מלי ביצור פרנס מכירה את הכלכלה הישראלית ואת הארגונים המרכיבים אותה בצורה יסודית וחדה. מנקודת מבטה הייחודית, הבלתי מתפשרת, היא מצננת את התלהבות שדומה כי אחזה בכולנו. ביום העצמאות הזה היא תרים גבוה את דגל המדינה, ולצדו תרים את הדגל שיבקש מכולנו לחתור לצד החגיגה - לעצמאות כלכלית. "מדינת ישראל תמיד הייתה ותמיד תהיה מחוברת לעולם הגלובלי, וזהו יתרון אסטרטגי עצום שאין לוותר עליו. השאלה הגדולה אינה האם להיות גלובליים, אלא איך לעשות זאת. התשובה שלי ברורה: מתוך עוצמה וביטחון, ולא מתוך תלות וחולשה".
היא החלה את דרכה המקצועית כעתודאית בחיל האוויר, שם הקימה ועמדה בראש יחידת המצוינות וההתייעלות של החיל, וסללה את דרכה היישר לצמרת עולם הייעוץ האסטרטגי. כיום, ביצור-פרנס מכהנת כמנכ"לית והבעלים של פירמת הייעוץ הבינלאומית TEFEN, המעסיקה מאות עובדים ומלווה את החברות והארגונים הגדולים והמשפיעים ביותר במשק: תעשיית ההייטק, משרד הביטחון, רכבת ישראל וחברות נדל"ן, ועד לתאגידים בינלאומיים. תחת הנהגתה, ביצעה פירמת TEFEN קפיצת מדרגה משמעותית והפכה לקבוצה טכנולוגית המשלבת פתרונות של בינה מלאכותית, אנליטיקת נתונים מתקדמת ומערכות חיזוי. המטרה: להביא ללקוחותיה תוצאות מוכחות בשטח, ולא רק מצגות תיאורטיות.
כל אלה, הקנו לה מעמד כאחת מהנשים המשפיעות והחזקות בתעשייה הישראלית, אך היא ממשיכה כל העת לחקור ולתהות. "האם הכלכלה שלנו באמת חופשית ועצמאית כפי שאנחנו נוטים לחשוב?", היא שואלת בקול. "הכלכלה שלנו מצטיירת לרוב כסיפור של הצלחה מסחררת וחסרת תקדים, אך כשמתבוננים לעומק מגלים גם דברים אחרים".
עד כמה, לשיטתך, הכלכלה הישראלית באמת עצמאית?
"עצמאות כלכלית היא מאבק מתמשך. נכון שהמשק הישראלי מרשים ביזמות ובמהירות התגובה שלו לשינויים, אך מתחת לפני השטח קיימת תלות אדירה בשווקים בינלאומיים, בתנועות הון, ובמצב גיאופוליטי שכלל אינו בשליטתנו. התלות הזו הופכת אותנו לפגיעים מול כל תנודה גלובלית, ומחייבת אותנו לחשב מסלול מחדש".
היכן את רואה את התלות באה לידי ביטוי בפועל?
"מספיק להסתכל במספרים ולדבר בהיגיון עסקי פשוט. מרבית היצוא הישראלי כיום נשען על קומץ קטן של ענפים, ובראשם תעשיית ההייטק, שהיא מנוע צמיחה חיוני, אך הריכוזיות הזו פשוט מסוכנת. כאשר שוק ההון האמריקאי מתקרר אפילו מעט, כאשר חברות טכנולוגיה עולמיות מתחילות לקצץ בכוח אדם, או כאשר משקיעים זרים מחליטים לצמצם את החשיפה שלהם לישראל, הגל הזה מגיע אלינו במהירות ופוגע במשק. זו המציאות האובייקטיבית של כלכלה גלובלית. עצמאות אמיתית מחייבת אותנו לבצע פיזור סיכונים מושכל, לייצר עומק תעשייתי משמעותי, ולבנות יכולת ייצור מקומית שהיא הרבה יותר רחבה ויציבה ממה שיש לנו כיום".
במקום להיבהל: לחשוב לטווח ארוך
הפגיעות הישראלית אינה מסתכמת רק בהון הזר שמניע את תעשיית הטכנולוגיה, אלא מחלחלת עמוק גם אל תוך התעשייה המסורתית ואל שוק העבודה המקומי. במסגרת עבודתה בפירמת הייעוץ TEFEN, ביצור פרנס פוגשת מדי יום את האתגרים התפעוליים בשטח ורואה כיצד אירועים מרוחקים משפיעים באופן ישיר על רצפות הייצור בישראל. "גם בתעשייה המסורתית, ראינו בשנים האחרונות עד כמה אנחנו תלויים ביבוא של חומרי גלם, בציוד מכני ובשינוע בינלאומי, כשכל עיכוב הופך באופן מידי לבעיה בקו ייצור של מפעל בצפון", היא מתארת. "עסקים ישראליים מצאו עצמם לא פעם תלויים במקורות כוח אדם חיצוניים או בענפים מצומצמים מאוד של כישרון מקומי. כאשר מתרחש אירוע ביטחוני או רגולטורי, ההשפעה היא כמעט מיידית ומשתקת".
האם המדינה והרגולטור מנתבים את המשאבים למקומות הנכונים כדי לחזק את התעשייה הישראלית?
"המדינה חייבת לשאול את עצמה גם שאלות לא נוחות. האם רגולציה מסורבלת מעכבת בפועל את הצמיחה? האם תמריצים כלכליים, שממוקדים רק בענף אחד, יוצרים עיוות מבני ארוך טווח? אנחנו חייבים לבחון האם אנחנו משקיעים מספיק בשיפור הפריון בתעשייה ובפיתוח הפריפריה, או שפשוט התאהבנו בנרטיב של ‘סטארט-אפ ניישן’ והזנחנו את הבסיס הרחב שעליו הכלכלה נשענת? מחסור בעובדים בענף מסוים יכול לשתק פרויקט שלם של תשתיות או בנייה, ולפיכך נדרשת עצמאות כלכלית שפירושה יכולת תפעולית שמאפשרת להתמודד עם זעזועים מבלי שהמערכת כולה תיכנס לסחרור. זה מחייב השקעה מסיבית ומתמשכת בהון אנושי מקומי: הכשרות מקצועיות איכותיות, שדרוג מיומנויות העובדים, חיבור הדוק יותר בין האקדמיה לתעשייה, והטמעת טכנולוגיות חדשניות שמעלות את פריון העבודה במקום לחפש רק דרכים להחליף עובדים".
את גם מזהה מלכודת ניהולית: במקום לבנות חוסן לטווח ארוך, יש שמקבלים החלטות מתוך פאניקה.
"כאן בדיוק נכנסת שאלת המנהיגות העסקית. למנהלים כיום קל מאוד להיכנס למוד של הישרדות, להתחיל בקיצוץ הוצאות אגרסיבי, לעצור השקעות חיוניות ופשוט לדחות קבלת החלטות מהותיות. זו אינה הדרך להבטיח את עתיד החברה או את עתיד המשק. אני תמיד מזכירה למנהלים שאני עובדת איתם שעצמאות אינה רק סיסמה ציונית יפה שאנחנו אומרים בטקסים, היא מתודולוגיה ניהולית של ממש שצריך ליישם ביומיום".
ומה מאפיין ארגונים שמצליחים ליישם את המתודולוגיה הזו?
"ארגונים שבונים לעצמם עצמאות אמיתית פועלים בצורה אחרת לחלוטין. במקום לקפוא במקום, הם מנצלים את הזמן כדי לבחון את שרשרת הערך שלהם לעומק. הם מזהים מראש את הסיכונים ופועלים כדי לצמצם תלות קריטית בספק בודד או בלקוח בודד. הם מגוונים את השווקים הגיאוגרפיים שאליהם הם פונים, ומשקיעים משאבים באוטומציה חכמה שמייעלת את העבודה. מעל הכל, הם בונים תרחישים קדימה ולא מחכים שהמציאות תפתיע אותם. יום העצמאות הוא הזדמנות טובה לעצור ולשאול האם אנחנו מעודדים את הארגונים שלנו לחשוב עשור קדימה, ולא רק רבעון אחד קדימה? אנחנו צריכים להתחיל למדוד הצלחה גם על פי פרמטרים של עומק תעשייתי, פריון ויציבות לאורך זמן".
אילו אתגרים מחכים לנו בעשור הבא?
"האתגרים שניצבים לפנינו אינם פשוטים כלל. העולם תנודתי יותר, תחרותי הרבה יותר ופוליטי יותר מאי פעם, אבל דווקא מתוך המורכבות הזו צומחת ההזדמנות שלנו. ישראל כבר הוכיחה פעמים רבות בהיסטוריה שלה שהיא יודעת לשרוד. השלב הבא הוא להבטיח שהיא גם יודעת להתבסס. עצמאות כלכלית אמיתית תימדד מעתה לא רק ביכולת שלנו למשוך לכאן השקעות זרות, אלא קודם כל ביכולת שלנו לייצר עוצמה פנימית: ארגונים גמישים שיודעים להסתגל, עובדים מיומנים ומוכשרים, תעשייה חדשנית ותשתיות איתנות שתומכות בכל אלה".
היא מצינת כי "חשוב לזכור שזו אינה משימה המוטלת על כתפי הממשלה בלבד, וזו גם אינה משימה של המגזר העסקי לבדו. זוהי אחריות משותפת של כולנו יחד. ביום שבו נוכל לומר בפה מלא שהמשק הישראלי אינו נשען על עמוד תווך אחד בלבד, שהוא אינו רועד מכל זעזוע חיצוני ואינו מגיב בפאניקה לכל שינוי עולמי, ביום הזה נוכל באמת לחגוג עצמאות כלכלית של ממש".
את העוצמה שלה מייחסת ביצור-פרנס גם לאמא שלה ז"ל, שהנחילה לה ערכים והיוותה עבורה מודל. "מאחורי כל האסטרטגיות והמספרים נמצא הלב - והלב שייך לאמא שלי, לאה ביצור-נקר. היא הייתה עמוד התווך הפרטי שלי, האישה שלימדה אותי מהי עצמאות אמיתית עוד לפני שידעתי לבטא את המילה. אין יום ב-TEFEN ואין החלטה גדולה שאני מקבלת שהיא לא נמצאת שם איתי. ביום העצמאות הזה, כשאני מסתכלת על הדרך שעברנו כמדינה וכפירמה, אני יודעת שהחוסן שאני מדברת עליו בכתבה הזו הוא המורשת הכי גדולה שהיא השאירה לי".
