בשיתוף אתר "המקצוענים"
שלולית קטנה מתחת לחלון היא אחת ההפתעות המתסכלות בבית. החלון סגור, הזכוכית שלמה, ואין סימן מובהק לנזילה — ובכל זאת מים חדרו פנימה.
ברוב המקרים, זו אינה תקלה אחת ברורה, אלא תוצאה של תנאי חורף שמפעילים לחץ על אזורים שבשגרה אינם נבחנים. מה שבקיץ עובר בלי בעיה, נחשף בחורף בעוצמה מלאה.
מה בעצם קורה לחלון בחורף
בחורף, חלון מתמודד עם תנאים שהוא כמעט לא פוגש בשאר השנה. הגשם אינו יורד רק מלמעלה, אלא נדחף בכוח הרוח אל הזכוכית והמסגרת, לעיתים בזווית חדה ומתמשכת. מים פוגעים שוב ושוב במסילות, בחיבורים ובפינות — אזורים שבשגרה אינם חשופים ללחץ כזה. מה שנראה בקיץ כמו חלון אטום לחלוטין, מתגלה בחורף כרגיש הרבה יותר.
מעבר לכיוון הגשם, גם כמות המים משחקת תפקיד. ממטר חזק יוצר עומס קצר טווח: מים רבים בפרק זמן קצר. אם המסילה התחתונה או פתחי הניקוז אינם מצליחים לפנות את המים במהירות, הם מצטברים — ובשלב מסוים מוצאים דרך פנימה. זו לא בהכרח בעיית איטום כרונית, אלא כשל שמופיע דווקא בתנאי קצה.
לתמונה הזו מצטרפים גם לחצי אוויר. רוחות חזקות יוצרות הפרשי לחץ בין החוץ לפנים הבית, ודוחפות מים דרך חריצים מיקרוסקופיים, אטמים שהתעייפו או חיבורים שאיבדו מהאלסטיות שלהם. החדירה הזו שקטה, ולעיתים קשה מאוד לזהות את מקורה בזמן אמת.
איפה החלון הכי פגיע
הנקודה הראשונה שבה מים "בוחנים" את החלון היא המסילה התחתונה. זהו האזור הנמוך ביותר, שבו מים אמורים להתנקז החוצה. הצטברות של אבק, חול ולכלוך, שיפוע לא מדויק או ניקוז חלקי — כל אלה עלולים לגרום לכך שהמים יגלשו פנימה במקום החוצה.
נקודת תורפה נוספת היא החיבור בין מסגרת החלון לקיר. זהו מפגש בין חומרים שונים — אלומיניום, בטון, טיח — שכל אחד מהם מגיב אחרת לחום ולקור. גם כשהזכוכית עצמה אטומה לחלוטין, חדירת מים מתרחשת לא פעם סביב המסגרת, באזור שהאיטום בו התיישן או נסדק.
גם פינות וזוויות הן אזורים רגישים במיוחד. מים נוטים להצטבר שם, והאיטום בפינות לעיתים דק או לא רציף. בחורף, כשהעומס מתגבר, אלה המקומות הראשונים להיכשל.
לא כל רטיבות היא אותה רטיבות
חדירת מים יכולה להיראות דומה — אבל המקור שונה. יש מקרים שבהם המים מופיעים כמעט מיד בזמן הגשם: שלולית קטנה, רטיבות על הקיר או מים שזולגים מהמסילה. כאן לרוב מדובר בשילוב של גשם מונחה רוח עם נקודת תורפה קיימת.
במקרים אחרים, הסימנים מופיעים רק שעות אחרי שהגשם פסק. הקיר סופג את הלחות, והיא נודדת פנימה באיטיות עד שמופיע כתם, קילוף צבע או תחושת רטיבות. זהו מצב מבלבל במיוחד, משום שהקשר בין הגשם לחלון אינו תמיד ברור.
ולעיתים, בכלל לא מדובר בחדירת מים מבחוץ. עיבוי פנימי — תוצאה של קיר חוץ קר ואוויר חם ולח בתוך הבית — יוצר טיפות מים באזור החלון. המראה דומה לנזילה, אבל מקור הבעיה שונה לגמרי. בלי אבחון נכון, מטפלים באיטום — כשבעצם נדרש שיפור אוורור ושינוי תנאי שימוש.
כשהבעיה מתחילה בהתקנה
יש מקרים שבהם מקור החדירה הוא בהתקנה עצמה. שיפועים לא מדויקים, בעיקר במסילה התחתונה או באדן, גורמים לכך שהמים אינם מנותבים החוצה כראוי. זו טעות שכמעט אינה מורגשת בקיץ, אך נחשפת מיד בגשם הראשון הרציני.
גם איטום שבוצע בצורה לא רציפה — מקטעים שחוברו, שכבות שהתיישנו בקצב שונה — יוצר נקודות כשל מקומיות. כל עוד אין עומס מים משמעותי, הכול נראה תקין. החורף, כרגיל, עושה את הבדיקה האמיתית.
כאשר החלון אינו מותאם במדויק למפתח הקיר, נדרשים לעיתים "פתרונות השלמה" מאולתרים. אלה מחזיקים מעמד בעונות יבשות, אך מתקשים להתמודד עם תנועות, לחות ולחצים חורפיים.
הזמן עושה את שלו
גם חלונות שהותקנו היטב מתיישנים. מסגרות מאבדות מהקשיחות שלהן, חיבורים מתרופפים, ואטמים מתייבשים ומתקשים. שינויי טמפרטורה חוזרים גורמים להתרחבות והתכווצות, שיוצרות תזוזות מיקרוסקופיות. הן כמעט לא נראות לעין — אבל מספיקות כדי לאפשר למים לחדור.
גגון - לא פתרון קסם, אך שכבת הגנה משמעותית
גגון אינו פתרון קסם, אבל יש לו תפקיד ברור. הוא יוצר שכבת הגנה מפני פגיעה ישירה של גשם מונחה רוח, ומפחית משמעותית את העומס על המסילות והמסגרות. כשפחות מים פוגעים ישירות בחלון, גם מערכת ניקוז גבולית מתפקדת טוב יותר.
עם זאת, גגון אינו מתקן איטום לקוי. הוא מצמצם את העומס, לא פותר בעיות מבניות. היתרון המשמעותי הנוסף שלו הוא האפשרות לאוורר את הבית גם בזמן גשם קל — דבר חשוב במיוחד בבתים עם לחות גבוהה.
בשיתוף אתר "המקצוענים"
