רגע לפני שחן אלקבץ עולה על מסלול התצוגה בשבוע האופנה קנדה-ישראל שהתקיים בתל אביב, היא מצביעה על צווארה: "רואה? זו צלקת אחת שיש לי בגרון, ויש צלקת שנייה לאורך בית החזה. עבורי, הצלקות האלה הן קעקועים של החיים", אומרת מאפרת העל ואשת העסקים, ואז פונה למסלול ופוסעת עליו בחיוך שמשרה ביטחון ובבגד מנצנץ של המעצב עומר מיכאל.
בהופעה הבוטחת והמרשימה הזו בתצוגה, שהתקיימה בחסות רולדין, אין שום רמז מסגיר לכך שרק לפני כשלוש וחצי שנים, אלקבץ התנדנדה בין חיים ומוות. "אני מרגישה יותר בטוחה ושלמה עם עצמי, ואני נהנית לחגוג את הנשיות שלי", היא אומרת. "זה קשור גם בכך שאני כבר בת 41, וזה גם תוצאה של מה שעברתי בשנים האחרונות. יש בי בשלות פנימית, ובשלות פנימית מקרינה יופי".
עד אותו יום במרץ 2022, אלקבץ לא עצרה לרגע. היא נחשבה אז למאפרת מבוקשת במיוחד בקרב דוגמניות, נשות עסקים ופוליטיקאיות, ועמדה בפני פתיחה חגיגית של חנות משלה בכיכר המדינה בתל אביב. אלקבץ, שהייתה אז בזוגיות ארוכה (שהסתיימה בינתיים) וטיפלה בשני ילדיה הקטנים מנישואים קודמים, שהיו אז בני 10 ו-7, סבלה אמנם במשך תקופה משיעול טורדני ומתשישות, אבל אף שהטיפולים שעברה לא הועילו, היא הייתה בטוחה שהבעיה תימצא ותיפתר. בשום שלב לא שיערה שבגופה יש פצצה מתקתקת.
באותו היום היא הרגישה שאינה מצליחה לנשום ושהיא קורסת. זמן קצר לאחר מכן כבר אושפזה במחלקת טיפול נמרץ באיכילוב, כשהיא מאובחנת כסובלת מגידול שפיר בבלוטת התימוס שנמצאת מאחורי עצם החזה. מפה הפכו חייה לסרט רע, והיא איבדה באחת שליטה על מה שקורה איתה. היא שכבה מורדמת ומונשמת וחוברה למכשיר פלזמה שהחליף את הדם בגופה. רק לאחר כחודש של אשפוז היא נותחה להסרת הגידול מגופה.
"הרופא הסביר לי שבגלל גודל הגידול הוא ייאלץ לבצע חתך לאורך כל בית החזה, ושאל אם אני מסכימה לכך. כשהבנתי שזה מה שיציל את חיי, שום צלקת לא הייתה שיקול. אחרי הניתוח הייתי מחוברת לצינורות ולמנשם ('טובוס'). הייתי בהכרה מלאה, עם צינור שיוצא ממרכז הגרון ומשככי כאבים. לא דיברתי מילה במשך שלושה חודשים ולא הלכתי חודשיים וחצי, אבל אחד הדברים הקשים ביותר היה צום של שבוע, שנדרש בגלל בעיית שאיפה של מזון לריאות וחשש מחנק. זו הייתה נקודת שבירה".
מתי התחלת להתאושש?
"לאחר כחודשיים במיטה הצלחתי להקים את עצמי בכוח בוקר אחד לצחצח שיניים. אחרי הבוקר הזה התחלתי להתחזק".
מה עושה אירוע כזה לחיים?
"הוא שינה את חיי. כששואלים אותי אם אני חווה את משבר גיל ה-40, אני משיבה שממש לא. רגע לפני גיל 40 נולדתי מחדש, לאחר שכמעט מתתי. שכבתי חודשים עם טיטול במיטה, לקחו לי חלק מהחושים. ראיתי ושמעתי ואמרתי תודה על זה, אבל לא יכולתי לנשום לבד, לא יכולתי לדבר, לא היה לי חוש טעם ולא יכולתי לבלוע. כשיצאתי מבית החולים הרגשתי כמו צמח שהתחיל לפרוח מחדש, קיבלתי הזדמנות לסיבוב שני בחיים, ורגעים שלפני כן נראו קטנים ומובנים מאליהם קיבלו משמעות אחרת.
"היום, כשאני מתעוררת בבוקר ומכינה לעצמי קפה, אני נזכרת כמה כמהתי לדבר הכי פשוט כמו לקחת כפית, לגדוש אותה בקפה, להוציא חלב מהמקרר, לבחוש ולשתות אותו בשקט. בכל בוקר מאז אני מביטה במראה ונהנית, רואה את הילדים שלי גדלים לידי, מכינה ושותה את הקפה לאט, אוכלת. זה להיות בלי הפסקה בהוקרה ובהודיה".
למה כשצעדת על המסלול חשפת את הצלקת ולא הסתרת אותה?
"יצאתי מבית החולים עם צלקת לאורך כל בית החזה שלי, שהיה מבחינתי החלק הכי יפה אצלי בגוף. התחתנתי עם מחשוף עמוק, כמו סופיה לורן, ואהבתי את הכתפיים והצוואר שלי. פתאום יש לי צלקת לאורך בית החזה, מלמעלה עד למטה, וצלקת על החור בצוואר שעשו לי כדי לנשום. כשהתחלתי לצאת מהבית היו לי שרשרות ארוכות וחולצות גוף שהסתירו את הצלקת. בדיוק שבועיים עברו עד שהסתכלתי במראה ואמרתי לעצמי, 'חן, מה זה משנה? מי שמסתכל עלייך רואה אותך, לא את הצלקת. נשקי את הצלקת הזאת, הרי בזכותה את פה ולא מתה'. יש חן לפני האשפוז ויש חן אחרי, שהיא הרבה יותר מעניינת. בתצוגה צעדתי בגאווה, הרגשתי כמו כלה. גם קיבלתי הזדמנות להרגיש איך המאופרות והדוגמניות שלי מרגישות".
5 צפייה בגלריה
על מסלול התצוגה. "אמרתי לעצמי 'נשקי את הצלקת הזאת, בזכותה את פה'"
(צילום: עומרי רוזנגרט)
ועדיין, את חיה ופועלת בעולם הזוהר, שמקדש טשטוש והסתרה של צלקות וקמטים.
"נכון, בהתחלה פחדתי מהשינוי, אבל הבנתי שהמראה החיצוני וההרגשה הפנימית שנגזרת ממנו תלויים רק בי. מה ששמר על הזהות שלי במשך שלושת חודשי האשפוז זה הטיפוח העצמי. בניגוד למה שנהוג לומר, ההתעסקות בחיצוניות היא לא טפלה ושטחית. עבור מיליוני נשים בעולם, לשים מסכה בבוקר ולהתאפר זה להרגיש שאת עדיין חיה.
"לכן, בכל יום בביה"ח, לאחר נטילת ידיים, הייתי נכנסת לשגרת טיפוח. הייתי מתקלחת, בהתחלה קילחו אותי, ואחיותיי וחברותיי הביאו לי בגדים שאני אוהבת ואיפור. זה עזר לי לשמור על הזהות שלי".
השראה משרי אריסון
היא נולדה וגדלה כבת אמצעית מבין שלוש בנות בשכונת יפו ג', ואת החינוך להתגברות על קשיים ולהגשמת מטרות היא חבה, לדבריה, לאמה. "אמי תמיד דחפה אותנו להיות הכי טובות ולשאוף למצוינות, לא לתת לשום דבר לעצור בעד השאיפות שלנו", היא מעידה. היא סיימה תיכון במגמת תקשורת, ואת השירות הצבאי העבירה כפקידת לשכה של האלוף גיורא איילנד, אז ראש אגף תכנון. "החלום שלי היה ללמוד מינהל עסקים, להיות סוג של שרי אריסון", היא מחייכת.
אבל כמו שג'ון לנון אמר, "החיים הם מה שקורה בזמן שאתה מתכנן תוכניות אחרות"?
"בדיוק. את הקסם של עולם האיפור גיליתי בגיל 15, כשעבדתי בחופשת הקיץ כדיילת יופי. התפעלתי מהעבודה הזו, רכשתי איפור והתחלתי לאפר את החברות שלי. אחרי הצבא התחלתי לפתח את התחום. למדתי אצל מאפרים, נסעתי להשתלמויות בחו"ל, אספתי מגזינים, למדתי מהשערים שלהם. המטרה הייתה לרכוש לעצמי את הזהות שלי כמאפרת, ולשם כך רציתי להבין איך אני רוצה שיאפרו אותי.
"בסך הכול הייתי ילדה בת 21 שהחליטה להיות המאפרת הכי טובה, והפכתי לכזאת. אז אולי זה לא שרי אריסון, אבל הכישרון והתשוקה שלי גברו על הכול, והפכתי גם לאשת עסקים - לאישה שעושה עסקים עם הכישרון שלה. אני מגשימה את התשוקה שלי בעסקים שלי, מוכרת לאנשים את החלום שלי, נותנת להם פיסה ממני".
וכך, במקביל לאיפור מפורסמות וסלבריטאיות כמו מורן אטיאס, יעל בר זוהר, סנדי בר, עדן בן זקן, אגם בוחבוט, נועה תשבי, ריטה, ריף נאמן ואפילו מריה קארי - שאותה איפרה בביקורה בישראל - היא החלה לפתח את מותג האיפור הפרטי שלה High-End. המותג החל את דרכו בייצור מברשות איפור משיער טבעי בעבודת יד, בסטנדרטים של מותגי על, לדבריה. "ה-DNA של המברשות הוא בעצם 'מדע התנועה', עם יחס אישי לכל מברשת ודיוק של מאפרת על. בניתי מותג מתוך שליחות, כדי לתת לנשים כלים להאיר את עצמן", היא מסבירה.
"חשוב לי שהילדים יגדלו בבית עם ריחות בישול"
את המותג החלה לבנות ב-2017 ממברשת אחת, ולאור ההצלחה היא שחררה לשוק ב-2019 עוד שתי מברשות, לקונסילר וקונטור. לפני כשנה, לאחר השחרור מביה"ח, השיקה אלקבץ את פרויקט 10 המברשות, שכשמו כולל עשר מברשות עיניים ושפתיים חדשות. במקביל היא גם מוכרת נרתיק לנשיאת המברשות, ויש לה גם קולקציית סומק ושפתונים. "המשכתי להתפתח בכל הכוח בארץ, איפרתי ועשיתי קמפיינים ופיתחתי את המותג הפרטי, והייתה לי גם חנות בשוק הפשפשים ביפו. הקורונה אמנם קצת קטעה את הרצף, אבל באונליין המשכתי למכור בהצלחה.
"אחרי הקורונה החלטתי ללכת על חנות בכיכר המדינה, אולם חודש לפני הפתיחה שלה קרסתי ואושפזתי. המשפחה והחברות הקרובות התחננו שאירגע קצת ואעצור, אבל גם כשהייתי מונשמת ידעתי שלא אוותר על התשוקה שלי, על החלומות, כי העסק שלי זה החיים שלי. יום אחד, כשעוד שכבתי בטיפול נמרץ, אחותי ספיר אמרה לי שהגיע בדואר סט מברשות לעיניים מפדקס, שעיצבתי לפני שחליתי. אני לא מאמינה במקריות, ולכן אפילו כששכבתי בטיפול נמרץ החלטתי לפתח את המברשות האלו ולמכור אותן. כולם אמרו לי שהשתגעתי, אבל זו הייתה הגשמת חלום שתרמה לבריאות הנפשית שלי. המשכתי בפיתוח פרויקט 10 המברשות במשך שנה, ואז הגיעה המלחמה, ועדיין לא ויתרתי והמשכתי. זה חלק מהמסר שלי: להאמין בעצמנו, לדעת שהכל אפשרי ולא לוותר".
מה עם תרגום ההצלחה לחלום גלובלי, ניסית מתישהו להצליח גם בחו"ל?
"בוודאי. קיבלתי הצעות להציג את מוצריי ברשתות עולמיות כמו מייסיס וספורה, אבל אז הגיעה הקורונה. בשנה שעברה פגשתי ידיד טוב ואמיד במיוחד שמתגורר בחו"ל, הראיתי לו את המברשות ועוד פרויקט עתידי שגיבשתי והוא אמר שיש לי זהב בידיים. מדובר בטייקון בתחום הנדל"ן שיודע לעשות כסף, והוא ראה שאני יודעת לעשות מוצר והביע רצון לפתח את המוצר שלי באירופה. טסתי איתו לגרמניה, ישבנו עם עורכי דין וניהלנו במשך כמה חודשים מו"מ, שבמהלכו גם בנינו את הסיפור שלי ושל המותג.
"בסופו של דבר זה לא יצא לפועל בגלל המלחמה: הסבירו לי בעדינות שיש בעיה להקים עסק עם שם ישראלי, ולא הסכמתי לוותר על השם הישראלי שלי, כי הישראליות היא חלק ממני ואני זה הסיפור. כשהמו"מ הוקפא חזרתי לארץ והחלטתי שמעכשיו אני משקיעה בישראל בלבד. לכל דבר יש זמן, וכאשת עסקים את צריכה לדעת גם מתי לעצור. נכנסתי עם המותג שלי לטרמינל איקס ולרשת BE, והמכירות שם ובאתר הפרטי שלי מצוינות. עוד לא ויתרתי על החלום הבינלאומי, אבל הבסיס שלי לעולם יהיה בישראל".
המוצרים שלך יקרים יחסית. האם גם במהלך המלחמה היו שרכשו מברשות ושפתונים במאות שקלים למוצר?
"היה קשה, לא אכחיש, אבל אני לא קופצת מעל הפופיק. אני מייצרת מוצרי פרימיום שכלום לא דומה להם, ואנשים יודעים להעריך מוצרים טובים. זו לא עוד מברשת, קולקציית הסמקים שלי הופכת את העור לחלום".
בין היתר, אלקבץ משתפת פעולה עם אחותה, קוסמטיקאית במקצועה, והיא אף פתחה חדר איפור בקליניקה שלה. "גילינו להפתעתנו ושמחתנו שאנחנו עובדות טוב ביחד", היא אומרת. "והמקום משגשג. אני יודעת במה להשקיע אנרגיה וכסף. אחת התובנות העיקריות שהגעתי אליהן לאחר השחרור מביה"ח היא להיות תמיד במקום שטוב לי בו ולהמשיך הלאה עם החלומות - אבל לאט".
את הנאמנות הזו לעצמה ואת ההתעקשות להיות רק במקומות שטובים ונכונים לה אלקבץ מיישמת לא רק בעסקים, אלא גם בחייה הפרטיים. כך, היא התגרשה ב-2018 מאבי ילדיה, שעימו הייתה מגיל 17, ולאחר מכן הספיקה להתחיל ולסיים שתי מערכות יחסים משמעותיות נוספות. "אני לא בזוגיות עכשיו אבל אני גם לא לבד, כי אני מכירה אנשים חדשים ויש לי את עצמי", היא אומרת. "אני ביחסים מעולים עם הגרוש שלי, יש בינינו שיתוף והרמוניה ואנחנו חוגגים חגים ושבתות ביחד. נפרדתי מבן זוגי האחרון כי שנינו הבנו שצריך להיפרד, אבל אני אוהבת לאהוב ומקווה שתגיע אהבה חדשה. בסך הכל אני בתקופה טובה. אני מאפרת הרבה, המכירות של המותג טובות וקיבלתי עוד הצעות למכור את המוצרים שלי בבתי כלבו בחו"ל.
"אני בודקת את ההצעות ומשערת שהשנה אגשים את החלום הבינלאומי - אבל אני עושה הכול בצורה שקולה. חשוב לי להכין אוכל לילדים שלי, שיהיה להם בית עם ריחות בישול, חשוב לי האני שלי, וכמובן שחשובים לי התשוקה והעסקים. אני רוקמת את החלומות שלי בעדינות, כי לפני כל דבר אחר חשובה לי השלווה הנפשית שלי".
