זה היה מהלך מסוכן, וג'ונתן טורס ידע זאת, אך בכל זאת עשה אותו. הוא אפשר לאורח מחוץ לעיר להישאר איתו בחדרו. טורס, בן 40, התגורר במוטל היילנד פארק כחלק מ"Inside Safe", תוכנית הדגל של ראשת העיר לוס אנג'לס קארן באס למאבק בחסרי בית. הוא ושכניו, רבים מהם מאוהל במרכז העיר, ידעו כי אורחים אינם מורשים. בכל זאת, טורס המשיך להזמין אנשים. לאחר ההפרה השלישית, לדבריו, פינה אותו המתקן.
"זו אשמתי בלבד, אבל אני פשוט חושב שזה לא הוגן, אמר טורס, המתגורר כעת באוהל בצ'יינטאון. "בעולם האמיתי, מותר לך שיבואו אליך אנשים. יש לך אורחים. זה חלק משמירה על שפיות".
5 צפייה בגלריה
הומלסים בלוס אנג'לס. מגמת עליה בחזרה לרחוב
(צילום: Apu Gomes/GETTY IMAGES NORTH AMERICA/AFP)
לוס אנג'לס הוציאה יותר מ-300 מיליון דולר על Inside Safe מאז שבאס השיקה את התוכנית בדצמבר 2022, פינתה עשרות אוהלי חסרי בית והעבירה כ-5,800 איש לדיור ביניים - בעיקר מלונות ומוטלים. המטרה הייתה להעביר כל אחד מהם לדיור קבוע, בדרך כלל דירות הממומנות על ידי משלם המסים. אך אפילו כשיוזמת ראש העיר מכניסה יותר אנשים לתוך קורת גג, מספר גדל והולך מוצא עצמו חוזר לרחוב.
ככל שהתוכנית קיימת יותר זמן, כך גדל שיעור המשתתפים שחזרו לסטטוס "ללא קורת גג", כך עולה מדוחות חודשיים שפרסמה רשות שירותי חסרי הבית של לוס אנג'לס, LAHSA, ושנותחו על ידי לוס אנג'לס טיימס. ב-2023, בסיום שנת התוכנית הראשונה, כמעט 20% חזרו לרחוב, לפי נתונים שפרסמה LAHSA באותה תקופה. בחצי הדרך של כהונתה הרביעית של באס, הנתון עלה מעל 30%.
5 צפייה בגלריה
הומלסים בפארק בלוס אנג'לס. מתמודדים עם בעיות אלימות וסמים
(צילום: Apu Gomes / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
5 צפייה בגלריה
דיירי רחוב. יוצאים ונכנסים ממוטלים של דיור זמני
(צילום: Apu Gomes / GETTY IMAGES NORTH AMERICA / AFP)
בדצמבר, עם סיום השנה השלישית של התוכנית, כ-40% מהאנשים שנכנסו לתוך קורת גג - 2,300 מתוך 5,800 - חזרו לרחוב. הנתון כולל אנשים שגורשו מהדיור שלהם או נעלמו מהמערכת לחלוטין.
הנטישה הגוברת משקפת את האתגרים שבאס מתמודדת איתם בניסיונה לעזור לחלק מתושבי העיר הנזקקים ביותר, רבים מהם מתמודדים עם בעיות בריאות נפשית, שימוש בסמים או מחלות גופניות קשות.
באס, כשנשאלה על המגמה המדאיגה, אמרה שלדעתה משתתפי Inside Safe זקוקים ליותר שירותים כדי להתמודד עם בעיות אלה. היא גם אמרה שלדעתה, ככל שאנשים שוהים שם זמן רב יותר, כך גדל הסיכוי שיפרו את הכללים ויגורשו. מטרת Inside Safe היא למצוא בתים קבועים תוך 90 יום, עם שהייה מרבית של שישה חודשים, לפי ההסכם הכתוב שהעיר מוציאה לכל משתתף.
כרגע, תקופת השהייה הממוצעת עומדת על 362 יום - כמעט שנה. באס לא הציעה מסקנות חד-משמעיות, ואמרה שהעיר כעת מעסיקה חוקרים חיצוניים להערכת הבעיה.
האוהלים מפונים, המדרכות נגישות יותר
באס מהמרת חלק ניכר מקמפיין הבחירות מחדש שלה על טיפולה במשבר חסרי הבית, שאותו הפכה לעדיפות עליונה ברגע שנכנסה לתפקיד. היא מייחסת ל-Inside Safe ירידה של 17.5% בחסרי בית "ללא קורת גג" — אנשים החיים בחוץ או ברכבים שלהם — על פני שנתיים. מספר זה ירד מכ-33,000 לכמעט 27,000, לפי ספירת חסרי הבית האחרונה.
על ידי פינוי האוהלים, Inside Safe גם מועילה לקהילה הסובבת, הופכת מדרכות לנגישות יותר ומפחיתה את מספר שריפות האוהלים, אמרה באס.
5 צפייה בגלריה
ראשת העיר קארן באס. קמפיין הבחירות יתמקד בטיפול בתופעה
(צילום: Luke Hales/Getty Images)
פרופסור אמריטוס גארי בלאסי מבית הספר למשפטים של UCLA, מומחה לחסרי בית, אמר שהתוכנית הפכה ליקרה מדי ביחס לתוצאות וזקוקה ל"הנדסה מחדש יסודית". בלאסי אמר שמעולם לא היו מספיק שוברים ודירות בעלות נמוכה כדי לספק דיור קבוע למשתתפי Inside Safe בזמן סביר. כתוצאה מכך, העיר שילמה עבור מגוריהם בחדרי מוטל יקרים לתקופות ממושכות, אמר.
"ברגע שהתחילו להחזיק אנשים בדיור ביניים תשעה חודשים או שנה, היה צריך לצלצל בפעמוני אזעקה, כי זה פשוט לא בר-קיימא", אמר. משתתפי Inside Safe גם מתמודדים עם מגוון רחב של כללים. אסור להם לעזוב את המתחם שלושה ימים רצופים ללא אישור מראש. אלכוהול וסמים בלתי חוקיים אסורים בחדריהם, והם נבדקים מספר פעמים ביום.
"הכללים טיפשים. הם מתייחסים לאנשים חסרי בית כמו לילדים. הם לא נותנים לאנשים עצמאות," אמרה פייזלי מארס, המתגוררת בקרוון בעמק סן פרננדו ויש לה כמה חברים שהשתתפו בתוכנית.
מנהלים בקבוצות המפעילות את מתקני Inside Safe אמרו שהמגבלות נחוצות כדי להגן על הדיירים, ולהישאר על המסלול למציאת דיור קבוע. אלימות, איומי אלימות ונזק לרכוש אסורים, ועלולים לגרור הרחקה מיידית מהתוכנית. האיסור על אורחים נועד למנוע מאנשים תקיפה גופנית, תקיפה מינית או עיסוק בהתנהגות בסיכון גבוה, כגון שימוש בסמים, מאחורי דלתות סגורות, אמרו מנהלי הארגונים.
מלבד תוכנית הדגל Inside Safe משקיעה לוס אנג'לס כמיליארד דולר בשנה בטיפול בתופעה, ויש לה היבטים רבים בעיקר בהשפעה על החיים האורבניים והעסקים במרכז העיר. מרכז לוס אנג'לס — ובמיוחד שכונת סקיד רו — עומד בעקביות בראש הרשימות של שיעורי הפשע הגבוהים ביותר במחוז
מנהלים ב-People Concern מעריכים כי 50% עד 65% מלקוחות המקלט שהם עובדים איתם — לא רק עבור Inside Safe, אלא תוכניות דיור אחרות לחסרי בית, סובלים מבעיות חמורות עם סמים או אלכוהול. מספר בעלי הבעיות הנפשיות החמורות, בפרט טראומה, גם הוא "גבוה מאוד", לדבריהם.
ספקי Inside Safe הודו כי חדרי מוטל יכולים להיות הסתגלות קשה מאוד, המשאירה אנשים תחושת בדידות ובידוד. הם אמרו שהם עובדים בשיתוף פעולה הדוק עם המשתתפים לשיפור התנהגותם — ופונים להרחקה רק כאמצעי אחרון.
"המטרה שלי אינה לעולם להוציא אף אחד לרחוב," אמר ג'וזף ברדפורד, מנכ"ל BARE Truth, המפעיל שני מוטלים של Inside Safe בצד המזרחי. "אני רוצה להשאיר אנשים בפנים עד שימצאו דיור קבוע".
רוברט מרטינז, בן 40, עבר ל-Budget Inn בנורת' הילס בקיץ שעבר מאוהל ליד כביש מהיר 405. הוא חי חסר בית כחמש שנים ולא עבד אפילו יותר זמן מכך, לדבריו. מרטינז, שעבד פעם בחברת סינון מים, אמר שמוטל Inside Safe היה עדיף על הרחוב. בכל זאת, הכללים הרגיזו אותו. הוא רצה שילדיו יבקרו אותו, וזה לא הותר.
בנובמבר, לאחר שנודע לו שדוד אהוב עליו נפטר, עזב מרטינז את המוטל למשך מספר ימים — ו"לא רצה להיות ליד אף אחד." כשחזר, הוא אמר, הודיעו לו עובדי התוכנית שנעדר יותר מ-72 שעות ויצטרך לעזוב. "היו לי 30 דקות לאסוף את החפצים שלי," אמר מרטינז, החי כעת על מדרכה בואן נויס.
קן קראפט, שארגונו מפקח על ה-Budget Inn, סירב לדון במקרים ספציפיים. אך אמר שצוותו נותן למשתתפי Inside Safe שלוש הזדמנויות — אלא אם כן עסקו באיומים או אלימות — ומנסה למצוא להם מקום אחר.
"אנחנו מנסים לסיים את חוסר הבית, לא להחזיר אנשים למחזור של חוסר בית", אמר.
לחץ לטפל בתופעה לפני האולימפיאדה
על פי ספירות של מחוז לוס אנג'לס ישנם 72,308 אנשים חסרי בית ברחבי המחוז — כולל 43,699 בעיר לוס אנג'לס עצמה. עם זאת, מחקר של RAND מצא שהספירה הרשמית מחמיצה אנשים רבים. בשלוש שכונות מרכזיות - הוליווד, סקיד רו וונציה, הפער בין הספירה הרשמית לספירה המקצועית של RAND הגיע ל-32% ב-2025. חישוב המכליל את כל העיר מצביע על כך שעד 7,900 אנשים ומקומות מגורים עשויים להיות חסרים מהספירה הרשמית.
על פי המחקרים, אפרו-אמריקאים, מהווים 32% מאוכלוסיית חסרי הבית במחוז, לעומת 8% בלבד מהאוכלוסייה הכוללת. בנוסף, ב-2025 גדל מספר המשפחות חסרות הבית ב-5.8% — מ-3,520 משפחות ב-2024 ל-3,725 ב-2025. ריכוזי חסרי הבית הגדולים ביותר נמצאים באזור מרכז לוס אנג'לס (25%), דרום לוס אנג'לס (20%) ועמק סן פרננדו (16%).
מלבד תוכנית הדגל Inside Safe משקיעה לוס אנג'לס כמיליארד דולר בשנה בטיפול בתופעה, ויש לה היבטים רבים בעיקר בהשפעה על החיים האורבניים והעסקים במרכז העיר. מרכז לוס אנג'לס — ובמיוחד שכונת סקיד רו — עומד בעקביות בראש הרשימות של שיעורי הפשע הגבוהים ביותר במחוז. האזור משלב מרכז מסחרי עם אוכלוסייה גדולה של חסרי בית, מה שמגביר את עבירות האלימות והרכוש כאחד.
מגמת עלייה בפשע במרכז העיר היא תופעה חדשה יחסית הקשורה לחסרי הבית, והיא אחת האזורים הבודדים שבהם הפשע לא השתפר על אף ירידה עירונית כללית. יש לציין שנתונים מראים כי חסרי בית נוטים יותר להיות קורבנות של פשע מאשר מבצעיו.
לוס אנג'לס מנסה להפחית משמעותית את חסרי הבית לפני אירוח משחקי האולימפיאדה ב-2028 — לחץ ציבורי ועולמי שמגביר את הדחיפות לפתרון.
