חוסאם אבו בכר באולפן ynet
(צילום: ליאור שרון)
דוח חדש מגלה שתופעת חוסר המעש בקרב צעירים ערבים התרחבה מאוד בעקבות המלחמה, כאשר בשנים האחרונות היא מהווה את אחת הבעיות המשמעותיות בשוק העבודה הישראלי, שלה השלכות מדאיגות על המארג החברתי של האוכלוסייה הישראלית בכלל.
"החשש הכי גדול הוא זה שהחברה נמצאת במצב של הידרדרות וייאוש", אמר הבוקר מנכ"ל אלפאנר חוסם אבו בכר בריאיון באולפן ynet. "אנשים לא מרגישים את עצמם משולבים. אנחנו יודעים להגיד שכל אחוז נוסף של שילוב בתעסוקה תורם כמיליארד שקל לכלכלת המדינה, אבל זה לא רק כלכלי אלא גם תרבותי. במבט הוליסטי יותר על ההשתלבות, הרי שההשתלבות בתעסוקה מגבירה את ההשתלבות בחברה ומשפרת גם את מערכת היחסים בין יהודים לערבים. אנחנו לא רוצים להמשיך לראות חברה שנמצאת בשוליים של החברה הישראלית, גם חברתית וגם כלכלית. אנחנו רוצים לראות את החברה הערבית יותר משתלבת, יותר משפיעה על תחומי החיים".
מדוח אלפאנר 2024 שמפורסם היום (שני) לראשונה, ומציג מדד תעסוקה של החברה הערבית בישראל בשילוב עם מחקר מעמיק שבוצע על ידי ארגון אלפנאר, עולה כי תופעת חוסר המעש בקרב גברים צעירים מהחברה הערבית (צעירים בני 18-24 שאינם עובדים, לומדים או בהכשרה), זינקה עד סוף שנת 2023 מ-22.3% לפני המלחמה, ל-34.5% בסוף השנה. בדוח מדגישים את הקשר הישיר בין העלייה בשיעור חסרי המעש בקרב צעירים ערבים בשנים האחרונות לבין תופעת האלימות והפשיעה הגואה בחברה הערבית, ועל כן מחדדים את הצורך לטפל במצב.
אמנם, תופעת חוסר המעש בקרב צעירים ערבים אינה מגמה חדשה, אבל היא התרחבה לממדים מדאיגים בשנים האחרונות, בעיקר סביב המשברים שפקדו את החברה הישראלית מאז 2019.לפי הדוח, שיעור חסרי המעש הערבים בני 18-24 התדרדר באופן עקבי מ-2015, אז הוא עמד על 19.5% בלבד, כאשר בשנות משבר הקורונה (2020-2021) הוא הגיע לשיא של כ-36%.
בדוח מציינים כי ייתכן שבשל מיקוד המענים באוכלוסייה הצעירה במסגרת החלטת ממשלה 550, מאז משבר הקורונה ועד פרוץ המלחמה חלה התאוששות ראויה לציון במספר הצעירים הערבים חסרי המעש ושיעורם ירד ל-22.3%. אולם מאז פרוץ המלחמה עלה שיעור הגברים הערבים הצעירים חסרי המעש בחדות ל-34.5%, כאמור.
בקרב הנשים הצעירות הערביות אמנם שיעור חסרות המעש גבוה מאוד, אך נראה שחלה בו מגמה של צמצום בשנים האחרונות. כך, שיעור חסרות המעש הערביות בגילים 18-24 ירד מ-43.1% ל-39.9% בין 2015 ל-2019. עם זאת, בתקופת הקורונה (2020–2021) הוא זינק ליותר מ-46%, אך עד פרוץ המלחמה באוקטובר 2023 ירד לשפל היסטורי של 36.6%. מפרוץ המלחמה עלה השיעור ל-42%.
מעבר לשילוב ראוי בחברה ובשוק התעסוקה בפרט, בעיה משמעותית בתופעת חוסר המעש של צעירים ערבים היא כאמור הקשר לעלייה בפשיעה. במסגרת סקר שנערך בדוח נשאלו משיבים שאינם מועסקים על אילו מקורות הכנסה הם נסמכים כדי לממן את מחייתם. 59% ציינו שעל המשפחה, 3% על מלגת לימודים או מימון מטעם תוכנית הכשרה, 15% על קצבה ו-23% אמרו שאין להם מקור הכנסה עיקרי. כותבי הדוח מציינים כי העובדה שכמעט לרבע ממי שאינם מועסקים אין מקור הכנסה מדאיגה במיוחד, שכן הם עשויים לפנות למקורות הכנסה לא לגיטימיים בארגוני פשיעה בהיעדר אפשרויות אחרות.
נציין כי המרכזיות של הבעיה הזאת מקבלת משנה תוקף לאור הזינוק הבלתי נתפס במקרי הרצח והאלימות המשתוללת במגזר הערבי. נכון להיום, מתחילת השנה נרצחו 27 בני אדם בחברה הערבית על רקע סכסוכים בין משפחות וארגוני ופשע, ושלושה נוספים נהרגו מירי שוטרים. אתמול (ראשון) השר הזמני חיים כץ שמונה לממלא מקום השר לביטחון לאומי נפגש בפעם הראשונה עם ראשי החברה הערבית בנוגע למכת המדינה הזאת.
שיעורי התעסוקה של נשים וגברים ערבים עדיין רחוקים מהחברה היהודית
על אף שיפור מסוים בעשור האחרון, שיעורי התעסוקה של החברה הערבית נותרו נמוכים בהשוואה לחברה היהודית והאחרת. ב-2023 שיעור התעסוקה של נשים ערביות עלה ל-45.6% (מ-30.5% ב-2013), אך עדיין רחוק מהשיעור בקרב נשים יהודיות, שעומד על 84.6%. שיעור התעסוקה של גברים ערבים עלה באיטיות מ-74.9% ל-78.2%, בעוד ששיעור הגברים היהודים עומד על 83.9%.
באופן כללי ובהתאם לנתונים של הצעירים חסרי המעש, תעסוקת הצעירים הערבים בנסיגה. שיעור התעסוקה של גברים ערבים בני 24-18 ירד ב-2.6% בעשור האחרון, ואילו בקרב בני 25-29 נרשמה ירידה של 2.9% מאז 2018. המשמעות היא ששיעורי התעסוקה של גברים ערבים בגילי 18-29 לא רק נמוכים יחסית, אלא גם נמצאים במגמת נסיגה.
מסקר תעסוקה שנערך עבור הדוח עולה כי ענף הבנייה הוא הענף הנפוץ ביותר לצעירים ערבים בני 18-29, עם כ-30% מועסקים. ענפי המסחר, תיקון רכבים, והתחבורה מעסיקים כל אחד כ-13% מהמועסקים. כ-20% מהעובדים בענפים אלו הם סטודנטים ואקדמאים, אך רובם מועסקים בתפקידים טכניים או בלתי מקצועיים, ורק מיעוט מהם בתפקידי ניהול או משלח יד אקדמי.
ממצא מעניין נוסף הוא מיעוט המשיבים (כ-1% בלבד) שציינו ששיקול מרכזי בבחירת מקום העבודה הוא מקום שבו המעסיק ערבי או שיש בו שיעור משמעותי של עובדים ערבים. גם מקום עבודה שמאפשר עבודה מהבית ותנאים סוציאליים כמעט לא צוינו כשיקול מרכזי בקרב המשיבים.
רק 1.4% מהנשים ערביות מחזיקות בתפקידי ניהול
בעשור האחרון פערי השכר בין החברה הערבית לחברה היהודית והאחרת התרחבו באופן ניכר, מה שמעיד גם כן על איכות העבודה של אוכלוסייה מהחברה הערבית, מעבר לשילוב או האי-שילוב בשוק העבודה. השכר החודשי הממוצע של גברים ערבים עלה ב-23% בלבד, מ-9,328 שקל (ב-2013) ל-11,486 שקל (ב-2023), בעוד שכרם של גברים יהודים עלה ב-26%, מ-15,529 שקל ל-19,529 שקל.
שכרן של נשים ערביות עלה ב-20% בלבד (מ-6,362 שקל ל-7,626 שקל), לעומת עלייה של 30% בשכרן של נשים יהודיות (מ-9,778 שקל ל-12,670 שקל).
פערים אלו משקפים את הריכוז הגבוה של עובדי החברה הערבית בענפים בשכר נמוך וייצוגם הנמוך בענפים עתירי שכר, כגון הייטק, שירותים פיננסיים, שירותים מקצועיים ומדעיים, וכן מנהל ציבורי. שיעור המועסקים בתפקידי ניהול בחברה הערבית נותר נמוך במיוחד: רק 1.4% מהנשים הערביות ו-5.4% מהגברים הערבים מחזיקים בתפקידי ניהול, לעומת 5.3% מהנשים ו-11.3% מהגברים בחברה היהודית והאחרת.
המלצות הדוח
כותבי הדוח ממליצים לנקוט במספר צעדי מדיניות כדי לשפר את כמות ואיכות התעסוקה בחברה הערבית, ביניהן:
- שינוי עומק במערכת החינוך הערבי שסובלת מאפליה תקציבית ארוכת-שנים.
- שדרוג דחוף של מערך ההכשרות המקצועיות והטכנולוגיות בישראל באופן כללי, שיוכל לסייע ספציפית למגזר הערבי לנוכח הפערים הגדולים בשיעור התעסוקה ובשכר.
- שיפור רמת התחבורה הציבורית ביישובים ערביים, שעדיין נמוכה יותר באופן ברור מרמתה ביישובים היהודיים, שכן להשקעה בתחבורה ציבורית ביישובים הערביים הייתה השפעה מובהקת על העליה בשיעורי התעסוקה בקרב האוכלוסייה הערבית בכלל, ונשים ערביות בפרט.
- פתרון לסוגיית המחסור בקרקעות מדינה והיעדר הסדרה תכנונית ברשויות מקומיות הערביות, שמקשה על הקמת אזורי תעשייה ומסחר וכו'.
