אלדד תמיר (64) הוא מנכ"ל ובעלים של בית ההשקעות תמיר פישמן ומנכ"ל ומייסד של חברת הפינטק FINQ. בוגר תואר ראשון בכלכלה ותואר שני במנהל עסקים מאוניברסיטת תל אביב. גרוש ואב לחמישה ילדים, מתגורר בתל אביב.
תכנית מנהלים פרק 5 עם אלדד טמיר
מה המיתוס הכי גדול על ניהול שגילית שהוא פשוט לא נכון?
"המיתוס שלפיו מנהל טוב לב הוא מנהל טוב: אתה רואה מנהלים מתראיינים, נחמדים נורא, אבל בסוף מנהל טוב צריך להיות גם רע. אתה צריך שתהיה לך היכולת להיות בן זונה, כי מה לעשות שהגזר לא תמיד עובד ושלפעמים צריך לחתוך בלי רגשות. תמיד היה לי חשוב להיות לא רק מנהל טוב אלא גם בן אדם טוב בכל מה שאני עושה, ולפעמים זה מתנגש. עד היום זה עושה לי קצרים במוח".
מה ההחלטה הכלכלית הכי טובה שעשית כמנהל?
"כשהחלטתי באומץ רב, אולי בטיפשות רבה, להיפרד משותפים בגלל המגבלות שלי, ולא משום שהם לא היו שותפים נהדרים. קניתי בהרבה מאוד כסף את כל השותפים שלי כדי לייצר לעצמי את מה שאני רציתי. בסופו של דבר, שותפות היא כמו נישואין, זה עסק מורכב, והגעתי למסקנה שאני כנראה לא מתאים לשותפויות ויותר מתאים לי לפעול לבד כמנהל. קניתי את רויאל בנק אוף קנדה ואת שותפי לשעבר, דני פישמן המקסים, וזה עלה לי בהרבה מאוד כסף, בסיכון גדול ובימים קשים ולילות ללא שינה. לקחתי הלוואות של עשרות מיליוני דולרים, ולשמחתי זה נגמר בניצחון".
ומהי ההחלטה הניהולית הכלכלית שאתה הכי מצטער עליה?
"במסגרת תהליך הרכישה שדיברנו עליו מכרתי פעילות מאוד גדולה שלי ל-IBI בתחום האופציות עובדים, בתקופה שהעסק היה פחות טוב. בראייה ארוכת טווח לא הייתי צריך לעשות את זה. זו הייתה החלטה עסקית פזיזה מדי. היו לי אפשרויות אחרות והיום אני מצטער עליה, מסתכל ואומר, טעות".
אם מחר בבוקר אתה מתעורר כשר האוצר של מדינת ישראל, מה ההחלטה הכלכלית הראשונה שאתה חותם עליה?
"אני חושב שבתחום הפיננסי יש לנו שווקים מאוד ריכוזיים. שוק ריכוזי הוא שוק רע וכמעט כל המערכות הפיננסיות הגדולות היום מאוד ריכוזיות – צריך להתחיל משם. הייתי דואג לזה שסוף כל סוף תהיה תחרות אמיתית בבנקאות".
אורן דוברונסקי, חבר שלך מתוכנית "הכרישים", נכנס עכשיו לפוליטיקה. זה עושה לך קצת חשק?
"לא ממש. מדי פעם אני חושב על זה, וגם הציעו לי. אני לא נכנס מי הציע, אבל מבטיח לך שזה לא הליכוד. אם אני הולך להיות פוליטיקאי, אני צריך ללבוש על עצמי המון שקרים וזיופים, להתחנף לאנשים".
אבל תראה את דוברונסקי, לא מתחנף לאנשים, זה שריון ברשימת הליכוד בלי פריימריז.
"הוא מתחנף כל הזמן, אתה יודע כמה שנים הוא מתחנף לביבי? תקרא את הפוסטים שלו. גם היום הוא ממשיך להתחנף. אני לא מאשים אותו, אני אוהב אותו, הוא חבר שלי. זאת הדרך שלו. אתה מכיר מישהו שהיום בפוליטיקה סביב ביבי שהוא לא חנפן?".
אורן דוברונסקי
(צילום: באדיבות דוברות הליכוד)
מה גורם לך להידלק כשאתה פוגש יזמים או אנשים שמציעים לעשות עסקים?
"יצירתיות. זו תכונה נדירה בעולם, כי בדרך כלל אנשים מנוהלים על ידי הפחדים שלהם, במיוחד בדורות האחרונים. הפחד משתק את כולם. אותי לא"
ומה גורם לך מיד להגיד לא?
"חנפנות. זו תכונה שמכבה אותי. אני רואה אנשים שכל מה שהם רוצים לעשות זה להתחנף, אנשים שהם לא בטוחים בעצמם, שנורא מפחדים להביע דעה. זה מכבה אותי".
מה הדבר הכי גרוע שהמתחרים שלך אומרים עליך מאחורי הגב, אבל האמת היא שהוא נכון?
"תראה, אני מסתכל על המתחרים שלי ואני יכול להגיד שחלק גדול מהם, מעל 50%, גדלו אצלי והיום נמצאים במקומות הכי בכירים. אני מאוד גאה בזה. אני חושב שהם יגידו שקשה לעבוד איתי וזה נכון. יש לי דרישות גבוהות ואני מקצוען, אני לא מוותר לאף אחד בפינות, לא קל לעבוד איתי".
כמי שמכר סברסים בילדותו, איפה נדקרת יותר, בשדות או בשוק ההון?
"גם בשוק ההון נדקרתי...אנשים לא מבינים עד כמה המקצוע הזה קשה, נעקצתי בשוק ההון לא מעט פעמים. אבל אני זוכר יותר את הדקירות בבית, את הצרחות של אמא שלי כשבאתי הביתה עם הקוצים בידיים מהסברס".
מה המחיר הכי כבד ששילמת בחיים האישיים על ההצלחה המקצועית?
"בדידות. אני חושב שככל שאתה עולה יותר גבוה במדרג העסקי, אתה יותר ויותר בודד. הכל מלא אינטרסים ואנשים מתקשרים אליך בשביל לבקש ממך משהו. אתה קובע עם חבר, ובסוף אתה מגלה שהוא רק רוצה להתייעץ איתך. יש שם בקצה של הפירמידה הרבה מאוד בדידות, וזה לא פשוט".
על מה אתה אוהב להוציא את הכסף שלך?
"על בגדים, נסיעות לחו"ל, טיולים, מקומות יפים. אין לי תכשיטים יקרים או שעוני יוקרה. אני לא מאמין בזה כי זה חלק מהאגו. מכונית גדולה זה שופוני. אין לי מכונית. אני נוסע במוניות או על קורקינט. הייתה לי תקופה של מכוניות. זה עבר לי. הבנתי שזה ריק מתוכן, שזה רעב שמנסה לפצות אותך על משהו וזהו. זה נגמר".
מה זה, הפיננסייר שמכר את הפרארי שלו?
"משהו כזה. כן. אף אחד לא יאמין, אבל אני אגיד את זה בכל זאת, הכסף לא עושה לי את זה. זאת אומרת, מה זה משנה אם יש לי 10 מיליון או 100 מיליון? אני יודע כמה אני שווה, אבל זה לא מעניין אותי, אני לא חי בשביל הכסף. ברגע שהכסף הופך למטרה אתה גמור, כי זה אין לזה סוף. יש לי מספיק כסף בשביל לחיות טוב ובשביל לעזור לילדים שלי לחיות טוב".
אתה מאמין באלוהים?
"אני מאמין שיש שם איזה משהו. לא יודע להגיד לך מיהו ומהו. אני מאמין שאנחנו לא יודעים כלום".
