האסון הגרעיני הנורא בצ'רנוביל שהתרחש בדיוק לפני 40 שנה (26 באפריל 1986), לא רק שגרם למותם של עשרות בני אדם במקום כתוצאה מהקרינה, ולעוד עשרות קורבנות במהלך השנים, לעלייה חריפה בתחלואה בסרטן ומחלות נוספות שמקורן בקרינה, ולעוד מאות או אלפי מקרי מוות ותחלואה נוספים שצפויים בשנים הבאות, אלא שהיווה אסון אקולוגי עצום.
צ'רנוביל העלתה לסדר היום את המחיר הסביבתי הכרוך בשימוש באנרגיה גרעינית ואת הפיקוח הדרוש לשימוש בכורים גרעיניים. מדינות רבות נטשו את הרעיון של כורים גרעיניים לצרכים אזרחיים, אבל כמה מהן, גרמניה לדוגמא, שילמו על כך מחיר יקר ברגע שנוצר משבר אנרגטי בעולם. לעומתה, צרפת המשיכה ואף הרחיבה את השימוש שלה בכורים גרעיניים, עובדה שאפשרה לה לייצר מקורות אנרגיה עצמאיים ואלטרנטיביים, בעיקר לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה ומשבר האנרגיה שהתרחש לאחר הפלישה הזו.
ההחלטה של צרפת אולי התקבלה בעיקום אף אצל גורמים ירוקים ולוחמי איכות הסביבה בצרפת ובעולם, אבל אין ספק שזה קידם את מעמדה של המדינה מבחינה גאו-פוליטית ובמאבק בינה לבין גרמניה לגבי ההובלה של האיחוד האירופי.
יותר מ-400 כורים פעילים ברחבי העולם
המלחמות האחרונות באוקראינה ובמזרח התיכון גרמו לממשלות רבות קצת לשכוח מהתוצאות הנוראיות של האסון, ולהאיץ מחדש את הפיתוח או את הדיונים סביב פיתוח מחודש של כורים גרעיניים, כדי למצוא פתרונות למחירי האנרגיה הגואים. מדובר בטרנד שנמצא בניגוד מלא לתנועה הירוקה של איכות הסביבה שכבשה את העולם בעשורים האחרונים. אבל אסון צ'רנוביל רחוק כבר 40 שנה, האינפלציה גואה, שום פתרון לא נראה ברקע ובוחרים רבים עוברים ימינה כתוצאה מהמצב הזה, ככה שענייני איכות הסביבה תופסים כרגע מקום נחמד בספסלים האחוריים, לטובת אלטרנטיבות אנרגטיות באמריקה, אירופה, ובעיקר אסיה, היבשת שניזוקה יותר מכל יבשת אחרת מהמלחמה באיראן והמחסור והעלייה במחירי הנפט שבאו בעקבותיה.
בעולם קיימים היום יותר מ-400 כורים גרעיניים פעילים, ויותר מ-70 כורים נמצאים בהקמה. אנרגיה גרעינית אחראית על ייצור של כ-10 אחוזים מהחשמל בעולם. חלק מהבום החדש של בניית כורים לא נמצא רק בצורך האקוטי בהם, אלא גם בגלל שהידע שנרכש הפך אותם לזולים לבנייה ולתפעול (בצרפת יש אף תנועה של בניית כורים ניידים על גבי משאיות), והידע הבטיחותי שנרכש כתוצאה מהאסון בצ'רנוביל, אסון פוקושימה ב-2011 ואסונות בכורים אחרים הפך אותם למאוד בטוחים.
ארצות הברית, עם 94 כורים גרעיניים פעילים, היא עדיין היצרנית הגדולה ביותר של כוח גרעיני. הכורים הללו מייצרים יותר מ-30 אחוז מהאנרגיה הגרעינית העולמית. הרעב האמריקני לאנרגיה גרעינית רק גדל: עד 2025, ארצות הברית מתכננת להכפיל פי ארבעה את הייצור שלה.
זוהי מדיניות אמריקנית ברורה. מדיניות שלא מבטלת את הסיכון האקולוגי שבו נמצא העולם, ואינה מתעלמת מהעובדה שכורים גרעיניים מוסיפים לזיהום העולם, אבל מדיניות שטוענת כי הכורים הללו הכרחיים למדינה עבור התעשייה שלו, עבור אבטחת המקורות האנרגטיים שלה לדורות הבאים ובעיקר ייתנו מענה לדרישה המטורפת לאנרגיה מצד טכנולוגית ה-AI. אלו חיוניים הרבה יותר מאשר המאבק באיכות הסביבה.
הטעות של אנגלה מרקל
אחת הביקורות הגדולות ביותר נגד אנגלה מרקל, מי שהייתה קנצלרית גרמניה במשך 16 שנים, הייתה העובדה כי הפסיקה את עבודתם של כל הכורים הגרעיניים בגרמניה. ההחלטה של מרקל התקבלה בתחילה בחיבוק חם בקרב הבוחרים הגרמניים בעלי המודעות הגבוהה למשבר האקלים, אבל לאחר הפלישה הרוסית לאוקראינה התברר שהמדיניות של מרקל השאירה את גרמניה ללא אלטרנטיבות וללא פוליסת ביטוח למצב החדש שלפיו אין יותר אספקת אנרגיה מרוסיה. המצב גרר את גרמניה למשבר כלכלי גדול, לסחף של בוחרים לימין הקיצוני, ולפיגור מול צרפת, היריבה-עמיתה הגדולה ביותר שלה, במירוץ להנהיג את האיחוד.
ארצות הברית, שגם כך נמצאת במירוץ כלכלי-בטחוני מול סין, לא יכולה להרשות לעצמה פיגור כזה. בסין יש כיום 61 כורים פעילים, ועוד 40 כורים נמצאים בתהליכי בנייה מתוך מטרה ברורה ומוצהרת לעקוף את ארצות הברית כיצרנית האנרגיה הגרעינית המובילה בעולם. גם האיחוד האירופי נכנס למרוץ הגרעיני כשישיבות וכנסים רבים בו מיועדים לדיונים על עידוד ליזמות של בניית כורים גרעיניים.
המלחמה באיראן, לפיכך, הפכה את רוסיה למנצחת הכלכלית הגדולה של המצב הפוליטי החדש. לא רק שמחירי הנפט טיפסו, והמחסור העולמי בנפט הסיר חלק מהסנקציות מעל רוסיה, מה שהביא להכנסות יומיות של מאות מיליונים למדינה שהייתה שרויה במשבר כלכלי, אלא שהידע הרחב של הרוסים בבניית כורים גרעיניים, הפך אותה למבוקשת מאוד בקרב ארצות רבות. ההערכות הנוכחיות הן כי רוסיה בונה או עוזרת בבנייה כרגע של למעלה מ-20 כורים גרעיניים ברחבי העולם.
גם המדינות שסבלו קשות מאסונות בכורים גרעיניים התגברו על הטראומה לנוכח הנסיבות. אוקראינה, שבתחומה, אז כחלק מברית המועצות, נמצא הכור בצ'רנוביל, נסמכת על כורים גרעיניים כדי לייצר יותר מ-50 אחוז מתפוקת החשמל שלה, והרוסים שמים את הכורים בתחומה תחת מתקפות כטב"מים רבות. לאחר הפקת הלקחים מאסון פוקושימה, יפן הפעילה מחדש 15 כורים גרעיניים ועוד 10 כורים ממתינים לאישור להיפתח מחדש. הכור הגרעיני היחיד ביבשת אפריקה נמצא כרגע בדרום אפריקה, אבל הרוסים בונים כור גרעיני במצרים, ומדינות רבות ביבשת עסוקות בניסיונות להקים כורים דומים.
באירופה, הצרכים ההכרחיים עבור הכלכלה וכדי להרגיע מעט את המתחים הפוליטיים, גרמו לקמפיין חדש עבור הכורים הגרעיניים. אם בעבר הם נתפסו כפוסטר הזיהום הסביבתי, הרי שהיום במסדרונות אירופיים רבים מדברים על כורים גרעיניים כעל "אנרגיה נקיה", כמעט ירוקה כמו טורבינות רוח ופאנלים סולאריים, וכלי הכרחי למלחמה בזיהום ומשבר האקלים.
אם ב-1990 אנרגיה גרעינית הייתה שווה לכמעט שליש מייצור החשמל במדינות האיחוד האירופי, הרי שכעת רק 15 אחוז מהחשמל באירופה מיוצר על ידי כורים גרעיניים, זה גורם גם להישענות על מדינות לא דמוקרטיות שברגע אחד אי אפשר לסמוך על הייבוא מהן, וכיוון שהייבוא הזה "מלוכלך" יותר מייצור של אנרגיה גרעינית בתחומן, והדרישות לאנרגיה עלו, הרי שסגירת הכורים הגרעיניים ביבשת למעשה גרמה למצב פוליטי וכלכלי כאוטי ולהחמרה נוספת בזיהום כדור הארץ. כעת, אירופה, למרות התנגדות ממפלגות הירוקים ופעילי איכות הסביבה, רוצה לחזור ולהיות חלק מהקמפיין להחזרת הכורים הגרעיניים ולהפוך לחלק חשוב מהבמה העולמית בנושא הזה.
הנושא הזה, כמובן, יגרום להמשך בוויכוחים האינסופיים ובלופ לא נגמר של הדיונים בתוך הארצות עצמן ובאיחוד עצמו. כבר עכשיו ברור שמדינות כמו צרפת, בלגיה, פינלנד ושבדיה יובילו את המהלך לבנייה מסיבית של כורים קטנים וניידים כבר עד לתחילת העשור הבא, ואילו גרמניה, אוסטריה ואיטליה שאסרו את השימוש בכורים גרעיניים ינסו לעצור את ההתקדמות בהחלטות ובייצור של כורים גרעיניים. ספרד, שמתכוונת לסגור את שבעת הכורים הגרעיניים הפעילים שלה עד 2035, צפויה גם היא להתנגד.
לא מדובר בחילוקי דעות משניים. בצרפת, 57 כורים ב-19 מפעלים אחראים לייצור של קרוב ל-70 אחוז מהחשמל במדינה. לא רק שאין לצרפת תחלופה זולה יותר, אלא שצרפת, בעיקר לאחר המהלכים של מרקל, הבינה שהשימוש שלה בכורים גרעיניים ועצמאות אנרגטית, יכול להחזיר אותה למוקד קבלת ההחלטות ולמשפיעה ראשית בהצבת מדיניות של האיחוד האירופי. ההימור שלה הוכיח את עצמו לאחר תחילת המשבר האנרגטי העולמי לאחר המלחמה באוקראינה, וכעת עם התעצמות המשבר לאחר המלחמה באיראן.
הרנסנס הגרעיני החזיר, כאמור, גם את רוסיה למרכז המפה. יש במדינה 34 כורים פעילים. הקרמלין עסוק בבנייה מסיבית של כורים מתוך מטרה להתחרות בייצור החשמל בארצות הברית ובסין, ובונה כורים בכל העולם, כולל בבלארוס השכנה, אחת הקורבנות העיקריות לאסון צ'רנוביל, וכעת פוטין משתעשע בצעצוע חדש: יחידות גרעיניות צפות.
