כמו קודמיו בתפקיד, גם אנדי ברנהאם, ראש מפלגת הלייבור וראש הממשלה החדש של אנגליה, ייבחן גם לפי היכולת שלו לבנות מחדש את הכלכלה הבריטית ואת האמון בה. החוליים ידועים: יוקר מחיה גבוה, בעיקר מאז הברקזיט, הקורונה והפלישה הרוסית לאוקראינה, קצב צמיחה וייצור נמוכים לעומת אינפלציה גבוהה, וציבור זהיר שמעדיף כבר קרוב לעשור לחסוך ולא לבזבז את חסכונותיו.
לפי הצוות הכלכלי מסביבו, התוכנית העיקרית של ברנהאם היא להפחית מהריכוזיות ולהניח את היסודות לצמיחה כלכלית על ידי האצלת סמכויות כלכליות למנהיגים מקומיים. ברנהאם, שנבחר לשתי קדנציות כראש מחוז מנצ'סטר (הראשונה ימים ספורים לפני פיגוע ההתאבדות במנצ'סטר ארנה), נחשב בעיני רבים לאבי הקאמבק הכלכלי של העיר והמחוז (אף שלטענת הוא רק קטף את הפירות מהזרעים שנטמנו על ידי קודמיו בתפקיד).
הכלכלה האנגלית לא התאפיינה רק בריכוזיות ההחלטות והמדיניות שלה, אלא גם באזורי הצמיחה: בלונדון בעיקר, אבל גם בערים גדולות נוספות בדרום-מזרח המדינה, התפתחו בעשורים האחרונים נתוני כלכלה שאינם קשורים לשאר אנגליה. ההצלחה של ברנהאם במנצ'סטר במהלך תשע שנותיו בתפקיד, שהתבטאה בין השאר בקצב צמיחה ממוצע של 3.1% בשנה למחוז שבראשותו, יותר מפי שניים מהממוצע הארצי, תגרום לו ככל הנראה לנסות ליישם את אותו מודל כלכלי שעבד במחוז מנצ'סטר על בריטניה כולה, הפעם ממקום מושבו החדש בדאונינג 10.
"מנצ'סטריזם" כמודל כלכלי
חלק מההצלחה של מנצ'סטר מיוחס לאופי של ברנהאם ולכישורים הבין אישיים שלו. הוא הצליח להביא משקיעים זרים לעיר (מנצ'סטר שנייה רק ללונדון כמגנט השקעות מעבר לים), טיפח בה פרויקטים ציבוריים כמו התחבורה הציבורית ושמר על תקשורת פתוחה ועל יחסים מצוינים עם בעלי עסקים במחוז, אבל לא על חשבון האזרח הפשוט ואוכלוסיות ממעמדות נמוכים יותר. בבריטניה הוכתרה התוכנית הכלכלית שלו בכינוי "מנצ'סטריזם". כשהתבקש בעבר לאפיין את המודל הוא הגדירו בקצרה כ"סוציאליזם ידידותי לעסקים". ואולם, בעוד ברנהאם נכנס לתפקידו במנצ'סטר כשהתוכנית לשיקום כלכלי כבר נהגתה והונהגה בפועל, בתפקיד ראש הממשלה הוא יצטרך להגות תוכנית שיקום כלכלי דומה, לאומית, גם אם את פירותיה יוכלו לקטוף רק הבאים אחריו.
אחת המשימות העיקריות שלו היא לגשר בין הכוח הכלכלי התעשייתי שאפיין בעבר את בריטניה לבין כלכלת השירות העכשווית שלה. אם בעבר הבנקאות, ראיית החשבון, התרבות ותרבות הפנאי היוו רק 50% מהכלכלה הבריטית, כיום מדובר בנתח של כ-80%, שרובו מיוצר בלונדון ובערים הגדולות. ברנהאם לא החזיר את מנצ'סטר לימי תעשיית הכותנה העליזים שלה במאה ה-19, אבל הוא השתמש בתשתיות ובמבנים רבים של התעשייה הזו ותעשיות אחרות כדי לקדם פרויקטים של בניית בתי דירות, מרכזי עסקים, שיתוף משרדי ובניינים שקידמו אמנות בעיר. העירייה בראשותו, במיזמים משותפים עם מוסדות חינוכיים ויזמים פרטיים מהעיר, הצליחה להביא סטודנטים רבים לעיר ולהשאיר אותם שם. אם בשנות ה-80 האוכלוסייה האזרחית במרכז מנצ'סטר הצטמצמה לכ-500 תושבים, כיום אותו אזור סופר כבר 100 אלף תושבים. חבילות תמריצים כלכליים הביאו גופי תקשורת, בנקאות ושיווק להקים מטות גדולים בעיר.
התחבורה הציבורית היא דוגמה מצוינת לצורה שבה ברנהאם פיתה עסקים ותאגידים גדולים בלי שזה יבוא על חשבון הציבור הרחב ובעיקר בעלי ההכנסה הנמוכה. בתשע השנים שלו בתפקיד, מנצ'סטר הגבירה את תכיפות התחבורה הציבורית והרחיבה את גבולותיה, והעירייה נקטה צעדים כדי להבטיח שהיא מגיעה בזמן ושמחירי הנסיעה נשארים נמוכים, תוך שהיא עדיין מעבירה את הזכויות לנתינת השירות לחברות מסחריות שהתחרו ביניהן במכרזים עירוניים. שוב, ברנהאם הצליח לשלב כאן בין עשיית עסקים עם יזמים פרטיים, תחת פיקוח עירוני, בצורה שממנה ירוויח הציבור שמשתמש בשירות. הצוות הכלכלי שלו כבר הכריז שהמודל הזה יהיה המודל שאותו ינסו להפעיל גם כדי לפקח, ליעל ולהוזיל את שירותי האנרגיה, המים והדיור, אבל לא ברור איך זה אמור להיעשות בתחומים הללו.
חוסר הסבלנות הבריטי ולחץ התוצאות
עוד בעיה שבה ברנהאם עומד להיתקל היא חוסר הסבלנות של הציבור הבריטי. ברנהאם והצוות הכלכלי יכולים להטמיע כעת תוכניות כלכליות לעשר השנים הבאות, אבל לציבור הבריטי, במיוחד לאור התמיכה ההולכת וגוברת במפלגת הימין, אין סבלנות לעשר שנים. הוא צריך תוצאות עכשיו, הוא רוצה לראות איך הוצאות הדיור, התחבורה הציבורית, המים והאנרגיה יורדים, איך הוא משלם פחות ריבית על המשכנתאות שלו. יכול להיות שהממשלה של ברנהאם תנקוט צעדים כלכליים דרסטיים כבר בתחילת דרכה כדי להשביע את רצונו של הבוחר, אבל צריך גם לזכור שהכלכלה הבריטית, יותר מהכלכלות האחרות מסביבה, תלויה באירועים עולמיים שמעבר לשליטתה. התלקחות מחודשת של המלחמה בין ארצות הברית לאיראן עלולה לשבש את כל התוכניות של ברנהאם.
על זאת יש להוסיף גם את ההוצאות הביטחוניות החדשות של הממשל הבריטי, במיוחד לאור התערערות ברית נאט"ו, ואת המציאות המסחרית-כלכלית הלא ברורה לאור הקפריזות של הנשיא מעבר לאוקיינוס.
דונלד טראמפ וראש הממשלה היוצא קיר סטארמר. בריטניה תלויה לא מעט בגחמות של הנשיא מעבר לים
(צילום: AFP/Isabel Infantes/Pool)
התקציב, הדיור ומס העושר
התקציב החדש של ברנהאם כבר עלול לכלול חלק מהרפורמה הכלכלית שלו: הוא מתכוון ככל הנראה להעביר סמכויות של חלק מההכנסות ממס הכנסה לראשי הערים והמחוזות שבהם נגבו הכספים הללו. התוכנית הכלכלית שלו בתחומי הדיור, בעיקר תנופת בנייה בשווי של עשרות מיליארדי ליש"ט לדיור ציבורי ודיור בר השגה, יועמדו למבחן כבד לאור הכרזתו כי הוא מתעתד לא לסטות מחוקי ההשקעות ומהחוב של הממשלה הנוכחית.
ברנהאם הבטיח רבות כי הוא ינסה להצר את הפילוג בציבור הבריטי, אבל דווקא אמירותיו לגבי מיסים יכולות להביא למתח חברתי. הוא אמנם רמז כי הוא לא מתכנן להגביר את שיעורי המס, אבל התבטא בעבר כי בריטניה מטילה יותר מדי מיסים על עבודה ופחות מדי מיסים על הכנסות נוספות כמו מכירת מניות או השכרת בתים, רמז לכך שאחת הפעולות הכלכליות שלו תהיה הטלת מס עושר.
ברנהאם בקמפיין בחירות. כריזמטי ותקשורתי יותר מקודמיו
(צילום: AFP/Oli Scarff)
אנדי ברנהאם הוא ראש הממשלה השביעי של אנגליה בעשור האחרון. גם הוא מבטיח גל של אפשרויות חדשות לאזרחיו. יש לו יותר כריזמה, חוש הומור ויכולות תקשורת מאשר קודמיו. המדיניות שלו החזירה את מנצ'סטר למפה, בתי מאפה טרנדיים נפתחו לצד חנויות יין אנינות. מנצ'סטר עשתה מתיחת פנים שגרמה לתושבים רבים שעזבו לחזור אליה. בשנים האחרונות, העיר מופיעה באופן קבוע ברשימות שבהן חייבים תיירי אוכל לבקר. כל זה קרה למרות העובדה שמנצ'סטר הצליחה לשמור על יוקר מחיה סביר.
האם ברנהאם יצליח לתרגם את ההצלחה המקומית הזו לרמה הארצית? במובן הפוליטי, לפחות, אין לו ממש ברירה: מרכז הכובד של בריטניה אולי עבר מהתעשייה לכלכלת השירותים, אבל האלקטורט של ערי התעשייה נשאר עדיין קרדינלי עבור מי שרוצה להיבחר. הימין הבריטי ממשיך לעלות בסקרים. אם ברנהאם רוצה לנצח בבחירות בעוד שלוש שנים, הוא יהיה חייב להחזיר את התקווה הכלכלית לבריטניה כולה.
