השר במשרד האוצר, זאב אלקין, מי שקיבל לידיו את תיק השיקום של הצפון והקדום, דיבר היום (חמישי) בוועידת "עוגן" בשיתוף "ידיעות אחרונות" וסיפק כותרת שמסבירה את הבדלי השיקום בין שני האיזורים. "המזל של הדרום, לצערי, היה עוצמת המכה", אמר אלקין במשפט מטלטל. "איש לא התעסק עם הדרום, אף יועץ משפטי לא הערים קשיים דרמטיים והחשבים היו נדיבים. בצפון זה עבד אחרת. בדרום אנשי המקצוע חיפשו איך לעקם את הכללים, ובצפון כולם חיפשו איך ליישם את הכללים".
אלקין העניק לממשלה את הציון "6" על תפקודה בשיקום המרחב, והודה כי נדרשים מאמצים אדירים והכרה של הממשלה ומשרדי הממשלה, ובהם אנשי המקצוע, בכך שמדובר באירוע הדורש התייחסות שונה לגמרי - כזו שהמדינה מעולם לא נערכה לה. "כשנסיים עם האירוע של הצפון, אנו חייבים לבנות פק"ל של כללי התנהלות שיחתכו את הבירוקרטיה במצבי חירום אזרחיים. שאפשר ללחוץ על הכפתור ולתת מענה" אמר. הוא ציין שוב ושוב כיצד המערכת המשפטית מהווה חסם מרכזי: "אתם יודעים כמה זמן לקח להבהיר משפטית מה זה קו עימות? יותר מחצי שנה של שיח בין יועמ"שים".
מנגד, טען השר אלקין כי יישובים רבים בגבול הצפון הצליחו "לקום על הרגליים" והסביר כי השיח הרואה באיזור כמרחב מוכה אסון הוא שגוי. "אנחנו לא צריכים למתג את זה כאסון. אם נהיה שליליים אף אחד לא ירצה לבוא וכדאי לראות גם את אלה שכן מצליחים".
אבל בשטח, הדיון סביב "מיתוג" המציאות בצפון, נשמע היה רחוק מאוד. "זה לא משבר ולא אירוע רגעי, זה אסון", הטיח ירדן ארליך, מנהל אגף תעשייה, עסקים ותיירות בקרית שמונה. "אם לא נתייחס למה שקורה בצפון כאסון, לא נצליח לשקם אותו". התחזית של ארליך קודרת ומדויקת: "אנחנו לפני גל נוסף של הגירה שלילית. ביוני 2026, סוף שנת הלימודים, תראו מאסות נוספות שעוזבות. אנשים איבדו את האמון. אם יצאנו למלחמה כדי להרוג מחבלים, זו לא המטרה, המטרה הייתה התיישבות, ונכון לעכשיו אנחנו מפסידים את מלחמת חרבות ברזל".
דוד אזולאי, ראש מועצת מטולה שספגה פגיעות קשות ופחות ממחצית התושבים חזרו אליה, תיאר מציאות כאוטית שבה הרשויות נאלצות לפעול כמיליציות עצמאיות מול הריק השלטוני. "לפני שנה וחצי נפגעו במטולה 28 מבני ציבור. קיבלתי החלטה – טובה או לא, חוקית או לא - אני משקם", סיפר אזולאי בזעם. "פניתי לוועדה לתכנון ובניה ואמרתי להם שאני עושה היתרים במקביל. אם הייתי צריך לחכות להיתרים, הייתי מגיע לפורדו, לכור האטומי, ברגל וחוזר לפני שהייתי מקבל אותם".
אזולאי תקף ישירות את השיטה שבה הממשלה עובדת: "אני מכיר את העמדה של השר אלקין, הוא מקבל החלטות בפרוסות. כאן 300 מיליון, כאן מיליארד. במקום לאשר לכולנו תוכנית חומש אחת, יש עשרות החלטות ממשלה". לדבריו, "אגלה לך סוד - לא קראתי החלטת ממשלה אחת. שר הכלכלה ונציגי המשרד לא היו במטולה לא לפני המלחמה, לא במהלכה ולא אחריה - אבל יש החלטה של משרד הכלכלה".
המתח באולם, סביב הביקורת על התנהלות הממשלה בסוגיית שיקום הצפון הגיע לשיא כאשר בזמן הריאיון עם השר אלקין, צעק לעברו דוד אזולאי שישב בקהל: "אתם עושים לקריית שמונה בכוונה". אלקין השיב: "לא מעניינות אותי הדעות הפוליטיות, אני עובד מול ראשי רשויות שמאלנים ואין שום היבט פוליטי".
לצד משוכות השיקום הרחבות, את המחיר האישי הכבד ביותר משלמים התושבים הפשוטים. אליהו גליל, בעל העסק "טקסטורה גלילית" ממושב שתולה, תיאר את מסלול הייסורים הבירוקרטי. במהלך המלחמה נפגע פעמיים הבית שלו מטיל נ"ט ונחרב. "הייתי צריך לבקש הלוואה מ'עוגן' כדי להמשיך לשלם על הגג הסולרי שלא קיים יותר ולמרות שאין לי איך לכסות את ההלוואה. הוא פנה לנציגי רשות מס רכוש ואמר: "אל תסתכלו על בעלי בתים ועסקים כחשודים אלא כאנשים שבאמת נפגעו. תן להם מה שהם צריכים ותתחשבן איתם בסוף השנה". לדבריו, נדרש פרויקטור נקודתי למקומות הקשים ביותר שנפגעו כמו מנרה ושתולה, כדי "לשמן" את המערכת התקועה ולסייע בפתרונות בירוקרטיים.
יואל קופלנד מקרן "עוגן", שנכנסה בנעלי המדינה גם במתן הלוואות חירום, חיזק את הדברים: "בעולם 'אסוני' צריך לקבל החלטות מהר, פחות תבניתי. ברגע שיש חוסר אמון במערכת זה מוריד את כל התושבים למטה". ד"ר רוני טברסקי, מעמותת המרכז לחינוך קשוב, הוסיף רובד נוסף: "לכאורה המלחמה נגמרה, אבל מבחינת הטיפול הנפשי היא בעיצומה וזה תחום שממילא מקבל תקצוב נמוך ותשומת לב נמוכה. ללא הכרה באתגר הזה, הפתרונות הפיזיים לא יספיקו".
ובתוך הכאוס, נותרו נקודות אור של עקשנות גלילית. "מטולה מציינת השנה 130 שנה", סיכם דוד אזולאי. "אנחנו כמו קטר שמוביל אחריו קרונות. אנחנו נגיע ליעד הזה - עם הממשלה, או בלי הממשלה". ירדן ארליך מקרית שמונה, למרות הכל, הזכיר שיש תוכניות ענק ל-8,000 יחידות דיור, מרכזי תעסוקה ותעשיה, ואפילו חלום על אוניברסיטה ורכבת: "אנחנו חיים באזור הכי יפה במדינה, ואנחנו מאמינים שהוא עוד יפרח".
