בשנים האחרונות הוכיחה מערכת הבריאות הישראלית את עוצמתה וחוסנה. המלחמה ואתגריה פגשו את מערכת הבריאות בדיוק לאחר שיצאה - וידה על העליונה, במאבק מול מגפת הקורונה. דווקא מתוך העומס חסר התקדים שהטילה המגפה העולמית על מערכת הבריאות, הצליחה ישראל לא רק לצלוח את האתגר, אלא גם להפוך את המשבר להזדמנות ולהפוך למובילה עולמית בחקר חיסוני הקורונה ולאחת המדינות הראשונות בעולם להתאושש מהמשבר. גם במשברים הומניטריים ברחבי העולם, התייצבה הרפואה הישראלית לסייע היכן שנדרש בין השאר בהקמת בית חולים שדה באוקראינה. אך איש לא צפה את האתגר הבא שיעמוד בפתחם.
בבוקר השבעה באוקטובר 2023, כשהאזעקות הדהדו ברחבי הארץ, הצוותים הרפואיים היו מהראשונים להתייצב. נשות ואנשי צוות רפואי עזבו את בתיהם ומשפחותיהם ונחפזו לבתי החולים. מתנדבי ארגוני ההצלה יצאו לשטח תחת אש, ואנשי צוות רפואי במילואים התייצבו ביחידותיהם. רופאות ורופאים ישראלים ששהו בחו"ל עלו על המטוס הראשון הביתה, ללא היסוס. המערכת כולה התגייסה: פיזיותרפיסטים, מרפאים בעיסוק, קלינאי תקשורת, הידרותרפיסטים, טכנאי רנטגן, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. כל אחת ואחד תרמו את חלקם בפסיפס המורכב של שיקום הפצועים והחזרתם לחיים.
"אני מצדיע למסירות הנפש של אנשי המערכת הרפואית, זו מערכת איכותית שאין דומה לה בעולם ויש הרבה אנשים שחיים היום הודות לכם", אמר הרמטכ"ל רא"ל הרצי הלוי, בחנוכה האחרון בהדלקת נרות עם חיילים פצועים במחלקת השיקום במרכז הרפואי שיבא. דבריו מדגישים כיצד בתוך מציאות של אי ודאות, מערכת הבריאות הציבורית התגלתה שוב כעוגן של יציבות, מקצועיות ואנושיות עבור אזרחי ישראל. ולצד עמידה באתגרים ומצבי קיצון, הצליחה גם לשמור על רפואת השגרה.
המלחמה הנוכחית אילצה אותם להתמודד עם אתגרים יוצאי דופן ומורכבים, כאשר לצד טיפול בפצועי מלחמה רבים ואתגר שיקום חסר תקדים בהיקפו, נדרשו לטפל גם באוכלוסייה הייחודית של אזרחים ואזרחיות שנחטפו ושהו בשבי תקופות ארוכות. זוהי רפואה שלא נלמדת בספרי הלימוד - טיפול בטראומה פיזית ונפשית חסרת תקדים. הצוותים לומדים תוך כדי תנועה, מפתחים פרוטוקולים חדשים ומתאימים את הטיפול לכל שב ומשפחתו.
הצוותים הרפואיים, על כל גווניהם, הם אנשי השנה שלנו. הם הרפואיים מסמלים את החוסן והתקווה של החברה הישראלית. הם המגן האנושי שלנו, אלה שנמצאים שם תמיד, בכל שעה, בכל מצב, מצילים חיים ומפיחים תקווה.
"ההגעה לשיבא הייתה אחד הניסים שקרו לי"
"שיבא הוא בית חולים מיוחד מאוד בגישה שלו, בליווי שהוא נותן למטופלים. כשחייל נפצע יש לו את כל המערכת התומכת של צה"ל, כשאזרח נפצע - יש לו פחות. בשיבא זיהו את הפער הזה ויצרו מנגנון ליווי שנתן מענה לכל הדרוש. לא רק לי - אלא גם למשפחתי. כולנו קיבלנו תמיכה שהיא גם מעבר לפציעה שלי", מספר ארז יצקן, שנפצע אנושות בשבעה באוקטובר בעת שהתבצר עם משפחתו בממ"ד בביתם בכפר עזה. "כאזרח פצוע הצמידו לי עובדות שביום-יום מבצעות תפקיד אחר ושכעת ניתן להן תפקיד אקסטרה: ללוות אותנו כמשפחה של פצועים ומאושפזים בשיבא, הזקוקים לתמיכה. אנשי שיבא דאגו למרבית צרכינו".
בשעות הבוקר המוקדמות של השבעה באוקטובר נכנסו מחבלים לבית משפחת יצקן. ארז החזיק את ידית הדלת, כשהמחבלים ניסו ללא הצלחה לפתוח את הדלת כדי לבצע את זממם, הם ירו בו דרך הדלת, ולאחר שלא הרפה מהאחיזה, הם הניחו מטען חבלה על הידית. הפיצוץ היה עז, ויצקן נפגע בשתי ידיו. אולם הדלת נתקעה והמחבלים לא הצליחו להיכנס. הם ירו דרך חור שנפער בדלת בעקבות הפיצוץ, ועזבו את הבית. לאחר שעות רבות וחילוץ תחת אש, יצקן פונה לשיבא במצב קשה מאוד. ומאז עבר כבר תשעה ניתוחי ידיים ולפניו ניתוחים נוספים.
את מחלקת השיקום האורתופדי שבה הוא היה מאושפז כשנה מנהל ד"ר אורן ברזל. במהלך תקופת הטיפול של יצקן, הוא מספר, נוצר בינו לבין המטופל קשר מיוחד. "ארז עובר כאן תהליך ארוך וסיזיפי כבר יותר משנה. כל פעם הוא צריך לעשות עוד ניתוחים ועוד טיפולים", אומר ד"ר ברזל. "למרות שאני הרופא שלו, יצא שהקשר בינינו הוא יותר חברי. בזמן הרב שהוא מעביר כאן יצא שישבנו ודיברנו והתחברנו וייסדנו מסורת של שיחה שבועית בכל יום שישי בבוקר. אנחנו יושבים ביחד ועוברים על הדברים וארז מדבר ומשחרר. לא מזמן חגגנו לו יום הולדת בהרמת כוסית".
יצקן: "שנינו באים מאותו רקע - קיבוצניקים. גדלנו בקיבוצים של פעם, עם כל המורכבות של החיים השיתופיים, לינה משותפת וכל מערכת המושגים והאופי שזה יוצר. החיבור הזה הוליד חיבור מיוחד בינינו, שהוא מעבר לרופא ופציינט. היו לנו הרבה שיחות על המצב ואני מרגיש שזה נותן לי סוג של תמיכה שמעבר".
המחלקה האורתופדית של המוסד הרפואי אימצה את יצקן בחום, מסייעת לו לעבור את התקופה הקשה ולהביא להחלמתו. "ההגעה שלי לשיבא הייתה אחד מהניסים שקרו לי", הוא אומר. "בית החולים מתמחה במיקרו-כירורגיה של היד, כך שהרופאים הצליחו לעשות עבודה טובה בשחזור הידיים שלי, שהיו במצב קשה מאוד. בין ניתוח לניתוח שהיתי באשפוז במחלקת כף יד, ולאחר מכן בשיקום אורתופדי - מחלקה המספקת תמיכה רבה, את כל המעטפת שפצוע צריך כדי להתחיל להכין את עצמו לחזרה לחיים רגילים, חיים שמעבר לפציעה. פצוע כמוני לא צריך רק שיחזירו לו את הידיים למצב תקין ובריא, הוא עובר תהליך מורכב מאוד שרק חלק ממנו הוא רפואי. השאר כולל פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק ועוד דיסציפלינות תומכות".
באילו כלים משתמשים כדי לשקם אותך?
יצקן: "מעבר לטיפול הרפואי ישנם פיזיותרפיה וריפוי בעיסוק. בפיזיותרפיה מלמדים אותך, למשל, איך להתלבש כשאתה מוגבל ואיך להיכנס ולצאת ממכונית. הריפוי בעיסוק כולל סדנאות קרמיקה, גננות, בישול וכדומה. דרכן גיליתי את האמנות ואת העבודה עם חימר - שעזרה לי מאוד. יש גם בריכת שחייה בה עושים הידרותרפיה - עבודה בתוך מים שמשחררת מתחים. אני כל הזמן מרגיש שלשיבא יש את הרגישות הנדרשת לכל טיפול, בכל המורכבות הזאת. ברור להם שאתה לא רק פצוע פיזי, אלא גם פצוע נפשי, ויש להם את המערכות התומכות לכך. לאחרונה עברתי לשיקום יום. אני מגיע כל יום לקבל את הטיפולים, וישנן אחיות שמלוות אותי בכל פעילות שנעשית בהם".
מחלקה שהיא כמו אלונקה
ד"ר אורן ברזל מגדיר את מחלקת השיקום האורתופדי בשיבא כמחלקה מיוחדת. "אני רואה אותה קצת כמו אלונקה: במקום שאדם אחד יישא מטופל מורכב לבד, נשיאת המשקל מתחלקת בין מספר אנשים - רופאים, אחיות, פיזיותרפיסטים, מרפאות בעיסוק, פסיכולוגים, עובדים סוציאליים ואפילו מלווה רוחנית - וכך לכולם קל יותר להתמודד. כולם עובדים ביחד כדי לתת לכל מטופל את הטיפול המיטבי, במטרה לעזור לו במסע השיקום, כך שיוכל להשתחרר מבית החולים ולחזור לחיים כפי שהוא מכיר אותם".
בתקופה כה עמוסה בעבודה על נפגעי המלחמה - איך אתה מוצא זמן גם לספק תמיכה חברית למטופל כמו ארז יצקן?
"אכן, ידינו גדושות בעבודה ומאז פרוץ המלחמה ביצעתי ניתוחים מרובים, היו שבועות בהם עבדתי 6 ואפילו 7 ימים בשבוע. השיחות עם ארז והקשר המיוחד שנוצר בינינו דווקא סייעו לי להתמודד עם עומס העבודה הקשה, כי הם נתנו פרופורציות והורידו קצת מהעומס הרגשי המאתגר מאוד. בחודשים הראשונים הייתי ממש שבור בעקבות כך שאחד המטופלים שהתקדמנו איתו, וחשבנו שהמצב ילך וישתפר, הוכרע על ידי הפציעות. היו חיילים שעשיתי להם עוד ועוד ניתוחים, לפעמים הם כמעט מתים על שולחן הניתוחים ומובהלים ממנו לטיפול נמרץ. כך שלאחר ימים ארוכים של עבודה כזאת, לבוא ולשבת עם ארז ביום שישי סוגר את השבוע על הצד היותר טוב. אתה רואה בן אדם שנפגע קשה בידיים, עובר ניתוחים וטיפולים רבים ובמקביל מתמודד עם חיים מחוץ לביתו - כי האזור פונה. את כל זה הוא עושה בראש מורם".
המעטפת הטיפולית של שורדי השבי ומשפחותיהם
אתגר מקצועי ולאומי נוסף שעמו התמודדו הצוותים הרפואיים בישראל השנה הוא הקליטה והטיפול באזרחיות והאזרחים שחזרו מהשבי בעזה.
הטיפול בשבים העמיד את הצוות הרפואי בסיטואציה יוצאת דופן במורכבותה, בה הם נעים בין היותם בני אדם וישראלים שעומדים בפני אחיהם ואחיותיהם שעברו תופת שקשה להעלות על הדעת, ובין היותם מטפלים. השמחה על חזרתם של מי ששבו מתערבבת כל העת עם הדאגה, הגעגוע והחשש הכבד לשלומם של מי שעדיין שם והרצון להיאבק למענם. את המשא המורכב הזה נושאים עמם כל העת הרופאות והרופאים, גם תוך כדי הטיפול והליווי המתמשך בשבים.
כדי ליצור עבור השבים ובני משפחותיהם מעטפת טיפולית מקיפה שתספק ליווי ותמיכה מקצועיים לטווח ארוך, ותותאם לצרכים הרפואיים הספציפיים של כל אחד ואחת מהם הוקמה בשיבא מרפאת השבים. בימים אלה המרפאה מתרחבת למרכז "שבים לחיים" בראשותם של ד"ר נויה שילה, רופאה פנימית בכירה, והפסיכיאטר ד"ר מיקי פולאק, מאנשי המקצוע המובילים בעולם בטיפול בפוסט-טראומה. שם מקבלים השבים ובני משפחותיהם מענה לכל צרכיהם הטיפוליים, לאורך מסע החלמה שיכול להיות לעתים תנודתי ובלתי צפוי.
עם אילו סוג של מצבים רפואיים מתמודדים שורדי השבי? לאיזה סוג של רפואה הם זקוקים?
ד"ר שילה: "משך הזמן הארוך בשבי והתנאים הקשים שבהם הוחזקו השבים – תנאים מחפירים שקשה להעלות על הדעת שעדיין מוחזקים בהם 100 חטופות וחטופים ושבחלוף ימים רבים כל כך, אין ספק שהם גם מהווים סכנה מיידית לחייהם – אילצו אותנו להתמודד עם מצב שאין לו אח ורע בספרות המקצועית. אין מאמרים או ניסיון עבר בקבוצה כל כך מגוונת של אנשים בגילים שנעים מילדים רכים ועד קשישים, שהוחזקו בשבי לאורך תקופות שונות. זו רפואה שנדרשנו, לצערנו, להמציא מהיסוד".
מה עמד מאחורי ההחלטה לפתוח מרפאה ייעודית עבור שורדי השבי?
"אחרי הקליטה הראשונית של השבים נשארנו איתם בקשר וגם פנינו למשפחות ולסביבה שלהם. הבנו שהעברת המקל לרפואת הקהילה הייתה טובה, אבל גם שהצורך שלהם ושל בני המשפחה שלהם גדול, ולכן נדרשה התערבות של בית חולים שילווה אותם לכל חייהם. מטרתם של המרפאה והמרכז שמוקם היא לטפל באנשים שעברו את התופת הכי נוראית שאפשר להעלות על הדעת. לתת להם את הטיפול הטוב ביותר האפשרי, מתוך תחושת החוב הלאומי והכאב שכולנו מרגישים על הטראומה האיומה והבלתי נתפסת שהם עברו. זה אפשרי, מכיוון שהם קבוצה יחסית קטנה של אנשים - כך שאין בעיית משאבים בטיפול בהם. אני באופן אישי, רואה זכות גדולה באפשרות להיות חלק מהמסע שלהם. ואני מרגישה שהטיפול בהם מביא לידי ביטוי את הערכים שבבסיס היותי רופאה ואדם".
4 צפייה בגלריה
מענה מקיף לצרכים הטיפוליים של השבים ובני משפחותיהם. מרפאת "שבים לחיים" בשיבא
(צילום: דוברות המרכז הרפואי שיבא)
"באמצעות המרפאה אנו מייצרים רפואה חדשה המציעה מודל טיפול באנשים שיש להם התמודדות מורכבת עם גוף ונפש: זוהי למעשה בשורת החזרה למקורות של הרפואה, רפואה שמטפלת בבן אדם שלם, בכללותו, ולא במערכת גופנית כזו או אחרת".
המעטפת הטיפולית במרפאת השבים ייחודית לא רק במה, אלא גם באיך – חלק מהותי מהגישה הטיפולית מתייחס לאופן שבו נבנית תוכנית הטיפול. הצוות עושה כל שביכולתו כדי להתאים את תנאי הטיפול לצרכים הספציפיים של כל אחד ואחת מהם וגם של בני המשפחה הקרובים שלהם.
ד"ר שילה: "ד"ר פולאק, השותף שלי במרפאת השבים, אומר שכשאדם נחטף משפחתו נחטפת יחד איתו. הטראומה היא משפחתית, ולכן גם המעקב והליווי שאנחנו נותנים ב’שבים לחיים’ הוא לכל בני המשפחה. ברור לנו שחלק מאיכות החיים של השבים והשבות הוא היכולת להיות בבית עם המשפחה, הקהילה והחברים שלהם ולהצליח ליהנות מהדברים הקטנים של החיים, בין אם זה מפגש אנושי, מוזיקה או עבודות יצירה. לכן, אנחנו משתדלים שהרוב המכריע של הטיפולים והליווי ייעשו בסביבה הביתית. הכל כדי שהרפואה תהיה מאפשרת חיים, דרך חדשה של התמודדות ובתקווה גם צמיחה".
