בעולם שאין בו מפה ברורה, היכולת להשתנות היא המצפן
מה שנדרש אינו ודאות מקצועית, אלא תשתית אנושית ומקצועית לעולם משתנה
פרופ' אייל שמעוני, ראש ה־Galil Innovation Lab תל־חי, אוניברסיטת קריית שמונה בהקמה
אם את או אתה עומדים לפני בחירת מסלול לימודים, סביר להניח שאתם מחפשים יציבות. מקצוע “נכון”, תחום שיש לו עתיד, החלטה שלא תתברר כטעות. הרצון הזה טבעי. אבל חשוב לומר בכנות: העולם שבו תעבדו שונה מאוד מהעולם שבו נבנו רוב מסלולי הלימוד המוכרים לנו. הוא דינמי, לא צפוי ולעיתים גם מבלבל.
בעידן דיגיטלי המאופיין בהצפת מידע, בינה מלאכותית, אלגוריתמים ודאטה זמין, הידע עצמו איבד את מעמדו כמשאב נדיר. אפשר ללמוד כמעט כל דבר, כמעט בכל זמן. המשמעות היא שהיתרון האמיתי של לימודים אינו טמון רק בחומר הנלמד, אלא ביכולות שמתפתחות לאורך הדרך: איך חושבים, איך שואלים שאלות, איך מנתחים מצבים חדשים ואיך מקבלים החלטות כשהתמונה אינה שלמה.
עבור הדור שנכנס היום ללימודים, אי ודאות אינה שלב זמני, אלא מצב קבוע. חלק מהמקצועות שתכירו במהלך התואר ישתנו, חלק ייעלמו, ואחרים יופיעו בלי שהוזכרו אפילו בסילבוס. לכן השאלה החשובה אינה מה יהיה המקצוע שלי בעוד עשור, אלא האם אהיה מוכן להתמודד עם שינוי.
תוכניות לימוד טובות בעידן הזה מבינות שצריך להסתכל רחב. הן אינן מוותרות על עומק וידע, אך גם אינן מצמצמות את ההכשרה להגדרת תפקיד אחת. הן שואפות לפתח יכולת להבין מערכות מורכבות, לעבוד עם מידע, לשלב בין חשיבה תיאורטית למציאות יישומית ולפעול בצמתים שבהם אין תשובה אחת ברורה. זה ההבדל בין הכשרה צרה לתשתית מקצועית ארוכת טווח.
אך מעבר לשאלת התוכן, יש חשיבות עצומה לסביבה שבה לומדים. לא כל למידה מתרחשת באותה צורה. מסגרת קטנה ואישית מאפשרת יחס אנושי, דיאלוג אמיתי וליווי לאורך הדרך. מקום שבו מכירים אותך לא רק לפי מספר סטודנט, אלא לפי היכולות, הקשיים והשאיפות שלך. בסביבה כזו קל יותר לשאול שאלות, להתנסות, לטעות וללמוד מתוך התהליך עצמו.
דווקא בעולם עתיר טכנולוגיה, הקשר האנושי חוזר להיות מרכיב מרכזי בלמידה. חניכה, שיח פתוח ומשוב אישי הם כלים משמעותיים בפיתוח ביטחון עצמי, עצמאות מחשבתית ויכולת קבלת החלטות. אלו אינן מיומנויות שוליות, אלא תנאי בסיס להתנהלות מקצועית בעולם משתנה.
פרופ' אייל שמעוניצילום: תל־חי, אוניברסיטת קריית שמונה בהקמהבסופו של דבר לימודים אינם אמורים לספק ודאות מוחלטת, אלא כיוון ויכולת תנועה. בחירת לימודים היא החלטה אישית, ואין מסלול אחד שמתאים לכולם. מעבר לשמות התארים ולרשימות הקורסים, כדאי לשאול באיזו סביבה אתם לומדים טוב יותר, והאם המקום שבחרתם יאפשר לכם להתפתח כבני אדם חושבים.
העולם שלפנינו ידרוש, לצד ידע, גם שיקול דעת, חוסן ויכולת להשתנות. הלימודים הם תחילתו של מסע מתמשך של למידה וקבלת החלטות. בעולם שאין בו מפה ברורה, הכלים שאתם רוכשים בדרך הם המצפן החשוב באמת.
ברוח זו פועלת תל־חי, המבקשת למקם את הלמידה האקדמית בתוך הקשר רחב של אחריות, חברה ומציאות משתנה. לא כהבטחה לוודאות מקצועית, אלא כמסגרת שמטפחת חשיבה עצמאית, יחס אישי וחיבור בין ידע למעשה. בעידן שבו מסלולי הקריירה אינם ליניאריים, והעתיד אינו ידוע מראש, גישה כזו מבקשת להעניק לסטודנטים לא רק תואר, אלא תשתית אנושית ומקצועית להתמודדות עם שינוי מתמשך. זו אינה דרך אחת נכונה, אך היא משקפת תפיסה חינוכית, הרואה באי־הוודאות חלק בלתי נפרד מהעולם המצפה לבוגרים.
לא בוחרים מקצוע, אלא עתיד - וגם הלימודים צריכים להשתנות
בעולם שבו מקצועות נעלמים והידע מתעדכן בלי הפסקה, לימודים הם הכשרה לחיים של שינוי, אי־ודאות והחלטות מורכבות
ד"ר אורלי אללוף, ראש החוג לחינוך וחברה, הקריה האקדמית אונו
בכל שנה אלפי צעירים וצעירות ניצבים בפני אותה שאלה: מה ללמוד? זו שאלה שנדמית אישית, כמעט אינטואיטיבית, אבל בפועל היא משקפת תפיסה רחבה על העולם ועל העתיד. במשך שנים התשובה הייתה פשוטה יחסית: בוחרים מקצוע, רוכשים ידע ומשתלבים בשוק העבודה, אלא שהעידן הדיגיטלי טרף את הקלפים. מקצועות נעלמים, אחרים נולדים, והידע עצמו - פעם הנכס המרכזי של האקדמיה - הפך לזמין, מהיר ומתעדכן ללא הרף על רקע הבינה המלאכותית והצפת מידע רב.
בתוך המציאות הזו השאלה "מה ללמוד" כבר לא מספיקה. השאלה החשובה יותר היא איך ללמוד ולשם מה.
האקדמיה, כמו מערכות הכשרה מקצועיות אחרות, מצויה בעיצומו של שינוי תפקיד. אם בעבר היא נתפסה כמי שמעבירה ידע סגור ויציב לאורך זמן, הרי שכיום ברור שידע לבדו הוא לא ערובה לעתיד תעסוקתי. הבינה המלאכותית יודעת לנתח מידע מהר יותר מכל אדם, ולבצע משימות שבעבר נחשבו מורכבות. דווקא בשל כך הערך האנושי, הכולל חשיבה ביקורתית, שיפוט, יצירתיות והבנה חברתית ואתית, הופך למשמעותי יותר, לא פחות.
השינוי הזה צריך לבוא לידי ביטוי גם באופן שבו צעירים בוחרים מסלול לימודים. במקום לשאול "איזה מקצוע מבטיח עבודה", כדאי לשאול "אילו כלים אני רוכש", "איזה תהליכים אישיים אני עובר בלימודים", "איך אלמד להתמודד עם שינוי", ו"האם המסלול הזה יכין אותי למציאות שאני לא יכול לחזות". בעולם שבו רוב הבוגרים יחליפו מספר מקצועות לאורך חייהם, הבחירה החשובה היא לא במקצוע אחד, אלא ביכולת להתפתח, ללמוד מחדש ולהסתגל.
ד"ר אורלי אללוףצילום: הקריה האקדמית אונובהקשר הזה, לתוכניות בינתחומיות יש תפקיד מפתח. העולם האמיתי לא מחולק למחלקות אקדמיות. טכנולוגיה פוגשת חברה, כלכלה משתלבת במשפט, וחינוך פוגש שאלות אתיות ופסיכולוגיות בשימוש בבינה מלאכותית. מי שלומד רק מתוך עדשה אחת, עלול להתקשות להבין בעיות מורכבות, וממילא גם לפתור אותן. מנגד, חשיפה למספר תחומי ידע והיכולת לחבר ביניהם מאפשרות גמישות מחשבתית וראיית מציאות רחבה יותר.
אבל ייתכן שהאתגר הגדול ביותר של הדור הצעיר הוא כלל לא טכנולוגי, אלא נפשי. קבלת החלטות ארוכות טווח בעולם של אי־ודאות מתמשכת היא משימה לא פשוטה. צעירים נדרשים לבחור מסלול חיים, כאשר ברור להם שחלק גדול ממה שהם ילמדו, ישתנה ואולי אפילו יתיישן. כאן נדרשת גישה חינוכית אחרת, כזו שלא מבטיחה ודאות, אלא מעניקה חוסן תעסוקתי, אינטלקטואלי ואישי, המבוסס על היכולת להתמודד עם מורכבות, כישלון ושינוי - ולהסתגל אליהם.
גם הפחד מ־AI משתלב בשיח הזה. במקום לראות בטכנולוגיה איום, אפשר לראות בה הזדמנות: כלי שמחדד את הצורך האנושי בשיקול דעת, בהבנה ובהובלה. מי שלומד לעבוד לצד טכנולוגיה, ולא במקומה, ימצא את עצמו רלוונטי יותר.
בסופו של דבר בחירת מסלול לימודים בעידן הנוכחי היא לא בחירה של מקצוע אחד, אלא של תפיסת עולם. תפיסה שמבינה שהעתיד אינו קבוע, שהידע דינמי, ושדווקא היכולת ללמוד, להשתנות ולחשוב באופן ביקורתי היא ההשקעה הבטוחה ביותר שאפשר לעשות כיום.
האקדמיה בצומת הכרעה
בינה מלאכותית, שוק עבודה משתנה ואי־ודאות גלובלית מציבים את ההשכלה הגבוהה בפני האתגר הגדול בתולדותיה - ופותחים בפניה הזדמנות לעיצוב דור העתיד
פרופ' אריה רייך סגן הרקטור, אוניברסיטת בר אילן
האקדמיה עומדת כיום בצומת היסטורי. קצב השינויים הטכנולוגיים, הכלכליים והחברתיים מערער תפיסות יסוד שהנחו את מערכות ההשכלה וההכשרה המקצועית במשך עשרות שנים. אם ברצונה של ההשכלה הגבוהה להישאר רלוונטית, עליה לצעוד עם הזמן ולהתאים את עצמה לשינויים הללו. השינויים מתרחשים במספר מישורים:
ראשית, אם בעבר תפקידה של ההוראה האוניברסיטאית היה להעביר את הידע שצברה האנושות לדור הבא, היום הידע כולו צבור במאגרי מידע דיגיטליים ענקיים ונגיש לכל דורש בלחיצת כפתור. ואם עד לפני שנתיים הנגישות נעשתה דרך מנועי חיפוש, שהיו מפנים את המחפש למקורות הרלוונטיים, אבל דרשו ממנו למצוא בעצמו את מה שהוא מחפש, לקרוא את החומר ולעבד אותו - הרי שהיום כלי הבינה המלאכותית היוצרת יעשו גם את זה עבורו. שינוי זה מחייב גם שינוי במטרות ההוראה. עלינו לעבור מהעברת ידע להקניית כלים ומיומנויות, כגון שליטה בכלים החדשים, קריאה ביקורתית וחיזוק המיומנויות האנושיות שבהן מותר האדם מן המכונה.
אוניברסיטת בר־אילן רואה בכך אחריות ולא רק הזדמנות. בשנים האחרונות אנחנו משקיעים משאבים ניכרים בפיתוח למידה מבוססת AI, לא כתחליף לחשיבה אנושית, אלא כמאיץ שלה.
שילוב כלי AI בהוראה מאפשר התאמה אישית, למידה פעילה וחשיפה ליכולות שעתידות להיות חלק בלתי נפרד משוק העבודה. במקביל אנו מקפידים להעמיק בדיון האתי והחברתי שמלווה טכנולוגיות אלו, מתוך הבנה שהכשרה ללא מצפן ערכי היא הכשרה חסרה.
שנית, בעידן שבו מקצועות נולדים ונעלמים, על האקדמיה לטפח בוגרות ובוגרים בעלי יכולת הסתגלות ומיומנויות יסוד, שישרתו אותם בכל תפקיד וסביבה טכנולוגית. באוניברסיטה אנחנו מטפחים שיטות הוראה חדשניות, המעודדות תהליכי למידה פעילה של הסטודנטים במטרה לפתח, לצד השליטה בידע הרלוונטי בכל דיסציפלינה, גם מיומנויות יסוד כאלה. כל מחלקה נתבקשה להגדיר לעצמה מהי דמות הבוגר שלה, כזה שיהיה מוכן וכשיר להתמודד עם כל האתגרים של המאה ה־21, ובהתאם לכך לגזור לאחור בהינדוס הפוך את הידע ואת המיומנויות שעליה להעניק לסטודנטים. אין מדובר בשינוי חד־פעמי, אלא בתהליך איטרטיבי, שבמסגרתו המחלקות מעדכנות כל הזמן את תוכני הלימוד ושיטות ההוראה, כדי להתאימם לצרכים המשתנים, ולשלב בין הידע התיאורטי ליישומים שלו בעולם המעשה. זהו שינוי עומק בתפיסת ההוראה ובהגדרת תכלית הלימודים האקדמיים.
שינוי זה מחייב גם חשיבה מחודשת על בחירת מסלולי הלימוד.
הסטודנטים של העתיד צריכים לבחור במסלול משפיע ורלוונטי לאורך זמן. תוכניות הלימוד צריכות לשלב בין עומק מקצועי לרוחב אינטלקטואלי, בין מיומנויות טכנולוגיות להבנה אנושית, חברתית ואתית ופיתוח אינטליגנציה רגשית.
שלישית, ההתפתחות המואצת של הגילויים המדעיים והפיתוחים הטכנולוגיים מחייבת ללמוד ממרצים שבעצמם עוסקים במחקר חדשני ומעורים בחזית המדע, ולא מאלה שלומדים על כך מכלי שני. מרצים כאלה יכולים גם לאפשר לסטודנטים מצטיינים להשתלב במחקר שלהם ולנשום את אוויר הפסגות של המחקר המדעי העדכני.
פרופ' אריה רייךצילום: אוניברסיטת בר-אילןולבסוף, האתגרים שהעולם מבקש לפתור, ואיתם יתמודדו הבוגרים/ות שלנו, אינם תמיד מקוטלגים לפי פקולטות או מחלקות אקדמיות. סוגיות של בריאות, אנרגיה, בינה מלאכותית או חוסן חברתי מחייבות שילוב של מדעי החיים, מדעי החברה, אתיקה, רגולציה וטכנולוגיה. כאשר הסטודנטים של העתיד יבחרו אוניברסיטה, הם צריכים לוודא שכל תחומי הידע קיימים בה.
כך למשל, בתחום מקצועות הבריאות בר־אילן פועלת מתוך תפיסה הוליסטית של האדם. הכשרת רופאים ואנשי מקצועות הבריאות אינה מסתכמת בידע קליני מתקדם, אלא כוללת הבנה של מערכות בריאות, תקשורת עם מטופלים ורגישות תרבותית. אלו מיומנויות קריטיות בעולם של עומסים, משברים ואי־ודאות מערכתית.
דוגמה נוספת הן תוכניות המצוינות שלנו, המשקפות יותר מכול את תפיסתנו החינוכית. הן אינן מיועדות רק לטפח מצוינות אקדמית, אלא גם מנהיגות חברתית, אחריות, מעורבות והשפעה. סטודנטים מצטיינים נחשפים כבר במהלך לימודיהם לדילמות מורכבות, לעבודת צוות בין־תחומית ולחשיבה אסטרטגית. בכך אנחנו מכינים אותם לא רק לקריירה הראשונה שלהם, אלא למסע מקצועי ארוך, משתנה ולעיתים בלתי צפוי.
האקדמיה של שנת 2026 לא יכולה להרשות לעצמה להיות מגדל שן. עליה להיות מחד עוגן של יציבות מחשבתית וערכית במציאות משתנה, ומאידך להיות בחזית החדשנות, לטפח קשרים עם התעשייה ולהשפיע לטובה על החברה והמשק. זה האתגר, וזו גם ההזדמנות של ההשכלה הגבוהה בישראל.
לא כל אחד צריך תואר - כל אחד צריך כיוון
מול עודף אקדמיזציה ומחסור באנשי מקצוע, עולה הצורך הדחוף בהשכלה טכנולוגית מתקדמת, שמייצרת עבודה אמיתית
יעקב דור, מנכ"ל המכללה הטכנולוגית להנדסאים באר שבע ומנהל פורום המכללות הטכנולוגיות בישראל
בעידן של הצפת מידע, בינה מלאכותית ושינויים מואצים בשוק העבודה, צעירים וצעירות בישראל ניצבים מול אחת ההחלטות המשמעותיות ביותר בחייהם: בחירת מסלול לימודים. לא מסלול לימודים כלשהו, אלא מסלול לימודים שיאפשר באמת השתלבות מקצועית, יציבות תעסוקתית ואופק להתפתחות לאורך זמן.
אלא שמערכת ההשכלה בישראל ממשיכה לפעול, במידה רבה, לפי תפיסות של העבר. האקדמיה נתפסת כברירת מחדל ולעיתים כיעד כמעט יחיד, בעוד ההשכלה הטכנולוגית נדחקת לשוליים. התוצאה ברורה: עודף אקדמיזציה מחד גיסא, ומחסור חמור באנשי מקצוע טכנולוגיים מאידך גיסא. זהו כשל מערכתי - לא טעות אישית של צעירים.
המשק הישראלי זקוק היום, יותר מתמיד, להנדסאים. לא רק ל"ידיים עובדות", אלא לאנשי מקצוע מיומנים, שמחוברים לטכנולוגיה, לתעשייה ולשוק העבודה כפי שהוא באמת. תפקידן של המכללות הטכנולוגיות אינו להעניק ידע תיאורטי בלבד, אלא להכשיר אנשים לעבודה איכותית במקצועות טכנולוגיים מגוונים. אצלנו ההנדסאי אינו לומד ליד המקצוע - הוא לומד את המקצוע עצמו: עבודה עם מערכות מתקדמות, תוכנות עדכניות, תהליכים תעשייתיים אמיתיים וכלי בינה מלאכותית מהשורה הראשונה.
גם בחירת מסלול הלימודים חייבת להשתנות בהתאם. השאלה איננה רק היכן לומדים, אלא: האם המסלול מוביל למקצוע מבוקש? האם הוא כולל התנסות מעשית אמיתית? והאם הוא מאפשר כניסה מהירה לשוק העבודה, עם אופק קידום והתפתחות?
לעיתים נטען, כי העולם דורש לימודים בין־תחומיים. הטענה הזו נכונה - ובדיוק משום כך ההשכלה הטכנולוגית נמצאת בעמדת יתרון. במכללות הטכנולוגיות מקדמים מסלולי לימוד משולבים עם תארי הנדסאי כפולים, המרחיבים את סל היכולות של הבוגר ומגדילים את התאמתו לשוק העבודה המשתנה. שילובים כמו הנדסאי אדריכלות ועיצוב פנים עם אדריכלות נוף, הנדסאי חשמל עם הנדסאי בניין או הנדסאי עיצוב תעשייתי עם הנדסאי תקשורת חזותית - אינם גימיק. הם מענה מקצועי נדרש לעולם מורכב ודינמי.
יעקב דורצילום: יח"צ המכללה הטכנולוגיתבוגר כזה, המצויד במשמעת מקצועית, אחריות אישית, שיקול דעת, יכולת הסתגלות ומיומנות בשימוש בכלי AI מתקדמים, הופך לנכס אמיתי למשק. לא עם תעודה על הקיר, אלא עם יכולת אמיתית לייצר ערך.
האתגר הגדול אינו הכשרה למקצוע ספציפי, אלא הכנה לעולם של חוסר ודאות. מקצועות משתנים וטכנולוגיות מתחלפות, אך עולם ההנדסאים - המגוון, המעשי והמחובר למציאות - מהווה עוגן יציב בשוק התעסוקה המודרני.
הגיע העת שמדינת ישראל תעשה את הצעד המתבקש ומחויב המציאות בעת הזו: להכיר בתואר ההנדסאי כתואר אקדמי. לא כמחווה, אלא כמהלך אסטרטגי שיחזק את הכלכלה, יגדיל את הפריון וייצר חברה מתפקדת ומאוזנת יותר.
מדינה שמבקשת לשמור על כלכלה חזקה, אינה יכולה למדוד הצלחה רק במספר התארים האקדמיים. היא חייבת להשקיע ברצינות בהשכלה טכנולוגית איכותית, מחוברת למציאות ופתוחה להזדמנויות.
בסופו של דבר כל אחד צריך לקבל את ההכוונה המותאמת ליכולותיו.
חינוך בעידן ה־AI: המשימה האנושית החשובה מתמיד
כאשר התואר הוא רק תחילתה של למידה לאורך החיים, המומחיות האנושית והחוסן הנפשי הם הכלים החשובים ביותר
פרופ' טלי נחליאלי רקטורית המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט
לפעמים חשיבות הבחירה במסלול הלימודים חורגת מהתחום האישי, ועשויה להשפיע על החברה. ישראל של השנים האחרונות מתמודדת עם קיטוב, משבר אמון, עומס רגשי מתמשך ופערים מעמיקים. במציאות זו מערכת החינוך היא המקום המרכזי לפיתוח שפה משותפת, חוסן ותמונת עתיד. לכן בחירה בחינוך היא הצטרפות למשימה לאומית, שתכליתה עיצוב דור שיודע לחשוב, לשאול ולדבר זה עם זה גם במציאות מורכבת.
אנו חיים בעידן של קצב שינויים גבוה. כניסת הבינה המלאכותית לחיינו יחד עם התעצמותן של הרשתות החברתיות בעולמם של צעירים גורמות להצפת ידע, שחלקו כוזב, לצד תיבות תהודה של דעות דומות, הגוררות קיטוב חברתי גובר. כל אלו מעמידים את מערכת החינוך ואת האקדמיה בפני תפקיד מרכזי ודחוף בעיצוב פניה של החברה הישראלית.
כיום מתרחש שינוי בתפיסת חשיבותם של בתי הספר.
אם בעבר נתפס תפקידם ככלי עזר לפיתוח מיומנויות של המאה ה־21 כדי להכשיר את בוגריו לעולם התעסוקה, הרי בדוח שפרסם לאחרונה OECD נתפסת תכליתם בהכשרת בוגרים שיוכלו לעצב עתיד טוב יותר לעצמם וגם לחברה.
כדי שהכשרת מורים תהיה רלוונטית לתכלית זו, היא צריכה לכלול:
1. מומחיות בתחום הדעת – בניגוד לחשש מכך שה־AI תייתר את הידע, המציאות הפוכה. כדי להשתמש בה בצורה חכמה ובלי להיתפס במלכודות של תקשורת כזב וטעויות, נדרשת מומחיות עמוקה יותר מאשר בעבר. רק מי ששולט היטב בתחום הדעת, יוכל להפעיל חשיבה ביקורתית, לשאול שאלות נכונות ולנתח מידע בעיניים פקוחות.
2. מומחיות בתחום של אוריינות מדיה ומידע – פיתוח חשיבה ביקורתית, הסקת מסקנות, שאילת שאלות והצבת מטרות, ניתוח טיעונים ופתרון בעיות.
3. חדשנות פדגוגית – פדגוגיה שמדגישה סקרנות ויצירתיות, מעודדת למידה עצמית ועצמאית ויודעת להתאים את ההוראה לכל אחד מהתלמידים בכיתה.
4. התמחות בנושאים של שלומות (well being) ככלי עבודה קריטי למניעת שחיקה ולפיתוח חוסן נפשי.
לפני ארבע שנים עברו המכללה האקדמית בווינגייט ומכללת לוינסקי לחינוך תהליך של איחוד, שבסופו נוסד המרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט. איחוד זה יצר מגוון גדול יותר של אפשרויות להוראה במגוון רחב של תחומים. נוסף על כך, האיחוד אפשר חיבור בין גישות שונות להוראה, ובעיקר - ריענון של כלל התוכניות לעידן החדש.
פרופ' טלי נחליאליצילום: שוש אבןבמרכז האקדמי לוינסקי־וינגייט אנו משלבים בכל תוכניות ההכשרה חדשנות ועקרונות של בינה מלאכותית. הסטודנטים מכירים כלים מגוונים של בינה מלאכותית, מתכננים שיעורים עם כלי AI, ובעיקר לומדים לצרוך מידע וידע באופן ביקורתי ולהשתמש בהם בכיתה.
כדי להכין בוגרים לעולם של אי־ודאות אנחנו עוזרים לסטודנטים לפתח מיומנויות של לומדים עצמאיים, מתוך הבנה שהתואר הוא רק תחילתה של למידה לאורך החיים. כדי לפתוח בפניהם אפשרויות תעסוקה נוספות אנחנו מעודדים אותם לרכוש תעודות מקצועיות נוספות במהלך הלימודים לתואר. למשל, במסגרת הלימודים לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך ולבית הספר היסודי רוכשים תעודה בחינוך מונטסורי, במסגרת התוכנית לתואר שני בחינוך מתמטי לומדים גם לתעודת הוראה מותאמת בחשבון, ובתוכנית לתואר ראשון בחינוך גופני לומדים לקראת תעודות הדרכה ואימון שונות.
למתעתדים ללמוד חשוב לבחור במוסד שנותן הזדמנות להתפתח ולהיות מובילים בחינוך, מנהיגים וחוקרים. בעידן של AI, המומחיות האנושית, היכולת לחשוב בביקורתיות והחוסן הנפשי שיפתחו נשות ואנשי החינוך לעתיד, הם שיהפכו אותם לטובים ביותר.
