יש רגעים שבהם תפקיד ניהולי הופך לשליחות לאומית. עבור עדנה ויינשטוק-גבאי, מנכ"לית קרן היסוד, השנים האחרונות היו בדיוק רגע כזה. מאז שבעה באוקטובר הפך הארגון שבראשו היא עומדת לאחד הגורמים המרכזיים המחברים בין צרכים בשטח בישראל לבין הרצון של יהודים וידידי ישראל ברחבי העולם לסייע.
מאז פרוץ המלחמה גייסה קרן היסוד כ־2.5 מיליארד שקלים עבור מדינת ישראל. התרומות מיועדות למגוון רחב של צרכים, מרשויות מקומיות בדרום ובצפון, דרך בתי חולים ומערכות חירום ועד פרויקטים לחיזוק החוסן הקהילתי והתמודדות עם טראומה. אבל עבור ויינשטוק-גבאי, המספרים הם רק חלק מהסיפור. "אנחנו חורשים את השטח כדי ללמוד ולמפות את הצרכים, לוודא היכן המדינה נמצאת והיכן פילנתרופיה נוספת נמצאת, על מנת להשלים אותן ולתת מענה לצרכים. אנחנו רוצים לוודא שכל דולר יגיע למקום שבו יהיה לו האימפקט המשמעותי ביותר. אנחנו ניגשים לזה בחרדת קודש", היא אומרת.
עדנה ויינשטוק-גבאי
(צילום: חנה טייב)
מאז 1920 פועלת קרן היסוד כמוסד לאומי שמחבר בין יהדות התפוצות למדינת ישראל. הקרן פועלת ב-60 מגביות (מפעלי התרמות) ב-47 מדינות המחולקות לפי שישה מרחבים גיאוגרפיים ותמטיים: אוסטרליה, אירופה, אמריקה הלטינית, קנדה ודרום אפריקה, מזרח, ונוצרים ידידי ישראל. עובדי ושליחי קרן היסוד, מנהיגיה המקומיים ומתנדביה, הם הכוח המניע של הארגון, שבראשו עומדת ויינשטוק-גבאי, שמנווטת בין צרכים לאומיים בוערים, אנטישמיות גואה בתפוצות ואחריות כבדה לכל דולר שנכנס.
"אנחנו פועלים בקרב כל יהודי התפוצות, למעט ארה"ב, לרבות קהילות מרוחקות מאוד מפרת’ שבאוסטרליה ועד לקהילות באמזונס", מציינת ויינשטוק-גבאי. "שלושת עמודי התווך שקרן היסוד תמכה בהם לאורך כל השנים, ושעומדים במרכז העשייה שלנו גם כיום, הם עלייה וקליטה, חיזוק החברה הישראלית עם דגש על הפריפריה החברתית והגיאוגרפית, ויצירת חיבור בין הקהילות היהודיות בעולם למדינת ישראל. המסר המוביל שלנו - ‘For the People of Israel’, מזקק בדיוק את לב העשייה שלנו – האנשים ומדינת ישראל".
מנהיגות שמחברת בין עולמות
בתוך המערכת המורכבת הזו, רואה ויינשטוק-גבאי את אחד מתפקידיה המרכזיים דווקא ביצירת חיבורים. "היום הראייה שלי שונה בתכלית. למדתי להכיר את האתגרים היום-יומיים של הקהילות היהודיות, ומתוך כך הפנמתי שיש צורך בקהילות יהודיות חזקות בתפוצות. לא רק לטובת הפילנתרופיה, אלא כדי לייצג את העם היהודי בעולם ואת מדינת ישראל, זה מה שהופך אותנו למדינת ישראל חזקה יותר".
זו תפיסת עולם שהתחזקה מאוד מאז שבעה באוקטובר. הקשר בין ישראל לתפוצות, שבעבר יכול היה להיתפס כמערכת יחסים המבוססת בעיקר על תמיכה בישראל, הפך מבחינתה למערכת של ערבות הדדית. "למרות האנטישמיות הגואה והאתגרים הביטחוניים בקהילות עצמן, היקף התרומות לא יורד. יש כאן הבנה של יהודי התפוצות בדבר החשיבות של מדינת ישראל איתנה ובטוחה, ובמקביל אנחנו מבינים עד כמה חשוב שהקהילות היהודיות בעולם יהיו חזקות".
מהחירום לבנייה מחדש
האתגר הניהולי של קרן היסוד לא מסתיים בגיוס התרומות. הוא מתחיל בשאלה מה עושים איתן. אחד המהלכים המרכזיים שמובילה הקרן הוא תוכנית "קהילות ביחד", בשיתוף הסוכנות היהודית, שבמסגרתה נבחרו עשר קהילות בדרום לתהליך תלת-שנתי של בניית חוסן קהילתי. "החוזק של היישובים האלה מבוסס על האנשים שמתגוררים בהם. זה מה שגרם להם להיות שם לפני שבעה באוקטובר וזה מה שיעזור להם לחזור ולבנות את הקהילות שלהם מחדש", היא אומרת.
במקביל, בצפון זיהתה קרן היסוד צורך אסטרטגי רחב יותר. הפערים שהיו קיימים באזור עוד לפני המלחמה העמיקו, והאתגר אינו רק להחזיר תושבים לבתיהם אלא לבנות מחדש תשתית אזורית שתאפשר לקהילות לצמוח.
אחת הדוגמאות ליכולת של ויינשטוק-גבאי לחבר בין פילנתרופיה לבין מדיניות ציבורית היא המהלך שנוצר סביב שיקום הצפון. בפגישה עם שר האוצר הציגה את היכולת לגייס מאות מיליוני דולרים וביקשה לייצר מנגנון שימנף את כספי הפילנתרופיה באמצעות השקעה ממשלתית. המהלך הוביל לתוכנית שכללה את המדינה, המגזר העסקי והפילנתרופיה, בהיקף של כ־500 מיליון שקל.
מבחינתה, זו בדיוק משמעותה של מנהיגות בתקופת משבר: לא רק להגיב לצורך, אלא לזהות כיצד ניתן לייצר מכפיל כוח.
קרן היסוד – גוף מתכלל
אחד האתגרים הגדולים ביותר הניצבים כיום בפני ארגוני הפילנתרופיה הוא השחיקה. ככל שהמלחמה נמשכת, צרכי ישראל גדלים, אך במקביל גם הקהילות היהודיות בעולם מתמודדות עם צרכים מקומיים חדשים, בראש ובראשונה ביטחוניים. ויינשטוק-גבאי מכירה היטב את האתגרים, אבל מעדיפה לדבר על מערכת יחסים ארוכת טווח. "אנחנו נכנסים לשנה קלנדרית רביעית של מצב מלחמה ומתמודדים עם אתגרי גיוס שונים, שכן צרכי הביטחון המקומיים של הקהילות היהודיות בחו"ל גוברים ודורשים מהם משאבים רבים", היא אומרת.
לכן, לדבריה, האתגר הוא לא רק לבקש תרומה, אלא להמשיך ולהוכיח את הערך של השותפות: "האחריות שלי היא להצליח לספר את הסיפור שקרן היסוד היא גם היום המקום הנכון לנתב אליו את כספי התורמים. אנחנו הגוף המתכלל שיודע לתת מענה למגוון תחומים ועובד עם כל הארגונים כדי לוודא שכל דולר יגיע למקום הנכון. זו אחריות גדולה, וכל יום מציב בפנינו אתגר חדש שדורש מאיתנו להתאים את עצמנו למציאות המשתנה".
ויינשטוק-גבאי (50), עורכת דין בהכשרתה, נשואה לאליאור ואמא לחמישה ילדים: אופק, שחר, תם, גיא ואמה, שאותם היא מגדירה "המצפון והמצפן שלי". מסלול חייה משקף פסיפס ישראלי ייחודי ומלא עוצמה. היא גדלה כבת להורים חרשים, דור 23 בארץ מצד אביה שגדל במאה שערים, ואם שעלתה מאיראן. על אף שגדלה בסביבה דתית-לאומית, היא בחרה להתגייס ושירתה כמורה-חיילת. השירות הוביל אותה לשליחות בלטביה, וחיבר אותה לראשונה ליהדות התפוצות.
מכאן, דרכה המקצועית שזורה במוסדות הלאומיים. לאחר תפקידים בסוכנות היהודית ובקק"ל, וכהונה כסמנכ"לית הקונגרס היהודי העולמי בישראל, היא עשתה שינוי מעבודה עם העולם היהודי וניהלה את התאחדות האדריכלים. אולם, "הלב התגעגע לעשייה החברתית", וכך בשנת 2020 הצטרפה לקרן היסוד. ביוני 2023, בעיצומה של המחלוקת על הרפורמה המשפטית, מונתה למנכ"לית הארגון.
המעבר לתפקיד המנכ"לית התרחש בתקופה סוערת במיוחד, אך דווקא המשבר חידד עבורה את משמעות התפקיד. "נכנסתי לתפקיד בנקודת שבר של הפילנתרופיה היהודית", היא נזכרת. זמן קצר לאחר מכן פרצה המלחמה, והעשייה המקצועית קיבלה משמעות נוספת. "המלחמה הייתה עבורי נקודת מפנה אישית ומקצועית שכן שני בניי נלחמו בעזה. היכולת לעסוק כל הזמן בעשייה ולעשות טוב בתוך כל הכאב והחרדות הייתה עבורי חבל הצלה".
במבט לאחור, היא מגדירה את אחת התובנות המרכזיות שלה בשנים האחרונות כחיבור שבין מנהיגות לבין שותפות. "מנהיגות בעיניי היא לא רק קבלת החלטות. היא יצירת חיבורים, הקשבה וחיזוק תחושת השותפות. מנהיגות אמיתית היא היכולת לחבר בין כל הגורמים ולגרום להם להבין שהם חלק ממשהו גדול יותר".
וזה אולי גם הסיפור של קרן היסוד כפי שהיא רואה אותו היום: לא רק ארגון שמגייס תרומות עבור ישראל, אלא פלטפורמה שמחברת בין אנשים, קהילות, מדינות ומשאבים, ומנסה להפוך את החיבור הזה להשפעה ממשית.
האתגר הבא, מבחינת ויינשטוק-גבאי, הוא לא רק לשקם את מה שנפגע אלא להסתכל קדימה. "אנחנו צריכים להמשיך במאמצים להעניק תמיכה לאזרחי מדינת ישראל ולבנות מחדש את החוסן הקהילתי באזורי העימות. אחרי תקופות המשבר יבואו ימים של פריחה. אנחנו נשקם ונצמיח הכול מחדש", אני משוכנעת.
זו אינה רק אמירה אופטימית. היא משקפת את תפיסת העולם שמנחה אותה בתפקידה: גם בשעת משבר, המטרה אינה רק להחזיק מעמד - אלא לעצב ולבנות את היום שאחריו. ובמובן הזה, החיבור שהיא מבקשת ליצור בין ישראל לבין יהדות התפוצות הוא הרבה מעבר לגיוס תרומות. הוא מבוסס על תפיסה של גורל משותף, אחריות הדדית ושותפות ארוכת טווח. "אני מאמינה שהחוסן שלנו נמצא בחיבור בינינו לבין היהודים בעולם כולו", היא אומרת. "העבודה שלנו היא להמשיך לחזק את החיבור הזה ולסייע בבניית החברה הישראלית".
