עיר הנופש אילת הפכה עבור המפונים מקיבוץ רעים לסמל של מפלט ומחנק. במשך יותר מחודשיים הם היו שם, במלון, כשהם מלאים בגעגועים לבית. בשבוע הבא הם יעברו למקום אחר, עולם אחר - למגורים בדירות בתל אביב. למעשה, המפונים מרעים יהיו הראשונים שעוברים למגורי ביניים, עד החזרה המיוחלת הביתה.
מיום ראשון הם יתחילו לעבור בקבוצות, משפחה אחר משפחה. עד סוף השבוע הבא שני הבניינים החדשים ברחוב הרצל יתמלאו ב-135 משפחות. ההתרגשות לקראת השינוי ניכרת. "למי אין חלום לעשות רילוקיישן מהקיבוץ לתל אביב, להיות קצת תל אביבי, לחוות את העיר? אנחנו רואים בזה גם חוויה משמעותית", אמר שחף מרודי, אב לשני ילדים - נגב בן שנתיים וחצי ואלה בת שבעה חודשים. "היתרון שלנו הוא שאנחנו לא צריכים לארוז יותר מדי. ממילא אנחנו עם תיקים ומזוודות כבר חודשיים. רק חיכינו לאור הירוק - ויאללה, זזים".
בימים אלה הם מתחילים להיפרד מאילת, ממלון "ספורט קלאב" שבו הם שוהים יחד עם חברי קיבוץ עין השלושה, שבינתיים נשארים בעיר הדרומית. למלון הם החלו להגיע בליל 7 באוקטובר. כואבים והמומים הם התמקמו בחדרים, מנסים לעכל את האירועים. חמישה חברי קיבוץ נרצחו במתקפת הטרור. גם תאילנדים נרצחו ונחטפו.
אל הקיבוץ נמלטו מאות צעירים ממסיבת הנובה הסמוכה, ונטבחו על המדשאות. כוחות ביטחון רבים, שוטרים וחיילים שהגיעו, נהרגו. שבעה בתים עלו באש במתקפה. "לבית שלנו הגיעו ארבעה אנשים שברחו מהמסיבה", סיפר רואי אסף (13). "הם היו מבוהלים מאוד. הסכמנו להכניס אותם הביתה רק אחרי שהם צעקו בעברית שהם יהודים. אבא שלי לא היה בבית, הוא יצא להילחם. אחר כך שמענו צרורות ירי ואנשים שמנסים לפתוח את הדלת של הבית, שהייתה נעולה".
קשה לרואי לדבר על אותו היום, אבל הוא זוכר כל פרט ופרט. הוא מעדיף להסתכל קדימה, לבית החדש שמחכה לו בתל אביב. "אני שמח לעזוב את אילת. תל אביב נראית לי מגניבה, למרות שגם שם יהיה לנו בית קטן". רואי ישב בלובי יחד עם חברותיו מהקיבוץ, רוני דרימר ומייה אורן. הם מדברים הרבה על העתיד. מייה אמרה כי "כאן במלון באמת אחלה ולא חסר כלום, שלוש ארוחות ביום ומלא דברים. אבל בא לי משהו אחר, בא לי בית. בא לי לעשות דברים פשוטים שעושים בבית ולא עשיתי מלא זמן. נגיד, סתם לבשל או לחתוך סלט במטבח. דברים בסיסיים של יום-יום. זה חסר לי".
הכותרת
איך שופטים את מחבלי חמאס?
27:08
לצידם הייתה אופיר לוי (24), מדריכה בקיבוץ, במקור מתל אביב. "חבר'ה", היא פנתה אליהם, "תל אביב מדליקה. יש המון מה לעשות, יש הכל מהכל. אתם תוכלו לבלות וללמוד כמה שבא לכם. אני מבטיחה לכם שלא תרצו לעזוב". אבל רוני הנערה פחות מתחברת. "בא לי בעיקר להיות בקיבוץ, בבית שלי, עם החתולה שלי אוראו. מסכנה, היא לבד שם, רק מאכילים אותה מדי פעם. אני משתגעת מגעגועים".
את קהילת "רעים" מלווה קבוצה של חברות עסקיות וביניהן סיסקו, מור בית השקעות, קרן ויולה, פדרציית בוסטון, ועד עובדי בנק דיסקונט, גלוברנדס וגורמים נוספים.
החיבור בין הקיבוץ לפרויקט ולגופים המלווים נוצר באמצעות "דלתות פתוחות" - מינהלת אזרחית שהוקמה בהתנדבות על ידי חברת Ewave Nadlan, מיד בתחילת המלחמה, במטרה לדאוג למפונים לדירות חדשות לתקופה ארוכה. במקרה הזה, על פי התכנון הם יגורו בדירות בפרויקט תאודור ברחוב הרצל של חברת יובלים סיטי בוי עד סוף חודש יולי.
בינתיים, במלון מנסים לשמור על שגרה מסוימת, עד כמה שאפשר. בקומה התחתונה - גן הילדים, עם צוותים שהילדים כבר מכירים. בגן בקיבוץ עבד עד לפני 7 באוקטובר ליאם אור, הנער שנחטף לרצועת עזה ושוחרר. ליאם, שאמור להתגייס לצה"ל, עוד לא פגש את הילדים, שכל כך אוהבים אותו, מאז שחזר מהשבי. "הילדים מחכים לראות אותו. היה לו טאץ' מושלם לילדים. הם העריצו אותו. הלוואי שהוא יבוא לבקר", מקווה אחת מחברות צוות הגן, שתעבור עם הילדים לבניינים בתל אביב.
"בשורה התחתונה, כולם כאן על קוצים", אמרה חברת הצוות מהגן. "למרות שהמלון ואנשי הצוות היו מהממים ועשו הכל בשבילנו ובאמת צריך להודות להם על הכל, זה לא כמו במקום שהוא שלך. כמו הבית. אחרי האירוע הקשה הבנו שחייבים להרים את הראש. הבנו שצריך לעשות מהלך יחד, כקהילה. הבנו שצריך לקחת אחריות. המלון מנוון את הקהילה, אז ברור שצריך לזוז. הרעיון היה לשמור על הקהילה. זה מה שהנחה אותנו. עד שהקיבוץ ישתקם אנחנו נישאר בתל אביב. יש לנו מעטפת שלמה שם ואנחנו בשיתוף פעולה מלא עם עיריית תל אביב. יש לנו פתרונות לילדים ולנוער, לגיל השלישי - להכל. אנחנו נסתדר שם. אבל אין בכלל ספק, אנחנו נחזור לקיבוץ ונשתקם חברתית. יש הרבה נזקים בקיבוץ. למשל, שכונת הצעירים ברעים נהרסה לגמרי. זה לא יהיה קל לחזור למקום אבל זה יקרה, אנחנו נחזור".
