בבואו לכהן שוב בבית הלבן כנשיאה של מעצמה-על יחידה בתבל, יצטרך דונלד טראמפ להתמודד עם שפע ההצהרות שפיזר בחודשי מסע הבחירות שלו ואחריו. לכל אחת מההבטחות הללו עשויות להיות השלכות דרמטיות על כלכלתה וחוסנה של ארה"ב, על היחסים הבינלאומיים, על הכלכלה הגלובלית ועוד. אבל אל דאגה: רובן לא יבואו כלל למימוש, ולו רק משום היותן סותרות זו את זו. ומה שימומש יעבור (יש לקוות) מסננת צפופה של יועציו ומקורביו, היותר שפויים ומציאותיים ממנו.
סקרנו כמה מהבטחותיו המרכזיות מהתקופה האחרונה:
גירוש המוני של מהגרים "לא חוקיים". טראמפ מאיים לאטום את הגבול עם מקסיקו ולממש את הגירוש מיד לאחר השבעתו, באמצעות צו נשיאותי. הבעיה: הגבול כבר אטום ברובו ולפחות 90% מה-14 מיליון מהגרים שנכנסו לארה״ב מתחילת המאה ה-21 מוגנים משפטית ומעשית מפני גירוש. מי נשאר כמועמד לגירוש? 650 אלף מהגרים נטולי מעמד כלשהו שהיו מעורבים בפשיעה פלילית על אדמת ארה״ב - וגם לגביהם אופציית הגירוש אינה אוטומטית. אין שום כוונה (ולא הייתה שום כוונה) לגרש מארה״ב עובדים זרים במשרות טכנולוגיות ומדעיות שהוזמנו אליה לפי אשרת כניסה מועדפת מיוחדת, כמאה אלף בסך הכל.
הטלת מכסי מגן על יבוא. בנושא זה הבלבול חוגג. טראמפ דיבר על מכס של 25% או 30% על כלל היבוא, כולל מאירופה, מקסיקו וקנדה ו/או על מכס של 100% - ואולי אפילו 200% - על היבוא מסין, ו/או מכס ייחודי על פרטי יבוא נבחרים ממדינות עוינות ו/או מכס של "עשרות אחוזים" על מכוניות חשמליות המורכבות מחוץ לארה״ב, ועוד ועוד רעיונות שהשאירו את הכלכלנים, את היבואנים ואת המגזר העסקי האמריקני והעולמי בתחושת מבוכה טוטאלית. מה מזה יצא לפעול? מעט. אפילו אמריקה של טראמפ לא תוכל להרשות לעצמה הפרה חד-צדדית בוטה של הסכמי סחר רב-לאומיים, לבטח לא באמצעות צו נשיאותי ללא חקיקה בקונגרס.
קיצוץ חד בתקציב הפדרלי ובמספר העובדים במנגנון הממשלתי. משימת הקיצוצים הוטלה על אילון מאסק, המגה-מיליארדר. הבעיה שלו: אין במה לקצץ. מספר השכירים המועסקים במגזר הממשלתי באמריקה קטן מאוד, בין 2% ל-3% מסך כל כוח העבודה. התקציב האזרחי של ממשלת ארה״ב גם הוא רזה ביותר, סדר גודל של 15% מהתוצר המקומי. בתקציב הביטחון ובתקציבי הבריאות והסעד טראמפ לא מתכוון לקצץ. נשארים תיקוני שוליים: צמצומים במשרד החינוך ובתמיכות באוניברסיטאות, פיטורי כמה עשרות משרתי ציבור ושומרי סף במערכת אכיפת החוק שהתעמתו עם טראמפ ותומכיו והעברת כמה אלפים מעובדי מדינה ממעמד של שכירים קבועים למעמד של עובדים בחוזים אישיים. לא מהפך, לא תקציבי ולא תעסוקתי.
הורדות מיסים בכלל ומסי חברות בפרט. טראמפ הבטיח להאריך את הרפורמה - הנכונה - במיסים שנחקקה בעת כהונתו הראשונה ב-2017 בתמיכת המפלגה הדמוקרטית, ולהוסיף עליה הפחתת מס חברות ל-15%, ביטול מיסוי של קצבאות ביטוח לאומי ונסיגה מהכוונה למסות טיפים ותשרים. אבל מאיפה יבוא הכסף החסר? התקציב של ממשלת ארה״ב סובל מגירעונות עמוקים לכדי 7% מהתוצר והיחס בין חוב ממשלתי לתוצר עומד על כ-123%. זה לא מאפשר משחקי מיסים.
בנוסף להבטחות מוגזמות אלו פיזר טראמפ המון סוכריות עתידיות לבוחרים: ״אוריד האינפלציה״, ״אחסל הביורוקרטיה״, ״אוזיל את הדלק״, ״אשפר את שירותי הבריאות״ ו״אסיים תוך יממה את המלחמה באוקראינה״. ביטויים ללא כיסוי מעשי, פורחים באוויר.
ואחרון חביב, אי אפשר בלי לציין את האיוש המביך של המשרות הציבוריות המתפנות עם חילופי ממשל. בניגוד לכהונה נשיאותית ראשונה, בה מינה טראמפ לתפקידי מפתח פוליטיקאים מנוסים, בעלי מוניטין וידע, הפעם הוא בוחר לאייש את הצמרת השלטונית במגישי ופרשני טלוויזיה, בדמויות הזויות משולי הפוליטיקה המקומית ובמנהלים של קרנות הון סיכון וגידור. אנשים אלו אמורים, כדברי טראמפ בנאומו האחרון, ״לעשות את כולם מאושרים״. עוד הבטחה הכתובה על השלג של וושינגטון.
