"צים חרדיים נותנים כשרות במקביל לרבנות והגופים המושגחים נאלצים לשלם כפול על השגחה אף על פי שלעתים קרובות זה אותו משגיח. רבני ערים חדשים שנבחרים לעתים על סמך קשריהם הפוליטיים ויש להם מעט מאוד הבנה בכשרות, אחראים על מתן הכשרים. לעומת זאת, הרבנות לא מכירה בהכשר של רבני צהר הדתיים לאומיים.
את המשגיחים מעסיק העסק המושגח, מה שיוצר מוטיבציה גדולה לשני הצדדים להסדר שבו התשלום ניתן כדי שהמשגיח לא יעבוד ופשוט יבוא לקחת את ההמחאה. התוצאה היא שרבים אינם סומכים על הכשר הרבנות. החרדים כמובן כלל אינם מעלים על דעתם לאכול מההכשר שעל השליטה בו הם נלחמים. הסיבה למאבק היא כמובן הרצון לשלוט דרך המועצות הדתיות באלפי משרות של משגיחי כשרות. עדכון של נתוני שנתון הדת והמדינה של המכון הישראלי לדמוקרטיה שמתייחסים ל-2019 מוביל להערכה שיש היום כ-5,000 משגיחי כשרות בישראל, שמספקים כ-8.5 מיליון שעות השגחה. עלות ההעסקה שלהם היא כחצי מיליארד שקל.
מבחינה כלכלית, כשרות היא מרכיב בעלות המוצר. זהו מרכיב לגיטימי שכן יש לו ביקוש, אבל מונופול וחוסר תחרות מייקרים אותו שלא לצורך ומעלים את יוקר המחיה. על פי דוח שחיבר רואה החשבון יורם אברמזון ב-2015, בהזמנת משרד האוצר וחשפה עמותת חוד"ש לחופש דת ושוויון, עלות הפעילות בתחום הכשרות לכלל המשק היא כ-3.4 מיליארד שקל בשנה. 2.8 מיליארד שקל הם עלויות הכשרות עצמה, שעיקרן בתחום הבשר, העוף והגבינות. 600 מיליון שקל נוספים נובעים מהמונופול של הרבנות הראשית (עלויות שנובעות מדרישות מונופוליסטיות מחמירות שהיו נחסכות אם הייתה תחרות). בינתיים עלה מדד המחירים ב-20% והאוכלוסייה גדלה ב-20%. לכן שווי הסכומים מעודכנים להיום הוא 4 מיליארד שקל עלות פעילות הכשרות, כ-900 מיליון שקל עלות המונופול וביחד 5 מיליארד שקל. הדוח הוזמן כשהמפלגות החרדיות היו באופוזיציה. מאז, ככל הידוע, לא נערך תחשיב נוסף של עלויות הכשרות.
את השחיתות והמרמה במערכת הכשרות הדגים דוח מבקר המדינה מ-2017 על המועצה הדתית ירושלים ומספר מועצות נוספות. הדוח מצא "פגיעה חמורה בסדרי המינהל התקין והפרה בוטה של נוהל הכשרות". המבקר חשף שורת פרשיות של חשד לדיווחים כוזבים על שעות עבודה במועצות הדתיות בירושלים, נתניה ורחובות וקבע שמדובר ב"כשל חמור של המועצות הדתיות". בין היתר, משגיח כשרות בירושלים שובץ "לעבוד" ב-18 בתי עסק בהיקף של 27 שעות ביום, תוך הוכחת התיאוריה של איינשטיין שהזמן הוא יחסי. 40 משגיחים במועצה הדתית בירושלים שובצו לעבוד יותר מ-16 שעות ביום ו-16 היו אמורים לעבוד 20–24 שעות. המבקר קבע ש"המועצות הדתיות העלימו עין. הדבר מעורר חשש שמדובר בהקצאה כוזבת של שעות. זהו מצב בלתי נסבל שיש בו פגיעה באמון הציבור".
אלא שמתן כהנא לא הספיק להוציא את הרפורמה לפועל. הדבר היחיד שקרה הוא שרבנויות מקומיות העניקו בהיקף קטן הכשרים מחוץ לשטחן. הצעד הראשון שנקט השר לשירותי דת לשעבר מיכאל מלכיאלי מש"ס עם כניסתו לתפקיד ב-30 בדצמבר 2022 היה להקפיא את הרפורמה. מאז הוא האריך את ההקפאה בכל חצי שנה. מה שקדם למהלך החקיקה היא עתירה של ארגון רבני צהר הדתי-לאומי לחייב את הרבנות להכיר בו כגוף נותן כשרות. כדי לחסום את התחרות מעבירה ש"ס את החוק.
ש"ס איפשרה לנתניהו להגיע לסוף הקדנציה אף על פי שחוק ההשתמטות לא עבר, תוספות השכר למורות החרדיות לא אושרו ותקציב הישיבות קוצץ. סיבה מרכזית לכך הייתה שבינתיים היא ביססה את שליטתה בשירותי הדת. למשל, בשנה האחרונה היא מינתה בזה אחר זה רבנים. מונו רבנים מיותרים, חלקם הגדול מקורבים לש"ס, לתל אביב, חולון, באר שבע, חריש ואילת. מאותה סיבה גם כל כך חשוב לה לא לאבד את השליטה על מערכת הכשרות עתירת הג'ובים והתקציבים. אלא שמנהל המרכז ליהדות ומדינה של מכון הרטמן, תני פרנק, מסביר שהחוק עושה כמה דברים שמחמירים את מונופול הכשרות לעומת מה שהיה נהוג לפני הרפורמה. ראשית, הוא מכפיף את כל המועצות הדתיות לתקן הכשרות של הרבנות הראשית. שנית, הוא יוצר מצב שמאפשר העברת 5,000 משגיחי הכשרות להעסקה על ידי המועצות הדתיות ועל חשבון המדינה. ב-2018 קבע בג"ץ שיש להפסיק את המצב המושחת שבו העסקים המושגחים הם שמעסיקים את המשגיחים. לכן החזרת השליטה במשגיחים למועצות הדתיות יוצרת חשש כבד שהם יועברו להעסקת תאגידים שיקימו המועצות הדתיות. את העלות אפשר להעריך בכחצי מיליארד שקל. גם אם העלות תמומן מאגרות כשרות, מדובר ב-5,000 ג'ובים שימנו עסקנים פוליטיים ויקנו לש"ס שליטה על פרנסת רבבות אנשים. צריך לזכור שבסופו של דבר, גם את האגרות משלם הציבור באמצעות מחירי המזון וכמובן תחרות יכולה להוזיל את העלות.
מסלול עוקף בכנסת
אחת הבעיות בדרך לחקיקה היא העומס של חוקי ההפיכה על ועדות הכנסת ובייחוד על ועדת החוקה של שמחה רוטמן ערב פיזור הכנסת. הקואליציה העבירה בוועדת הכנסת החלטה לקיים את הדיון בביטול רפורמת הכשרות בוועדה למיזמים ציבוריים של ח"כ אהוד טל. יועמ"שית הכנסת שגית אפיק מתנגדת לכך בחריפות, מכיוון שיש שתי ועדות שמוסמכות לדון בחוק: ועדת החוקה וועדת הפנים. אפיק הזהירה שהעברת ההצעה לוועדה למיזמים ציבוריים תיצור פגם משפטי חמור.
טל הוא איש סיעת הציונות הדתית. אם מישהו היה צריך עוד הוכחה עד כמה מפלגת הציונות הדתית לא מייצגת את הציונות הדתית, זו באה בדמות התמיכה שלה בהצעת החוק שמטרתה למנוע מבכירי הרבנים הדתיים לאומיים לתת כשרות. אם יו"ר המפלגה בצלאל סמוטריץ' מוכן להעביר חוק שכל תכליתו זלזול בראשי צהר, הרבנים יובל שרלו ודוד סתיו, נראה שהוא ויתר לגמרי על המרכז הדתי לאומי.
