מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, איפה הייתה החופשה האחרונה ועל איזו הוצאה מצטערים במיוחד? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם. והפעם: משפחת קצנל, אור עקיבא.
>> לסיפורים החשובים והמעניינים בכלכלה ובצרכנות - הצטרפו לערוץ הטלגרם שלנו
בצילום: אלון (40), שיר (37), ארז (8), פלג (5), אלה (10 חודשים).
הדירה? ארבעה חדרים. נקנתה לפני שש שנים ב-1.3 מיליון שקל. שיר: "היום דירות כאלה עולות 1.8 מיליון ויש ביקוש. מתווכים דופקים לנו על הדלת".
אור עקיבא? שיר: "גרנו כמה שנים בכפרי נוער בדרום. אלון היה מדריך שם. כשזה הסתיים חיפשנו איפה להיות והחלטנו להצפין ולהיות קרובים למשפחה של אלון בבנימינה, וגם אמא שלי עברה לגור באזור". אלון: "חוץ מזה שזה אחלה מקום. שכונה חדשה שבנויה חכם, גישה מהירה לכבישים 2 ו-4. מלא גני שעשועים, מרכז מסחרי, ובעיקר נעים כאן, וגם 15 דקות מהים באופניים, אם היינו נוסעים על אופניים".
מה אתם עושים? אלון: "אני מתכנן משחקי מחשב בחברה שנקראת אוליגיים. משחק הרפתקאות לילדים בני 14-8. עוד שנתיים הוא בשוק".
סדר יום? שיר: "יש לו חדר פלייסטיישן והם יושבים ומשחקים". אלון: "אני מכריח את כולם לשחק בשביל המקצועיות. לפחות פעם בשבוע אנחנו משחקים משחק לוח, מפרקים ומנתחים אותו - איך הוא בנוי, מה הכללים והחוקים. אני בעצם כמו הבמאי. מתכנן את המערכות של המשחק, החוקים והכללים ואיך הוא עובד. ודבר שני, מתאם בין כל החלקים השונים ודואג שכולם חותרים לאותו כיוון. יש אמני תלת מימד, מתכנתים, כותבת עלילתית, וכולם צריכים להסתנכרן. אם בסרט אני יכול להחליט מאיזה כיוון אתה תראה את הסצינה, במשחק מחשב אני לא יודע מאיזה כיוון תגיע, ואני צריך שזה יהיה מושלם - לא משנה מאיזו זווית".
איך הגעת לזה? אלון: "תמיד התעסקתי במשחקים. הייתי גיימר בתור ילד, כמו כולם, אבל תמיד עניין אותי גם איך זה עובד, והיה שלב שאני ואחי פתחנו חברה ופתרנו בעיות לחברות דרך משחקים, שזה היה נחמד עד הקורונה, ואז הכל נסגר, אי אפשר היה להכניס אנשים יחד לחדר. אז הלכתי לעבוד באבטחה, ואז שיר כתבה פוסט בפייסבוק עליי - ופשוט יצרו איתי קשר ממלא מקומות. ככה הגעתי להולי גיים".
פוסט? שיר: "זה חירפן אותי שיש לו כל-כך הרבה כישורים ואין לו עבודה. אז כתבתי פוסט בגובה העיניים וסיפרתי מי הוא. זה היה מטורף. זה הגיע לאלפי שיתופים". אלון: "אני לא הייתי לחוץ. הגישה שלי לעבודה היא שזה לא מרכז החיים. יש משפחה, חברים, תחביבים. התפקיד של העבודה זה לאפשר לי לעשות את זה". שיר: "אני יותר לחוצה מהמצב הכלכלי, אני זו שבודקת חשבונות. זו הייתה תקופה שהתחלתי להיות עצמאית וגם העסק שלי פתאום נעצר ולא הייתה הכנסה. זה גרם לי לזהות את הפוטנציאל של השיווק בטיקטוק, והתחלתי להפעיל עסק שעוזר לעסקים לשווק את עצמם ברשת הזאת. יש לי ארבע קריירות במקביל".
ארבע קריירות? שיר: "שיווק בטיקטוק, יועצת פיתוח מנהיגות בצבא במילואים, מדבבת בסרטים מצוירים, אני עושה את הדמות של צ'ייס, הכלב השוטר מ'מפרץ ההרפתקאות', והדבר האחרון זה העסק שלי - 'עולם בת הים', חוויות שחייה עם סנפירים, ימי הולדת או ימים לאמהות ובנות ששוחות יחד עם הסנפיר".
פעילות של בנות הים
(צילום: טל שחר | עריכה: גלעד ילון)
בת הים? שיר: "רציתי להיות בת ים מאז שאני בת שש בעקבות הסרט של דיסני, ובזמן שכל החברות שלי התבגרו ועבר להן, לי לא עבר. הייתי שרה את כל השירים ומציירת בנות ים וזה ממש היה חלק מהזהות שלי בצבא ובאוניברסיטה. ואז לפני 12 שנה, בגיל 26, לקחתי שני סנפירים של צוללנים וחיברתי אותם בצורה חובבנית עם אזיקונים ודבק מגע. את זה עטפתי בבד ירוק זוהר ונכנסתי לשחות. זה החזיק מעמד יומיים, אבל ביומיים האלה גיליתי את האושר והחדווה שבשחייה עם הסנפיר. סרטון שהעליתי ליוטיוב הגיע ל-2 מיליון צפיות, ופתאום יצרו איתי קשר מכנס בנות הים הבינלאומי בלאס וגאס, ואז גיליתי שאני לא היחידה בעולם ויש ממש תופעה שנקראת 'מרמיידינג'. זו ממש תת-תרבות שכוללת ערכים של חופש להיות מי שאתה ושמירה על הים והסביבה.
"כדי לעשות את זה בלי שיצחקו עליי הקמתי את קהילת בנות הים בישראל. אנחנו כמה מאות ואני ראש הקהילה. אנחנו נפגשות מדי פעם, כל אחת מגיעה עם הסנפיר שלה, ואנחנו נכנסות יחד לשחות. סנפיר אפשר למצוא במחיר של כמה מאות שקלים ועד 10,000 שקל. לפני שש שנים גם פתחתי את 'עולם בת הים' כי הבנתי שיש הרבה כמוני שרוצות, גם אם ליום אחד, להיות בת ים".
אלון: "זה אולי נשמע מוזר אבל ידעתי עם מי אני מתחתן. וללבוש טייצים ולדבר שעות מאיזה פולימרים האופניים שלך עשויים זה יותר טוב?".
מינוס? אלון: "התפיסה שלה היא שמינוס בבנק זה חטא נגד האנושות". שיר: "לא היה ולעולם לא יהיה". אלון: "היא לא מבינה שהיא חיה בחברה קפיטליסטית שמבוססת על הלוואות ואשראי. לפני שלושה חודשים היא החליטה להגדיל את העסק ולשכור מתחם עם בריכה לשנה. אמרתי לה: תנסי, וגם אם זה יהיה כישלון - הפסדנו 80 אלף שקל. אז לא נאכל במסעדות".
לחוצה? שיר: "עד עכשיו כל פעם שהיו פעילויות הייתי מחפשת לשכור בריכה לשעתיים, ועכשיו יש לי מתחם משלי במושב אחיטוב עם בריכה, חנות, ארנונה, שכר דירה חודשי והוצאות תפעול. זו הגשמה של חלום. היה קיץ בסדר, אבל שכר הדירה הוא לכל השנה ורועדות לי הביציות. כרגע יש לי רק הוצאות, ואני בחרדה שאכניס אותנו למינוס, אבל אני גם בתחושת שליחות להגשים לנשים חלום. מתחת למים זה כמו ריחוף, התנועה של הסנפיר זה להרגיש שאת דמות מפנטזיה, זה לחיות בתוך אגדה, ובאותו רגע כל הטרדות הכלכליות נעלמות, כל המשימות בבית נשכחות, זה רק אני והסנפיר והתחושה שאני בסרט של דיסני".
רוצים להשתתף במדור? כתבו ל: Assi-h@yedioth.co.il
