למרות עבודות בנייה ללא היתר, בוטל צו ההריסה נגד בעלת הנכס: "אין חולק כי במועד הביקורת שבוצעה בנכס נעשו עבודות. ואולם, לא בכל מקרה שבו מתבצעות עבודות בנייה ללא היתר ניתן להורות על הריסת המבנה בדרך של צו הריסה מנהלי", קבעה השופטת, נגה בליקשטיין-שחורי בית המשפט לעניינים מקומיים בתל-אביב ביטל לפני ארבעה ימים צו הריסה מנהלי שהוציאה הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב, בנוגע לעבודות שבוצעו בקומת מרתף בבית משותף בעיר.
מההחלטה עולה כי בנובמבר 2025 הוצא צו הריסה מנהלי המתייחס לעבודות שבוצעו ביחידה הממוקמת בקומת המרתף בבית משותף במרכז תל-אביב. לפי הצו, אותרו עבודות אסורות הכוללות פריצת פתחים, חלוקת שטח מחסן קיים לשתי יחידות דיור, וכן הקמת יחידת דיור נוספת בחריגה מהיתר - לרבות עבודות הכנה לפיצול הנכס למספר יחידות עצמאיות. בסוף נובמבר 2025 הגישה בעלת הנכס, חברה בע"מ, בקשה לביטול צו ההריסה. במסגרת הבקשה טענה בעלת הנכס, באמצעות עו"ד שלומי סהר ממשרד עו"ד גרשטיין-סהר, כי המרתף נרכש על-ידה בתחילת 2025, כאשר חלק מהבנייה נשוא הצו כבר היה קיים.
לטענתה, החלוקה במקום קיימת מזה שנים רבות, כפי שניתן ללמוד מהיתר השימוש. עוד נטען כי חלוקת המרתף אושרה במסגרת היתר בנייה שניתן על-ידי הוועדה המקומית, ולכן העבודות הפנימיות שבוצעו הן בגדר "שינויים פנימיים" שאינם טעונים היתר. בעלת הנכס הסתמכה גם על היתר שימוש משנת 1999. בנוסף נטען כי המידע הרלוונטי בדבר היתר זה לא הובא בפני נותן הצו או בפני הגורמים המנהליים שדנו בו - ולכן נפל פגם בהליך ההיוועצות. מנגד, הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה תל-אביב התנגדה לביטול הצו וטענה כי היתר השימוש שעליו מסתמכת בעלת הנכס היה בתוקף לחמש שנים בלבד, בין 1999 ל-2004, ומשפקע תוקפו אין לו עוד רלוונטיות להכשרת הבנייה.
עורך הדין שלומי סהרצילום: ענר גרין נציג בעלת הנכס טען כי הנכס נרכש בשנת 2025, ולאחר בדיקה שביצע טרם הרכישה מצא כי הוא מחולק למספר חללים, בדומה למצבו כיום. לדבריו, לאחר הרכישה לא בוצעו שינויים מהותיים בנכס - לא במספר החללים ולא במערכות האינסטלציה - למעט הזזה מינימלית של אחד הקירות ותוספת נקודת מים אחת. עוד נטען כי בעבר ניתן לנכס היתר שימוש כאולפן-הקלטות, וכי השינוי המרכזי שבוצע הוא הסרת חיפויי בידוד אקוסטי מהקירות. במסגרת ההליך הוגש היתר השימוש, שלווה בתשריט שממנו עולה כי הנכס מחולק לשתי יחידות. עוד נטען כי בעלת הנכס פועלת מול הוועדה המקומית לאישור שימוש בנכס כשני משרדים. מפקח מטעם הוועדה ציין כי הוא מודע להיתר השימוש משנת 1999, אך סבר כי אינו רלוונטי מאחר שתוקפו פג. עם זאת, אישר כי היתר זה תואם את המצב בשטח במועד הביקורת, מבחינת מספר החללים בנכס.
השופטת בליקשטיין-שחורי לא קיבלה את טענת בעלת הנכס שלפיה מדובר בבנייה שנעשתה כדין, אך קבעה כי בהליך הוצאת הצו נפל פגם חמור - והורתה על ביטולו. "אינני מקבלת את הטענה של המבקשת שלפיה מדובר בבנייה שנעשתה כדין. לטעמי, היתר הבנייה החל על הנכס הוא ההיתר משנת 1976, שלפיו אמור להיות בנכס חלל אחד בלבד... נראה כי המצב בפועל, שבו הנכס מחולק למספר יחידות, אינו תואם היתר זה", קבעה השופטת. עם זאת, הוסיפה כי "גם אם אניח שמדובר בבנייה שאינה כדין, אין בכך די כדי לאשר את הצו. אחת העילות לבחינת צו היא קיומו של פגם חמור בהליך הוצאתו. הקושי במקרה זה נובע מאי הצגת היתר השימוש משנת 1999, כך שנותן הצו והגורמים המעורבים לא יכלו לבחון את האפשרות שהחלוקה במקום הייתה קיימת כבר אז".
לפיכך קבעה השופטת כי "משמצאתי שנפל בצו פגם חמור, הנוגע לאי הצגת מלוא המידע בפני נותן הצו, אני נעתרת לבקשה ומבטלת את הצו". עו"ד שלומי סהר, בא כוח בעלת הנכס, מסר בתגובה: "אנו מברכים על כך שבית המשפט קיבל את עמדתנו, שלפיה נפלו פגמים מהותיים בהוצאת צו ההריסה המנהלי, תוך פגיעה בזכויות הקניין של בעל הנכס. החלטה זו מהווה נורת אזהרה לרשויות המקומיות ומבהירה כי יש להפעיל במשורה אמצעי אכיפה מנהליים". מעיריית תל-אביב-יפו נמסר בתגובה: "בהתאם להחלטת בית המשפט, מדובר בצו הריסה שהוצא בגין עבודה אסורה שלא בהתאם להיתר הבנייה. העירייה תלמד את ההחלטה ותשקול את המשך צעדיה".
