אחת הטעויות היקרות בתולדות הניו יורק טיימס הסתיימה השבוע באלבמה. שמונה חברי מושבעים קבעו כי העיתון הוציא את דיבתו של קאי ספירס, שחקן כדורסל מכללות בן 18, ופסקו שהעיתון יפצה אותו בסכום עתק של 9.25 מיליון דולר. 1.75 מיליון דולר הם פיצויים על הנזק שנגרם לו ו-7.5 מיליון דולר הם פיצויים עונשיים.
החוק באלבמה מגביל פיצויים עונשיים בתנאים מסוימים, לכן השופטת צפויה להפחית את הפסיקה לכ-7 מיליון דולר, ובכל מקרה הטיימס בוחן ערעור. לפי הטיימס, זו הפעם הראשונה זה יותר מ-50 שנה שבה הפסיד בארצות הברית בתביעת דיבה על כתבה שפרסם.
הפרשה החלה בתקרית ירי בטוסקלוסה ב-15 בינואר 2023. ג'מיאה האריס, אם צעירה בת 23, נהרגה בחילופי אש בעת שישבה ברכב. שחקן אוניברסיטת אלבמה דריוס מיילס וחברו מייקל דייוויס הואשמו ברצח. דייוויס הורשע ונידון למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור מוקדם, ומיילס ממתין למשפט. כשכוכב הקבוצה ברנדון מילר הגיע לזירה הוא גילה שאקדחו של מיילס נמצא במכוניתו. לדבריו, לא ידע שהנשק שם או שעומד להתבצע פשע, והוא לא הואשם בדבר.
חודשיים לאחר מכן פרסם כתב הספורט של הטיימס בילי וויץ כתבה שלפיה ספירס ישב ליד מילר בזמן הירי. וויץ הגיע לעיר יום קודם לכן, ביקר בזירה ושוחח עם המשטרה. בבוקר הפרסום נפגש עם מקור חסוי שאותו תיאר במשפט כ"איש מקצוע בכיר", בעל גישה לתמלילים, לסרטוני אבטחה ולתצלומי כלי הרכב שהוחרמו. לדבריו, המקור הביט בתמונות סגל הקבוצה והצביע על ספירס. מקור חסוי נוסף אמר שהנוסע היה "בחור לבן בקבוצת הכדורסל", אך לא זכר את שמו. וויץ ראה בכך חיזוק למידע הראשון.
וויץ ניסה לקבל תגובה מספירס, ממילר וממאמן הקבוצה, נייט אוטס. ספירס סירב להתראיין משום שהאוניברסיטה הורתה לשחקנים לא לדבר על החקירה, ואביו הכחיש שבנו היה במכונית. לפי מסמכי בית המשפט, וויץ התקשר לאב ואמר לו כי הטיימס מתכוון לזהות את קאי כנוסע בכתבה שתפורסם באותו ערב, אלא אם קאי יסכים להתראיין. פרקליטי הטיימס טענו שלא היה זה איום, אלא ניסיון אחרון לקבל גרסה ישירה ולבדוק אם יש בה כדי לסתור את המידע שמסר המקור.
פרקליטי ספירס, מנגד, הציגו את השיחה כאולטימטום: האב כבר הכחיש את הזיהוי באופן חד משמעי, וסירובו של קאי להפר את הוראת האוניברסיטה לא היווה ראיה לכך שנכח בזירה.
ביום הפרסום שוחח וויץ עם סגן עורך הספורט אוסקר גרסיה 17 פעמים, במשך 143 דקות בסך הכול. עורכי הדין של הטיימס הציגו זאת כהוכחה שהכתבה לא פורסמה כלאחר יד. מיד לאחר הפרסום הכחישו גם האוניברסיטה ומנהל מחלקת האתלטיקה את הדיווח. אחד המקורות הזהיר כי ייתכן שהמידע שקיבל היה שגוי, אך הטיימס הוסיף את ההכחשות והודיע שהוא עומד מאחורי הכתבה.
הפגנה מול הניו יורק טיימס אחרי כתבות משמיצות על ישראל
(צילום: לירי אגמי)
רק לאחר שספירס הגיש תביעה, כמעט 11 שבועות אחרי הפרסום, ביצע העיתון בדיקה נוספת. לאחר הבדיקה המחודשת, הודה הטיימס כי הנוסע היה קופר לי, מנהל סטודנטיאלי של הקבוצה, ולא ספירס. גם לי לא נחשד ולא הואשם במעורבות בירי. "הטיימס מצר על הטעות בדיווח המקורי", נכתב בהערת העורך.
ספירס טען כי כבר חזר למעונות הספורטאים בעת הירי. סרטוני אבטחה, מצלמות רכב והודעות טקסט אישרו שהיה במכונית אחרת, במרחק כמה רחובות. הוא סיפר כי ספג קריאות לעג, קיבל איומים על חייו וסבל מלחץ שפגע בציוניו. לדבריו, שמו נקשר ברשת לצמיתות לרצח של אם צעירה.
וויץ התנצל בפני ספירס על דוכן העדים והודה כי "בכתבה הייתה טעות, אין ספק". טיעונו לא היה שהזיהוי נכון, אלא שבזמן אמת היו לו סיבות מקצועיות להאמין למקור, וכי מדובר בטעות בתום לב ולא בהתעלמות מכוונת מן האמת. גרסיה העיד כי המקורות נבדקו וכי הכתבה עמדה, להבנתו, בכללי הטיימס, אף שמחלקת האתיקה של העיתון לא בחנה אותה מראש. פרקליטי העיתון טענו גם שהכתבה לא ייחסה לספירס מעורבות ברצח אלא רק נוכחות במכונית, ושלא הוכח נזק משמעותי. הוא אף קיבל מלגה מלאה בעונה הבאה.
"הוא אדם שמנסה ללכת בעקבות האמת, לא אדם שטומן את ראשו ומסתתר מפניה", אמר עורך הדין של העיתון מייקל בל למושבעים. "בילי וויץ אינו נבל". גם לאחר הפסיקה הטיימס ממשיך להגן על הכתב ועל תהליך עבודתו, אף שהוא אינו עומד עוד מאחורי הזיהוי השגוי. העיתון כינה את הפרסום "טעות בתום לב", טען שההכרעה והפיצוי אינם נתמכים בראיות, ולא הודיע על צעד משמעתי נגד וויץ. מנגד, עורך דינו של ספירס, מאט גלובר, אמר שהעיתון "רדף אחרי כותרת על חשבון ילד", וטען כי הפסיקה "תשפר את העיתונות ברחבי המדינה".
התקדים של אלבמה
יש אירוניה משפטית בכך שההפסד נרשם דווקא באלבמה. משם צמח ב-1964 פסק הדין המכונן New York Times v. Sullivan, לאחר שנציב משטרה ממונטגומרי תבע את העיתון בשל מודעה שתמכה במאבקו של מרטין לותר קינג וכללה טעויות. בית המשפט העליון ביטל פיצוי של 500 אלף דולר וקבע כי נבחרי ציבור ודמויות ציבוריות חייבים להוכיח "זדון ממשי": ידיעה שהפרסום שקרי או התעלמות פזיזה מן האמת. ספירס הוגדר אדם פרטי, ולכן נדרש להוכיח רשלנות בלבד.
מבחינה כספית, הפסיקה אינה מאיימת על יציבות החברה. ברבעון השני של 2026 דיווחה חברת הניו יורק טיימס על הכנסות של 762.5 מיליון דולר ורווח נקי של 93.4 מיליון דולר. זאת בעיקר הודות לאפליקציות המשחקים הפופולריות של החברה. פסיקת המושבעים שקולה לכמעט עשירית מהרווח הרבעוני, אך משמעות ההפסד היא בעיקר היסטורית ותדמיתית.
המאמר של קריסטוף בניו יורק טיימס שעורר סערה
דובר הטיימס, צ’רלי שטדלנדר, אמר כי העיתון "מאוכזב מכך שהמושבעים מצאו את הטיימס אחראי לטעות בתום לב". אביו של ספירס, כריסטיאן, השיב: "המטרה שלנו הייתה תיקון פשוט מהניו יורק טיימס. במקום זאת, הטיימס הגן על הכתבה הלא נכונה שלו והמשיך לעוות את העובדות במקום להכיר בנזק שגרם, כאילו כוחו הופך אותו לחסין. חבר המושבעים באלבמה הבהיר לניו יורק טיימס שהוא טעה".
הפסיקה מגיעה גם בעת עימות בין העיתון למדינת ישראל הרשמית. במאי הורו ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר החוץ גדעון סער להתחיל בהכנת תביעת דיבה בעקבות טור של ניקולס קריסטוף, "השתיקה נוכח אונס פלסטינים". קריסטוף הביא עדויות של 14 פלסטינים שטענו כי הותקפו מינית בידי חיילים, סוהרים, חוקרים ומתנחלים, ובהן טענה של עציר כי נאנס באמצעות כלב. נתניהו כינה את הפרסום "עלילת דם"; הטיימס השיב שהטור עבר בדיקת עובדות מקיפה ושלא נמצאו בו טעויות.
גם אם תוגש תביעה, הניצחון של ספירס אינו מעניק לישראל מסלול קל. הוא אדם פרטי ששמו זוהה במפורש, ואילו מדינה או מוסד ממשלתי מתקשים לתבוע דיבה בארצות הברית. בעל תפקיד שיתבע יידרש בדרך כלל להוכיח "זדון ממשי", ועלול להידרש לחשוף מסמכים בהליך גילוי הראיות.
