מה עושים עם המינוס, כמה משלמים על הדירה, ואיזה חלום הגשימו בצל המלחמה? אנשים מרחבי הארץ מספרים בגילוי לב על החיים עצמם, לפני ובצל המלחמה. והפעם: חנה רחמני ומא-יה קרן-שטרן, ממושב קלחים.
בצילום: חנה רחמני (64), מא־יה קרן־שטרן (60).
חנה רחמני ומא-יה קרן-שטרן (צילום: אסי חיים)
הבית? גרות במשק של חנה במושב. חנה: ״זה משק ישן שמוערך בסביבות 6 מיליון שקל. את הבית קיבלנו אני ובעלי לשעבר בשנת 1979, והוא היה בשטח של 64 מ״ר, וכשנולדו הילדים הרחבנו״.
חנה? ״בגיל 15 הכרתי את בעלי לשעבר. בגיל 17 כבר התחתנו. היינו 12 אחים ואמא גידלה אותנו לבד כי אבי נפטר כשהייתי בת שנה. היה מאוד קשה, הבית היה באבל תמידי. אמא עבדה סביב השעון כדי שיהיה מה לאכול. גם המצב בבית היה לא טוב וחיפשתי לברוח. כשאמא ראתה את הגבר שהגיע לחיים שלי, שהיה 9 שנים גדול ממני, היא הסכימה״.
משפחה? חנה: ״נולדו לי 4 ילדים, אבל החיים היו קשים. לא הסתדרנו. כבר מהשנה הראשונה זיהיתי שזה לא זה, אבל המנטליות במשפחה שלי הייתה שאסור להתגרש, ונשארתי עד שהילדים גדלו. למרות התואר שלמדתי הבנתי שהשליחות שלי היא עבודה עם אנשים, מגע, ריפוי. למדתי המון תחומים של רפואה משלימה וגם קוסמטיקה. בשלב מסוים הקמתי בחצר האחורית שלי ספא, והוא עבד 20 שנה עם רשימות המתנה של אנשים מכל הארץ״.
ספא? חנה: ״כדי להקים אותו הייתי צריכה כסף, ובבנק לא הסכימו לשמוע. הלכתי לבנק עם התוכנית העסקית, והמנהל לא רצה לקבל אותי. נעמדתי בחדר שלו ואמרתי לו ׳עכשיו אתה בא איתי׳. הוא הגיע, ראה את המקום ונדהם. באותו יום סגרתי איתו דיל של טיפולים לכל עובדי הבנק וקיבלתי את ההלוואה. כשאני רוצה משהו - אני לא מרפה. היו לי 15 עובדים והספא עבד עד הקורונה ונסגר. החלטתי להפוך את המקום למרכז אירועים וסדנאות וקראתי לו מוליאדו, אבל הרגשתי כבויה ובלי אנרגיה, ואז הכרתי את מא־יה שהצטרפה״.
מא־יה? ״נולדתי בסנט פטרסבורג והגעתי בגיל 5. ההורים רצו להגיע לחיפה, אבל במקום שלחו אותם לשדרות. היינו המשפחה הרוסייה היחידה, ואחד הדברים שעיצבו אותי זה המגורים שם. בבית היה שקט, והכריחו אותי לנגן, ובחוץ הרגשתי שאני חיה וזה מה שאהבתי. המוזיקה זה התחום שלי ושנים לימדתי פסנתר, היייתי גם מנגנת לילדים בגן ילדים מוזיקלי שהיה לי, ובמקביל למדתי הנחיית קבוצות ותרפיה במוזיקה וטיפלתי בזוגות ובמשפחות. בשלב מסוים הרגשתי רוויה ומכרתי את הגן. אני גרושה ויש לי 3 ילדים גדולים, והיום אני גרה עם חנה ואנחנו עובדות יחד. אנחנו מתנהלות ממש כמו זוג נשוי״.
איפה הכרתן? מא-יה: ״בריטריט של ניקוי גוף, וישר התאהבתי בה״. חנה: ״רגע תיזהרי, שלא יחשבו שזה בקטע מיני״. מא־יה: ״אני נמשכת לגברים, לא יעזור, אבל החיוך שלה משך אותי והצעתי לה חברות״. חנה: ״הייתי בהלם. מי מבקש היום חברות? אבל קלטתי שהיא מישהי ערכית ומקסימה והפכנו לחברות״. מא־יה: ״בסך הכל חשבתי שנהפוך לחברות בטלפון, לא ידעתי שנעבור לגור יחד״.
לגור יחד? חנה: ״הפכנו לשותפות לעסק אבל לפני שהפכנו לשותפות היתה תקופה שעזרנו זו לזו, אבל מא־יה גרה באזור השרון וזה היה קשה עם כל הנסיעות, אז הצעתי לה לבוא לגור איתי ולהצטרף לעסק. אנשים בטוחים שאנחנו זוג, אבל אנחנו לא לסביות, וכשנשים שומעות את זה הן מקנאות בנו. אנחנו מבינות ומכילות זו את זו, ואם אנחנו לא מסכימות על משהו אנחנו מדברות ופותרות את זה״. מא־יה: ״יש לנו קבוצה משותפת בווטסאפ שנקראת ׳חובות׳, ובעיקרון כותבות מה כל אחת מוציאה. הבעיה היא שאנחנו קונות ולא כותבות הוצאות, כי פה 20 שקל ושם 50 שקל זה שטויות, אז אנחנו צריכות לשכנע זו את זו לכתוב״.
שותפות? מא־יה: ״אני לא צריכה הרבה כדי להרגיש בבית, אני לא נצלנית ולא חצופה, וחנה היא אדם של שפע ונתינה וזה פשוט משלים אחד את השני. אותי לא מעניין המטבח, וחנה מבשלת מדהים״. חנה: ״רוב היום אנחנו יחד. עובדות יחד, אוכלות יחד ארוחות בוקר, צהריים וערב״. מא־יה: ״אנחנו חיות בדיוק כמו זוג, רק בלי המין. אם היה לי בן זוג כזה החיים שלי היו מושלמים״.
גברים? חנה: ״לא ויתרנו על בני זוג, אבל זה צריך להיות אדם ראוי. קיבלנו החלטה שאם תהיה זוגיות - היא תהיה אצל הגבר בבית״. מא־יה: ״אנחנו מעודדות זו את זו לצאת לדייטים. היה דייט אחד שהבאתי לפה כדי שחנה תיתן אישור. ישבנו שלושתנו. חנה הכינה את האוכל ואפילו תודה הוא לא אמר, וגם את היין שהוא הביא הוא לקח איתו חזרה. זו הייתה הפעם האחרונה שנפגשתי איתו״.
מצב כלכלי? חנה: ״קשה. המצב משפיע. אנחנו עושות במוליאדו סדנאות סאונד הילינג, קלפים, צחוק ריפוי, אבל קשה עכשיו להביא אנשים לסדנאות. אנחנו גם ממשיכות כל אחת בתחום שלה, מא־יה כמטפלת זוגית ומשפחתית ומדריכת הורים ואני כקוסמטיקאית רפואית וכמטפלת ברפואה משלימה. בנוסף אנחנו עובדות עם ותיקים עבודה תהליכית, עמוקה, שנבנית לאורך זמן ומתפרשת על פני השנה. לאחרונה התחלנו לעשות במוליאדו ערבים של אירוח, גבינות ויין ומוזיקה, כי המקום מהמם. בימי שישי באופן קבוע אנחנו עושות ארוחות בוקר מושקעות״. מא־יה: ״אנחנו מרימות זו את זו, כי לוקח זמן לעסק חדש להתבסס. אנחנו לא מוותרות, ונמשיך לחייך לאנשים״.
